הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

מכירים את ההרגשה הזאת, שרוצים מישהו לדבר איתו כל כך, ושיש בדיוק עם מי, אבל... פשוט לא רוצים לעשות את זה?

הטלפון שם. אתה אומר לעצמך "פאק הייתי שמח לדבר עם הבנאדם הזה עכשיו", אבל משהו עוצר אותך. בין אם זה הרצון לחכות שהוא יתקשר אליך קודם, מעין הרגשה שבאמת איכפת לו ממך, או סתם לא באמת לרצות מישהו לדבר איתו עכשיו... כרגע אני אפילו לא רוצה להתעמק במחשבה הזאת...

כן? יופי, אז לכו לפוסט של ה-30/06/2004 כי החרטא הזאת לא קשורה לפוסט של היום ^^

בכמה ימים האחרונים בזמן שאני חוזר מהקמפוס למעונות אני שם לב למשהו מאוד מוזר בי.

יוצא שכמעט כל יום אני מסיים לפנות ערב, אז אני מתחיל לצעוד לכיוון המעונות כשהקמפוס ריק מאנשים. רוח קלה נושבת ומביאה איתה קולות של שקט כשהכל סביבי מואר באורות בין-ערביים נוגים.

אני הולך לאט, לוקח את הזמן, מסתכל מסביב.

אני רואה ציפורים מעופפות ומצייצות אחת סביב השנייה. באחת הפעמים אלה היו שתי צופיות שאף פעם לא ראיתי במעיין מחול שכזה.

אני רואה פרפרים מתפרפרים (?) בזוגות. בכל מקום שאני מסתכל, פרפרים. כאילו הם השתלטו על העולם מבלי ששמתי לב... מה שקורה כשלא מקשיבים לחדשות בימינו.

ויותר מהכל אני בוהה בסביונים שמרחפים להם בעצלתיים ובאיטיות עם הרוח... חלקם זעירים, חלקם די גדולים. האוויר בקמפוס מלא בהם, לפעמים בכמויות די מפחידות, כאילו זאת נשורת של נשק יום הדין בו השתמשו הפרפרים כדי להשתלט על העולם.

הייתה פעם שראיתי את שתי האחיות התאומות החמודות האלה מהקמפוס, הולכות ביחד, מדברות ומצחקקות (שכן אני לגמרי מפנטז עליהן, אבל זה לא ברוח הפוסט ולכן אני אשאיר את הנושא בסוגריים ככה שאף אחד לא ידע על זה לעולם).

ומשך כל הזמן הזה שאני משקיף על כל הדברים היפים האלה, יש לי חיוך קטן על השפתיים. חיוך קטן של אושר. ויחד איתו, עיניים חצי סגורות בהבעה של נחת.

לעומת זאת כשלאחרונה מישהי שאלה אותי מה שלומי אמרתי לה שאין לי שום דבר טוב בחיים. היא שאלה אותי למה רע לי, וחזרתי בפניה שלא אמרתי שרע לי אלא שאין לי שום דבר טוב בחיים כרגע.

וככה זה בדיוק. אין לי שום דבר טוב בחיים. שום דבר שעושה אותי מאושר ושגורם לי לרצות להתעורר בבוקר. התקופה הקרובה שלי שייכת אך ורק לשגרה של לימודים. מעכשיו ועד סוף התואר עוד חודשיים וחצי (היי פייב!), כל מה שאני מתכנן לעשות הוא ללמוד ללמוד ללמוד, בלי רגע פנאי. וזה נחמד וזה מעניין, אבל זה לא עושה אותי מאושר. למרות שמשהו רע? אין. זה עמוס וזה קשה ואנשים אחרים היו חושבים שזה רע, אבל זה ממש לא.

אבל בימים האחרונים... לא יודע איך אפשר לתאר את זה. " קריסה כתוצאה מעומס יתר של לא-טוב"?

אני מוצא את עצמי מאושר ממשהו ממש חסר משמעות כמו סתם ללכת לבד ולהסתכל על הדברים שקורים מסביבי. באמת, באמת מאושר...

שלשום השותף לחדר הביא מישהי שהוא והיא סוג-של בתחילתה של מערכת יחסים. הם הכינו סושי ונתנו לי לטעום והיה סבבה (סושי צמחוני, אז הם לא הולכים לקבל נקודות על זה).

ישבתי בפינה שלי והגנבתי כל כמה זמן מבט לכיוון שלהם. הם ישבו מול המחשב, הסתכלו בפייסבוק וסתם דיברו. היה בהם את היופי הזה של שני אנשים בתחילתה של זוגיות. אתם יודעים על מה אני מדבר, ואם לא אז חבל בשבילכם.

