 כינוי:
מאשה. בת: 36 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2008
כשהלב והמוח לא מסתדרים...
אני רוצה להזמין בבקשה מקום בטיסה לירח.
אני רוצה לשהות שם כמה זמן.
לא לא הרבה, זה בסדר.
אני אחזור צ`יק צ`אק.
בכל זאת, יש לי חיים פה על כדור הארץ.
אני רק רוצה לעשות קצת סדר במחשבות.
או בעצם, לא לעשות סדר, רק להשתיק אותן קצת.
להפסיק להפעיל את המוח לכמה שעות
או כמה ימים
זה לא עקרוני, אני מניחה ששם על הירח הזמן עובר
ולא ממש מרגישים...
ודי מבודד שם,
ואין כל כך חיים.
וזה יעבוד לי טוב דווקא,
אני ושני חברים.
ככה, לארגן לי איזו חופשה קצרה.
אני אקח איתי שני נוסעים,
חברים די טובים שלי מילדות.
המוח והלב.
אם אפשר שהלב והמוח ישבו אחד ליד השני
אם אפשר אפילו באותו מושב.
שניהם לא תופסים הרבה מקום, באמת!!
הם פשוט חייבים להגיע להחלטה.
להסכמה משותפת.
לאיזושהי פשרה.
כי הם תמיד רבים השניים האלה.
אף פעם לא מסתדרים.
כשהלב מחליט לפעול, מתחיל עם רגשות ועניינים,
המוח משתתק. מתנוון.
והוא סוחף איתו את כל החבר`ה, הבחור.
יש לו כריזמה, שלא תטעו בו.
הוא מעוור את העיניים,
ומרדים את האזניים.
בסופו של דבר אין טוב מהתירוץ המוכר
"לא ראיתי, לא שמעתי.."
כי ככה הוא המוח. נכנע ללב.
והלב? הלב יש לו עמוד שידרה..
כי גם אם המוח מתחיל לפעול
ואומר לו להרגיע, לנוח, להאט
הלב בשלו.
אם הוא רוצה לפעום- הוא יפעם, באיזה קצב שירצה.
אם הוא רוצה לידום- הוא ידום, כמו בלחיצה על מתג, יכבה.
וככה הם חיים שנים.
או בעצם לנצח.
ואני תקועה בניהם.
הם משגעים אותי לפעמים, השניים האלה.
אני מנסה להשתיק ת`לב,
המוח קופץ.
הלב מנסה לדבר,
והמוח מתפרץ.
יבוא יום ואני אאחד אותם,
אני יודעת.
אבל אם אפשר בינתיים,
מקום בטיסה,
ותרשמו + שניים.
| |
הידיים כבולות
אין לי הרבה ברירות
אין לי מה לעשות.
כנראה שכך זה צריך להיות,
אני אמשיך לחיות...
העיניים רואות
האזניים שומעות
השפתיים מדברות
אבל הידיים,
כבולות.
אני לא יכולה לפעול
אפילו לא לשאול
אני לא רוצה להבהיל
ולא את עצמי להפיל.
ואם אני אדבר
אולי זה יהיה גרוע יותר?
לא, אני לא אברר.
זה מצב קצת מעוור.
העיניים רואות
האזניים שומעות
השפתיים מדברות
אבל הידיים,
כבולות.
אם לא מסתכנים, לא מרוויחים
ככה תמיד אומרים.
אבל מה מבינים?
לא רוצה הימורים.
ככה זה, תמיד
כשזה מתאים, אז אין עתיד.
אבל כשמרגישים דרך המוח
מנסים בכוח
ואז שוב נופלים.
ושוב לא מבינים.
איך זה שוב קרה?
מה פה לא היה?
אז אני מאוד רוצה
אבל אני לא מנסה.
ואולי,
כשהעיניים פחות יראו
והשפתיים פחות ידברו
והאזניים פחות ישמעו...
הדברים פשוט..
יקרו.
| |
שאלות בלי תשובה
אז למה בעצם את עושה את זה?
מתי הפסקת להיות בררנית?
ממתי את אומרת כן לכל הצעה שמציעים לך?
כן, אני שואלת את עצמי את השאלות הללו הרבה בתקופה האחרונה...
פעם...
אוי פעם, כדי להוציא ממך מס` טלפון, אפילו בשביל חבר קרוב של חברה קרובה של לא יודעת מי, היו נדרשים שכנועים ומאמצים רבים...
והיום?
היום על כל הזדמנות את קופצת...
וכי למה?
זה לא אמור להיות הפוך?
אחרי שנפגעת, ונכנסת לאינספור קשרים לא יוצלחים, וידועים מראש, עכשיו את נזכרת להיות "קלילה ספונטנית וזורמת"
באמת, טוב שנזכרת...
אולי זה הסביבה? זה שלכל החברות שלך מאז ומתמיד היה מישהו, מאז ומתמיד להן זה היה רציני, מאז ומתמיד להן זה נמשך יותר מחוד-חודשיים-שלושה?
תודי, את הרי תמיד שואלת את עצמך- *למה זה לא קורה לי?*
לא, אין לך רגשי נחיתות...בכלל בכלל לא.
את יודעת בדיוק מי את, ומה את שווה.
את יודעת שאת מצחיקה, חכמה, שנונה, צינית במקצת (או קצת יותר ממקצת...) אבל את גם יודעת שזה מייחד אותך... את יודעת שאת עוזרת וטובה לסביבה שלך, לעיתים (או בדרך כלל) טובה מדיי, אבל את עובדת על זה... יש בך כל כך הרבה!
וכבונוס את אפילו נראית לא רע. אולי אפילו טוב?
זה לא מעניין, כי את יודעת שזה לא עקרוני. או שכן?
אולי זה מה שמושך אנשים מסויימים להכיר אותך, אבל את מרגישה שהם לא תמיד מתעניינים בפנימיות שלך? אולי...
אולי בגלל זה את "משגשגת" בעולם הוירטואלי?
ואולי, אולי את חוששת להגיע לגיל "מתקדם" כשלא היה לך שום קשר רציני? את הרי מכירה מספיק כאלה... ואת יודעת שזה קצת מפחיד אותך... כי פשוט, יש לך מה לתת... ואת רוצה לתת.. אבל אין למי?
אי אפשר להגיד שאת נואשת..
אפשר רק להגיד שאת רוצה לאהוב..
יכול להיות שזה קשור לכל מה ששאלת עד עכשיו?
יכול להיות...
אבל שוב, זה לא עקרוני.
את יודעת... את יודעת שיבוא האחד בסופו של דבר.
זה שירצה אותך בדיוק כמו שאת רוצה אותו, לא יותר ולא פחות.
כי הרי מרפי קבע, שכשאת מעוניינת הוא בורח, וכשהוא רודף, לך יורד החשק. או שהוא סתם לא מעניין אותך כל כך...
רק מה, שכבר יבוא.
כי יש בך המון לתת... וכי מה שתמיד אומרים, שזה שיהיה איתך יהיה מאושר? שהוא יזכה?
טוב, את יודעת שזה נכון...
תאמיני לי... יש לך מזל שאת אוהבת את עצמך כל כך...
אחרת לא הייתי מבינה איך לא הפכת לממורמרת מזמן 
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
