הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

אין לי כל כך איך להתחיל את הפוסט הזה, אז בואו נגיד שבערך פה זה האמצע.

אז מה שאני הולך לכתוב עכשיו, פלוס מינוס קצת אחרי אמצע הפוסט הזה, הוא פירוט של כל מיני דברים שעושים לי טוב על הנשמה לאחרונה:

היום חזרתי הביתה אחרי שלא הייתי כאן שבועיים, וראיתי את אמא שלי ואחותי אחרי שלא ראיתי אותן כמעט חודש. הן היו בחו"ל (ברזיל, הזונות) בזמן שאני קרעתי את התחת על כמה מבחנים קשים (ירושלים, זונות). המתנות שלי מחו"ל הן שמונה בטריות נטענות AA (למצלמה זוללת האנרגיה שלי), ארבע סוללות נטענות AAA (שזה שונה לגמרי ואקראי לחלוטין!), זוג כפכפי גומי מברזיל, מתקן לקטורת שנראה כמו ראסטה-פארי ככה שהעשן של הקטורת יוצא לו מהפה וזה הדבר הכי פאקינג מגניב בעולם וגם תיק לפטופ בשביל לניצן. אני חייב להודות שבהתחלה חשבתי שהכפכפים הם המתנה הכי גרועה שאפשר להביא למישהו מחופשה בברזיל, אבל אז הסתובבתי איתם קצת. בואנה, אלוהים ידע מה הוא עשה כשהוא המציא את הגומי.

אמא הכינה היום אוכל שלא היה מאוד טעים אבל היה האוכל של אמא. לא הפסקתי לחבק אותה במשך כמה שעות טובות מרגע שחזרתי מה שגרם להרבה אנשים זרים בסופר להסתכל עלינו ולחייך.

אני אוהב את אמא שלי. והתגעגעתי לכלבות ^^ אה כן, וגם פאשוש פסדר. המותק הקליטה לי את איירון מן ואת הענק הירוק ונעשה ספיישל סרטי קומיקס מפציצים ששנינו עוד לא ראינו ברגע שהיא תתפנה. ואני רוצה ללכת לראות מלא סרטים בקולנוע, כמו עידן הקרח 3 ו-UP.

חוץ מזה גם קיבלתי את הפלאפון החדש שאמא שלי קנתה לי כדי לפצות על העובדה שאבא עושה עבודה מצוינת בלהיות אבא מחורבן לאחרונה. נוקיה N85, הוא מגניב, ואני בטוח שעוד נסתדר נהדר ביחד. אפילו שאני שונא להתחיל למלא מחדש פלאפונים במספרים ישנים ולהתחיל להגיד לכולם מה המספר החדש שלי. סעמק איתך אבא, למה אתה לא יכול להיות יותר כמו אמא?

מה שגורם לי במיוחד לכתוב את הפוסט הזה הוא כנראה הלימודים. מתוך חמש בחינות לסמסטר הזה, נשארה לי עוד אחת שתתקיים בעוד שבוע וחצי. בשתי הבחינות הכי קשות ומפחידות שהיו לי קיבלתי ציונים של 100 ו-90, שזה ציון מעלה אושר למועד א'. הציון של ה-100, אגב, הוא עבור קורס שאני סוחב על עצמי כפאקינג אבן ריחיים (מולטיז'ירגון זה אקסטרים!) עוד מהשנה הראשונה לתואר, כשהמבחן שהלך כל כך רע וגרם לי לבכות בפרץ בכי פתאומי ובלתי נשלט הניב גם ציון של 44.

ובנוסף, הממוצע להשנה בקורס הזה היה 62.

את ציון ה-90 קיבלתי הרגע, לכן הפוסט נובע מהתרגשות שצריך לכבות רגע לפני שהולכים לישון וכשאין עם מי לעשות סקס של "ווהו קיבלתי 90 באורגנית ג' בואי כימיה אורגנית כאן על הספא מותק!" *מוציאים כלי כתיבה ודפי טיוטא*. מגניב. מסתבר שיש לי ספא שלם בבית.

כל כך כיף לי מבחינה לימודית בסמסטר הזה. איזה כיף.

ועוד מעט צבא ואני כבר חסר ציפייה. היום קיבלתי מכתב שאומר לנו שעוד קצת יותר מחודש בודקים את הציוד שלנו, מה שאומר שעד אז לא יהיה שום דבר אחר שקשור לצבא ואם המבחן האחרון שעשיתי לא ידרוש מועד ב' הזמן הזה יהיה שייך לטיול הבא שלי לחו"ל. אין ספק. אפילו שאין עוד שיבוצים ואף אחד מאיתנו לא יודע מה קורה בחיים שלנו לעזאזל, אבל על הזין שלי. כמו שאמרתי כבר המון פעמים לגדי, העתודאי התחמן והרכלן, "עזוב אותי מכל הבולשיט הזה אחי, זה לטחון מים. אז אני יורד לאכול את החביתה שלי עכשיו, צ'או!".

ובשביל להזכיר לכולם - אני נראה טוב על מדים.

מבחינה חברתית דווקא קיימת מגרעה. אני מרגיש כאילו יותם ואני ממש מתרחקים ממה שהיינו קודם, וניצן ואני לא התראינו כבר הרבה זמן, אבל זה נובע בעיקר ממגבלות של המסגרות שלנו. אני אנסה לנצל את השבוע החופשי הקרוב שלי כדי להיפגש עם יותם. הפיצוי העיקרי על החסרון בחברים שיש לי בזמן האחרון נובע מג'ין, הלא היא הידידיה החדשה שלי שהכרתי דרך האינטרנט ושאנחנו מדברים די הרבה לאחרונה ומאוד מפריעה לי העובדה שהיא קטינה אבל אין מה לעשות להבא אני אלמד להקשיב לאנשים שאומרים לי בני כמה הם. נפגשתי איתה אתמול ו-"ישנתי" אצלה, מה שהיה נחמד מאוד. ואח שלה צחק עלי שיש לי בולבול קטן, מה שגרם לאבא שלה לצחוק בקול.

"לקרוא ולשרוף" אכזב אותי. גלידת צ'רי גארסייה של B&J לא יכולה לאכזב.

ובא לי נרגילה, אבל היא בירושלים כדי לחגוג אחרי שאני אסיים עם הבחינה האחרונה לתואר.

וקר לי עכשיו מאוד כי המזגן בבית טוב וסגרתי את הפתחים שלו לכל החדרים האחרים בקומה ככה שהוא פועל רק עלי ואני אוהב.

והחדר מבולגן ואני חייב לסדר אותו ואת החיים שלי ולהתחיל ולסיים את הרישיון לרכב.

וניצן מתקשר עכשיו אז חכו רגע

חה חה, הוא שומר עד שש בבוקר, הומו.

שיט נזכרתי שמחר שיננית. נו טוב.

היום בשיחה עם מיכה, הארוס לשעבר של אמא שלי, אמרתי לו שיש נכון לעכשיו כל כך הרבה משתנים בחיים שלי שאני לא יכול לנסות להסתכל קדימה אל העתיד יותר משלושה ימים. ככה זה מרגיש לי באמת, אני פשוט חי את היום +- שלושה ימים. וזה טוב לי, ושמח לי על כל הטוב וכל הפחות טוב.

אני שמח.

ועייף. אבל זאת לא הפואנטה של הפוסט הזה. הפואנטה של הפוסט הזה היא...

אממ I=

ה... פואנטה... של... הא?

שאני אוהב אתכם ולילה טוב? \(=

נגיד שכן ^^

לילה

*סוף אמצע הפוסט*