לראות את שניהם עשה לי נחמד ואפילו לקחתי תמונה בסתר עם הפלאפון (שזה כל מה שהוא יכול לעשות לאחרונה. אם אתם סקרנים [להזכירכם - הדבר שהרג את החתול שלנו כשהייתי קטן] פשוט תמשיכו לקרוא למטה). ואז נזכרתי לעצמי במשהו שכבר לא הרגשתי הרבה זמן. אז קפץ לי האסימון. זה ביטוי מטומטם שאני לא מבין. מישהו פה ראה אי פעם אסימון קופץ? באיזה הקשר זה קורה בכלל?! ... אהמ, בכל מקרה, כנראה שבעצם נפל לי האסימון (...). פעם כתבתי פה פואמה שנקראת "כמו אלוהים". הייתה מישהי שהכרתי (ועודני מכיר) ואהבתי מאוד והיא עברה הרבה מאוד דברים קשים בחיים שלה. עשה לי כל כך רע לדעת שקשה לה בחיים ואז כתבתי את הפואמה... היא מתארת איך מבחינתי, כולם ילדים שלי. את כולכם אני אוהב, ולכולכם אני דואג כל הזמן.

ואז הסתכלתי על השותף והחברה שלו, כל אחד מהם מבוגר ממני בערך בחמש שנים, ומה שראיתי היה זוג ילדים.

זוג ילדים בתחילתה של מערכת יחסים.

חייכתי חיוך קטן  ועל עיני עלה מבע של נחת.

ואתמול חשבתי לעצמי, היי פילו, אתה בחור מסוקס! אבל נכון יש את הקטעים האלה שלפעמים כל כך רע לך ככה בלי סיבה ואתה חייב לכתוב על זה בבלוג הסופר-גיי הזה שלך רק כדי להוציא קצת מזה החוצה לפני שתשתגע?

אז הנה רעיון: אולי, לשם שינוי, גם כשתגיע למצב בו כל כך טוב לך ככה סתם בלי סיבה, תכתוב על זה פוסט...? זה רק פייר.

וזה באמת פייר. אז הנה... מקווה שגם כמו הפוסטים המדוכאים האלה שיותר מדי אנשים יכולים לכתוב, מישהו יכול להתחבר גם למה שכתבתי פה.

אמרו לי לפני כמה זמן שמבחינת שירות לקוחות, לקוח ישראלי מרוצה הולך ומספר על כך לשבעה אנשים, בעוד שלקוח ישראלי לא מרוצה הולך ומספר על כך ל-11 איש.

ואני תוהה... איך בדיוק זה עובד לטובתי מבחינת תגובות בבלוג? =P

כי הפוסט הזה הוא מרוצה אז... אממ, רגע, מה? בלוגים לא הולכים לאנשים ומספרים להם דברים! מה? מה?!? דו!!! 0'=

רק בשביל הפרוטוקול - לקוח ישראלי ממוצע = לקוח ישראלי לא מרוצה. לכן: לקוח ישראלי ממוצא = לקוח ישראלי לא מרוצה + רק בשביל הפרוטוקול. מ.ש.ל.W.T.F.

לאלו מכם שחושבים "עזוב אותנו מהחרא האופטימי הזה, ספר לנו חוויות כואבות מחייך האישיים כדי שנוכל להרגיש טוב יותר עם החיים שלנו!", אמא שלכם שונה. אוי לא תראו מה קרה במקום האות שרציתי להשתמש בה הקלדתי אות אחת מעליה! נו טוב, כל זה כבר היסטוריה ואין מה לעשות (=0

לא קורה לי כלום בחיים. אני באמת רק לומד ולומד ולומד, מפנטז כל היום וחושב על העובדה שעוד חודשיים וחצי אני מסיים עם התואר שלי. כל כך לא קורה לי כלום בחיים שכששואלים אותי מה חדש אני אומר שיותם עם מישהי חדשה.

... אז יותם עם מישהי חדשה (= וכבר אחרי שבועיים של היכרות הם טוענים שהם מאוהבים. עכשיו, כמה שאני מאוהבי האהבה, לא מסתדר לי לוגית איך כבר אחרי שבועיים של היכרות שני אנשים יכולים לדעת שהם מאוהבים... זה נשמע לי... לא יודע, יותר מדי טוב בכדי להיות אמיתי?

אבל שיין עלי ועל הקונפליקטים הלוגיים שלי. ראיתי אותם ביחד, הם מאוהבים. ויותמי בובה, אני מאושר בשבילך (= באמת שזה מגיע לך.

