אני עדיין לא מאמינה לעצמי, אבל בארבעת החודשים האחרונים, פעמיים בשבוע אני אומרת את המשפט - אני יוצאת לריצה.  ואני יוצאת. לריצה. אני. 

בגיל 50. ועם גב דפוק. 

אני רצה. 

התחלתי עם מדריכת ריצה, שהדריכה אותי איך להמשיך ולהתקדם. ועכשיו אני כבר רצה 1.5 ק"מ ברציפות.

למה בכלל חשוב לי לרוץ, אתם שואלים?

כי יש רגע כזה בריצה שבו שתי הרגליים נמצאות באוויר. זה רק שבריר שניה, אבל ברגע הקצר הזה אני מרחפת. גוף, נפש ונשמה.  

ומה עוד?

פגשתי נשים במסגרת הפרויקט של גיל 50 שהגדרתי לעצמי. לא הגעתי ל-50 נשים כמו שרציתי בהתחלה, כי אחרי עשרה מפגשים הרגשתי שמיציתי. שהבנתי מה שרציתי להבין. מאחר ולא ידעתי מראש מה אני רוצה להבין אני גם לא יודעת להסביר מה הבנתי. כנראה שאני צריכה לתפוס עוד קצת מרחק ופרספקטיבה לפני שאוכל לתמלל את החוויות. 

והעזתי להתמודד על מלגה לקורס אונליין שרציתי. קיבלתי רק חצי מילגה אבל החלטתי ללכת על זה בכל זאת. למרות שהקורס הזה הסיט אותי מהפוקוס שתכננתי לעצמי השנה. וכך מצאתי את עצמי כותבת רומן לבני הנעורים. באנגלית קוראים לשכבת הגיל הזאת MG. 

זאת הייתה עבודה קשה ומפרכת. 

אבל למדתי ממנה כל כך הרבה. 

בין היתר למדתי לקבל את התסכול. אני חושבת שתסכול הוא משהו נלווה לכל עבודה יצירתית. זה שלב שחייבים לעבור אותו. כלומר, הוא הולך וחוזר כל כך הרבה פעמים ובכל שלב של תהליך הכתיבה, אפילו אחרי שהספר כבר נמצא בחנויות. 

במשך השנים בהן אני כותבת לא ידעתי להתמודד עם התסכול הזה והרבה פעמים הרמתי ידיים. זאת הסיבה שיש לי המון התחלות של סיפורים על המחשב. וזאת הסיבה שהתמקדתי בסיפורים קצרים. 
הקורס לימד אותי איך לעבור את השלב של ההצפה, איך להתמודד באופן ענייני עם הפקפוק העצמי, או במילים שלהם how not to muddle in the middle.

ועכשיו יש לי טיוטא ראשונה של ספר. My life with princess smarty pants, הוא השם הזמני שלו. כ- 40 אלף מילים. זה הטקסט הכי ארוך שכתבתי אי פעם. 

והייתי כל כך מרוצה שהצלחתי לסיים את הספר, שהעזתי לשלוח אותו לאירוע שנקרא pitch wars.

במסגרת pitch wars כותבים ותיקים עוזרים לכותבים צעירים (צעירים בכתיבה, לא בגיל) לערוך ולשפר ספר שכמעט מוכן להגשה להוצאה לאור. הם עובדים ביחד במשך חודשיים ובסוף העבודה מגישים את הטקסטים לסוכנים ספרותיים שבוחרים את הכותבים שהם רוצים לייצג. 

בתוכנית הזאת משתתפים יותר מ 150 כותבים ותיקים שתורמים מזמנם בחינם לכותבים הצעירים. 

זה משהו שלא יסולא מפז. אלפי אנשים מתמודדים על ההזדמנות הזאת.  

לא התקבלתי, ודי בצדק. הספר שלי עדיין לא מוכן. ידעתי את זה מראש. 

אבל קיבלתי פידבק מצויין שיעזור לי לשפר אותו, ורק בשביל הפידבק הזה היה שווה לי להתמודד!

חוץ מזה העזתי לשלוח שני ספרים שלי לתחרות נושאת פרסים. ו- Elphie and Dad Go on an Epic Adventure זכה. אמנם לא במקום הראשון אבל פרס זה פרס, וזה הוביל אפילו לעלייה קטנה במכירות, בעיקר של הספר בכריכה הקשה. וגם זה היה משהו שהעזתי לעשות השנה, לבקשת הקהל. ספרים פיזיים בכריכה קשה ובכריכה רכה, ומפה לשם ארבעת הספרים שפורסמו במהלך 2016 הפכו ל-11 מוצרים.  

בין שלל העיסוקים והתעוזות לא מצאתי זמן לבלוג ובכל זאת חשוב לי לעצור לרגע קצר ולאחל לכולכם שנה טובה, מתוקה, מלאה בדברים טובים ובבשורות טובות! 

ואחרון אחרון חביב, ממש לפני סגירת השנה. אתמול בערב הבת שלי סידרה לי ללבוש שמלה...