הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

זוכרים את הפרחה שלושה פוסטים אחורה?
אז שלשום היא הביאה שני חברים ערסים שלה כדי שירביצו לשותף, שלמזלו לא היה בחדר.
היא עשתה את זה כי היא חשבה שיש לו חברה ושהוא בגד בה שלו איתה. היא הביאה אנשים שירביצו למישהו שהיא שכבה איתו מתוך ידיעה שזה סטוץ של לילה אחד, כי היא חשבה שיש לו חברה.
איזו פרחה פסיכית (=
דרך אגב, גיליתי איך השותף והיא נפגשו...
יום אחד היא פשוט התקשרה אליו, מבלי שיש לו מושג מי היא בכלל, כי איכשהו היא גילתה שהוא קיים ועשתה מאמצים וניצלה קישורים שיש לה במזכירות האוניברסיטה בכדי להשיג את המספר שלו.
והוא עדיין היה מוכן להיפגש איתה ולשכב איתה. עם פרחה פסיכית שאין לו בכלל מושג איך שהיא הגיעה אליו.
מגיע לו שינשור לו הזלמן לתוך הקפה של הבוקר.

זוכרים את הארנבת המתה שלושה פוסטים אחורה?
אז אחותי ממש בבאסה בתקופה האחרונה ואני חושב שזה יהיה נחמד אם אני אקנה ארנבת אחרת שתיראה זהה לארנבת שמתה רק כדי לעודד אותה מעט.
לא יודע מאיפה חשבתי על הרעיון הזה בכלל.

זוכרים את איך שניסיתי לברר למה אתם קוראים פה שני פוסטים אחורה?
אז איזה בנאדם מוזר אני שאני כותב כאלה פוסטים, יא.

זוכרים את החתולה פוסט אחד אחורה?
אז היום חזרתי לשיח שהיא התחבאה מתחתיו בפעם האחרונה שראיתי אותה וחיפשתי אותה כדי לוודא שהיא בסדר. לא היה שם כלום.
מבחינתנו היא בווגאס, ממצה את המירב מהחיים ומרוויחה ימבה כסף כדי לתת אותו יום אחד לבנאדם הזה שהציל אותה.

זוכרים את ההערה על הפוסט שהגיע לפוסטים המומלצים פוסט אחד אחורה?
אז נכנסתי אליו אחר כך והגבתי תגובה שלדעתי הייתה לגיטימית לגמרי, רק כדי שבתגובות יתפתח ביני ובין החבר בן ה-20 של כותבת הבלוג ריב אגו גברי וילדותי עם מנטליות שלא עולה על היכולות המוטוריות של שואב האבק עם הפרצוף מטלאטאביז. וכן, ברור שניצחתי.
היום בסטטיסטיקה ראיתי שהיום היו לי 60 כניסות לבלוג לעומת בערך מקסימום של 40 שהיה לי בכמה חודשים האחרונים. מסתבר שכדי לקבל יותר תשומת לב, אני פשוט צריך להתחיל להגיב בפוסטים מומלצים ולהתהלם עם אנשים זרים בתגובות של עיקשות.
נשמע לי כיף ^^ מי מצטרף?

זוכרים שסיפרתי על הדבר המביך הזה שקרה לי בקורס פולימרים אפס פוסטים אחורה?
אז היום בקורס פולימרים שם אני יושב בדרך קבע בחלק היותר אחורי של האולם, המרצה היה חולה והשיעור התקדם מספיק לאט כדי שיהיה לי זמן להשתעמם ולמצוא דברים מעניינים לעשות עם העטים הצבעוניים שלי.
הכנסתי שניים מהם לפה שלי כמו ניבים והעמדתי פנים עם עצמי שאני אריה ים. עמית ללימודים שישב לפני הסתובב להסתכל עלי וכדי לא לצאת מובך תקעתי לו מבט של "מה לעשות, אני אריה ים...". כשכמה אנשים ברחבי האולם התחילו לצחוק הרמתי מהר את הראש לראות מה קרה. המרצה הסתכל עלי ישירות עם גיחוך קל, אמר "כן אתה!" והחזיק את שתי האצבעות שלו ליד הפה בצורה שהזכירה לי אריה ים.
לעזאזל.
הוצאתי את העטים מהפה ונתתי לו את התשובה הנכונה לשאלה. איזה גבר אני (?)

זוכרים את עונת הברחשים בדיוק שנה אחת אחורה?
אז כיבינימאט, הם מציפים את החדר ונכנס לי אחד לאוזן.

אה, ויש לי עכביש מחמד מאחורי המראה בשירותים המשותפים ואני מאכיל אותו. ועכבישים שמרימים אלייך מבט כדי להסתכל לך בעיניים הם דבר מפחיד ומוזר ומשעשע.

זוכרים את איך שאני מסיים כל פוסט כמעט ב-"אוהב"?
אז פילו.