רק תפסיק עם כל הפוסטים האלה של "אני מאוהב" כושילירבאק!#@%!@!! 0=

... אהמ, טוב, אולי אני קצת לא מבסוט מהרעיון שהבחורה חושבת שאני היפראקטיבי מעצבן ^^

מה לעשות, זה אחד מהמחירים של להיות היפראקטיבי מעצבן. זה ועלות לשבועון "מעריב להיפראקטיבי המעצבן". תתפלאו לשמוע שהוא לא שונה במיוחד ממעריב לנוער?

אה או אי רגע, דווקא לי משהו לספר על החיים האישיים שלי! D= ווהו...!! אבא שלי שמוק I= ... מה, אני גם צריך להסביר למה? טוב נו, זאת ההלוויה שלכם.

כל מי שניסה לאחרונה להשיג אותי בנייד יודע כבר שאני מת. אבל זה בסדר, תנו לי להרגיע אתכם, אני לא באמת מת! \(= רואים? *חי בצורה שאתם לא באמת יכולים לראות* למעשה, כל הקטע נובע מהעובדה שרק הנייד שלי מת! בעצם, הוא גם אפילו לא מת... לפי מה שרשום בו כרטיס SIM לא מוכר. שקט. לא לא שקט אתם שקט הנייד. הוא על שקט. אוי נו שקט!

לפני כבר... הממ, חודשיים? כן, פאקינג חודשיים, גיליתי שאין לי יותר שיחות ו\או סמסים יוצאים. בתור סטודנט עם שותפי מעבדה ואנשים ברעננה שאני רוצה לדבר איתם, התגובה הראשונית שלי הייתה להגיד בקול ובפרהסיה "זין?". נזכרתי שאותו הדבר קרה כבר כמה חודשים קודם לכן בגלל איזושהי בעיה שהייתה לאבא שלי, הדוד שמשלם על חשבון הנייד של אחותי ושלי, עם חברת הסלולרי. כן, אותה תקופה בה לא הצלחתי להשיג את אבא שלי במשך חצי שנה ולא היה לי מושג אם הוא בכלל בחיים או לא. אז הסתבר שהוא היה בחיים וסתם החליט לסנן אותי ואת כל העולם, סתם ככה, בלי סיבה מובנת. גיליתי שהוא בחיים כי הצלחתי להשיג אותו ממספר לא מזוהה והוא טיפל בבעיה עם הנייד שלי.

אז כשהנייד שבק חשבתי לעצמי "נו טוב, זה בטח שוב אבא והשננגנים שלו..." ונתתי לזה להחליק כי רק שבוע קודם לכן דיברתי איתו ונפגשתי איתו והכל בינינו בסדר. בחרתי שלא להתקשר אליו כי חשבתי לתומי שהוא בטח יטפל בזה כבר. ו... טוב, לא היו לי שיחות יוצאות.

תדמיינו שעובר שבוע מאז המשפט הקודם ועדיין אין לי שיחות או הודעות יוצאות. החלטתי להתקשר לאבא שלי ש, הפתעה גדולה, לא ענה לי. אחרי ניסיונות רבים וטלפונים למשרד בו הוא עובד הצלחתי בסוף להשיג אותו ונפגשנו שבוע אחרי זה לסדר את העניין באורנג'. אני לא אעמיס עליכם עכשיו את הפרטים הלא מעניינים (בניגוד לשאר הפוסט הזה) ואציין שהייתה בעיה כספית ושהיה צורך בחתימה מהשותף של אבא שלי לעבודה כדי לטפל בה. הייתי צריך לחזור לירושלים ואבא שלי אמר שהוא כבר יטפל בזה "ביום ראשון". הטעות היחידה שלי הייתה שלא ווידאתי איתו לאיזה יום ראשון בדיוק הוא מתכוון.

עבר שבוע והבעיה לא טופלה, אז ניסיתי להשיג את אבא שלי. הוא לא ענה. השארתי עבורו הודעה במשרד שיצור איתי קשר. אבא לא מתקשר. אמרתי לאמא ואמא מנסה את אותם הדברים ומקבלת את אותן תוצאות. יודעים מה? כדי לא לחזור יותר מדי על כל זה, בואו נקרא למשפט שיש מתחתיו קו "פרוצדורת אבא".

עבר עוד שבוע וקיבלתי הודעה מאורנג' שבגלל אי התשלום גם השיחות והסמסים הנכנסים שלי הולכים להיחסם. פרוצדורת אבא.

עבר עוד שבוע והופיעה על הנייד שלי הודעה שכרטיס SIM לא מוכר. שקט. אל תתחילו עם זה עכשיו. פרוצדורת אבא.

פרוצדורת אבא. פרוצדורת אבא. פרוצדורת אבא פרוצדורת אבא כוס רבאק מה הסיפור שלו פרוצדורת אבא!$!#$%^$!!

... אהמ. עובר עוד שבוע. פרוצדורת אבא. אמא מחליטה לקחת יוזמה ומשיגה לי בינתיים נייד זמני (שאם הייתם אוהבים אותי מספיק הייתם מוצאים דרך להשיג אותו, אז כנראה שאתם פשוט לא אוהב אותי מספיק )'= ). במקרה זה הנייד המסויים שהיה שלי בכיתה ח'. כן, נוקיה 6120. לא, לא אלה המחודשים שאתם חושבים עליהם חבורת ילדים יונקי "המורדים", האלה הממש ישנים שבמקום מצלמה מובנית יש בהם אופציה מובנית לשמש כנשק יידוי קטלני.

אותו סלולרי שברשימת השמות שלו מופיעה רחלי, האקסית של גבע מכיתה ח', וקיימת הפרדה בין מספרים שונים של אותו בנאדם.

אותו סלולרי שהודעת הפתיחה (מישהו בכלל זוכר מה זה?) והכותרת שלו נובעות משנינויות של מי שהייתי בכיתה ח': "הלו!!! ללחוץ חלש יותר בבקשה!" ו-"I Am Not Gay!".

טוב... לזכותו ייאמר, יש בו את הסנייק הקלאסי (=

...

...

...

פרוצדורת אבא פרוצדורת אבא!!!!!!!! 0=

וככה עברו חודשיים. אבא שלי מסנן אותי בלי בושה (פעם אחת אפילו שמעתי אותו עומד ליד המזכירה ואומר לה להגיד שהוא לא נמצא. אבא שלי מעולם לא היה מאוד חכם כשזה נוגע ללדבר בשקט... אהמ, למי שתהה ממי ירשתי את זה), וכבר אמרתי לאמא שלי שביום בו משיגים אותו והוא משלם את החוב, אני אומר לו יפה מאוד שעם כמה שאני אוהב אותו כי הוא אבא שלי, נמאס לי מהבולשיט הזה ואני רוצה להעביר את המספר שלי על חשבוני מבלי שיהיה לו קשר אליו. אני לא רוצה לוותר על המספר שלי, נקשרתי אליו.

הלילה היה לי חלום עליו... על אבא שלי, לא על המספר.

הוא עזר לי לפרוץ לאיזשהו גן גבוה ואז הפלתי אותו בטעות (תראו איזה חמוד אני, אפילו אין פה מרכאות) וכשהוא פגע בקרקע הוא הפך לעיסה חומה ושפוכה. ואני מתכוון לזה מילולית, לא כצורה ציורית לתאר איך בנאדם נמרח למוות אחרי נפילה מגובה רב וכמה אבא שלי הוא בנאדם שזוף. למזלי אני אשף הזמן \ פסיכופאט עם חלומות הזויים, אז החזרתי את הזמן אחורה ווידאתי שהוא לא ייפול ויהפוך לעיסה חומה ושפוכה, אבל כשהוא ירד מהסולם ופגע ברצפה חלק מהרגל שלו הפך לעיסה חומה ואז הפכה בחזרה לרגל, כאילו הוא פשוט יכול להפוך לעיסה חומה ולחזור להיות בנאדם מתי שבא לו.

הא... כשאני רואה את זה כתוב ככה, הייתם אומרים שזה ניתן לפירוש פסיכולוגי מעמיק?

גיחי.

וואו, הפוסט הזה הפך לוורסיטלי משהו. וארוך I= אמממ, סורי?

עכשיו אם תסלחו לי, אני צריך להתחיל ללמוד משהו ממש משעמם, מיותר ולא מעניין עד שאני אגיע לרמה בה אני אדע לענות על המבחן בעוד שלושה ימים בצורה אותה המרצה רוצה לראות, ככה שאני אקבל ציון גבוה אפילו שלא היה לי מושג באמת מה הרעיון מאחורי מה שעשיתי בבחינה ואז אני אשכח כל מה שלמדתי יומיים אחרי. גאון מי שהמציא את אסכולת החינוך הקיימת (B

אם מישהו מכם מגלה שיטה שמאפשרת לשרוף את מכניקת הקוונטים, בבקשה שיידע אותי.

אוהב פילו,

פילו