הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

ביום חמישי שבוע שעבר כשיצאתי מהבית, ראיתי עננים שחורים אי שם באופק. "איזה יופי, אולי סופסוף מתחיל החורף" חשבתי לעצמי ואז מיד הדחקתי את המחשבה הזאת בתור בנאדם שמכיר את מזג האוויר ההפכפך בארץ. איך שאני מכיר את המניאק, בטח יהיה כבר שרב אצלנו בבסיס עד שאני אגיע...

באותו יום היו מתוכננים מטווחים לכל המסגרת שלנו בצבא, אז שלא כמו תמיד, נסעתי לתחנת ארלוזורוב שם החלפתי אוטובוס לכיוון הבסיס שליד ראשון (ולא סתם ראשון, ראשון לציון...!). למי מכם שלא יודע, בפינה של תחנת האוטובוסים של ארלוזורוב יש כזה מבנה מוארך של תנובה שרשום עליו "האגודה למען החייל". עד אותו יום סתם עברתי ליד המבנה הזה מבלי לתהות מה לעזאזל קורה שם, אבל באותו יום? הוהו, באותו יום הגעתי לשם כחייל! BD אז עמדתי ליד הכניסה ובהיתי פנימה ולא ממש נכנסתי כי היי, זה שאני חייל לא אומר שאני צריך להיכנס לכל דבר שרשום עליו "האגודה למען החייל". א' - כי לא נעים לי להיכנס למקומות שאני לא מכיר (אני נוטה להרגיש תמוה), ו-ב' - כי תמיד קיים סיכוי שאי שם בארץ מסתובבות כונפות מפלצתיות עם קעקוע שבו רשום "האגודה למען החייל" (אני לא עוסק בסטטיסטיקה של הדבר, רק בסיכויים!).

אז כמו שאמרתי, כדי שלא יווצר הרושם שאני תמהוני החלטתי שלא להתפרץ פנימה למבנה וקבעתי שיהיה זה הרבה יותר נורמלי מצידי לעמוד בכניסה אליו ולבהות בכיוון הדלת בחוסר אונים. למזלי הרב, שנייה אחרי שהתחילה תחרות הבהייה הזאת ביני ובין הכניסה יצאו שני חיילים מהמבנה והחזיקו בידם שקיות שוקו (הכניסה הפסידה בתחרות, כמובן... (B ). חוש העכביש שאוהב שוקו שלי השתולל. תפסתי חייל שהתקרב מהכיוון השני, התנצלתי על הצעירות שלי ושאלתי אותו איך עובד כל הסיפור הזה, כשאני מחווה בראשי לכיוון המבנה. על החייל הופיעה הבעת פנים שאפשר היה לפרש אותו ללא שמץ של ספק כ-"אלוהים, ממש לא חשבתי על זה עד היום. איך ב-א-מ-ת עובד הרעיון הזה של מבנה? 0= זה לא יכול פשוט לעמוד סתם ככה! מה הסוד שלו?!? אררג'...!!!". מהר מאוד הוא התאושש וציין את העובדה הפשוטה עד כדי כאב: "אה. אתה רק נכנס ולוקח שוקו."

וואו וואו וואו סטופ, פאק דה וואט? שוקו בחינם? רק כי אני חייל...? D'=

אני אשקר אם אני אגיד שהעולם לא נראה לי פתאום ורוד יותר. הייתי מוכן לחתום על קבע עד סוף החיים שלי (להתעלם מהעובדה שכבר פחות או יותר עשיתי את זה, אהמ...)

אמרתי לחייל תודה, זינקתי לכיוון הדלת וישר מצד ימין בחלק הפנימי עמדה על סטנד קערה מלאה בשקיות שוקו. אם להגיד את האמת, לא ממש שמתי לב מה היה בשאר החלק הפנימי של המבנה. הייתי באקסטזה של צ'יטה שרודפת אחרי שקית שוקו בחינם. חטפתי שקית שוקו אחת כי נשמע לי הגיוני שלכל חייל מותר לקחת רק שקית שוקו אחת (אפילו שלא ממש היה שם מישהו לפקח על העניינים) וזינקתי שוב החוצה. בהתחלה חשבתי שאני בוכה מרוב אושר ורק אז שמתי לב שגשם מטפטף עלי.

בערך בשלב הזה הבנתי שזה הולך להיות יום טוב... השוקו הזה חייב היה להיות סימן מבשר טובות. כמו הפעם ההיא שמצאתי ברווזון גומי על הרצפה איך שיצאתי מהבית.

מצצתי את השוקו מהשקית בחיוך רחב כשהתקדמתי לכיוון התחנה שלי בעוד הגשם מטפטף עלי קלות. כל האנשים שעמדו בתחנה הסתתרו מתחתיה כדי לא להירטב. אני עמדתי בצד ונרטבתי להנאתי. האוויר התחיל להיות קר ולהריח נקי והגשם התחיל להתחזק. העננים האפורים מלאי הבטחות הסרק שראיתי באופק כשיצאתי מהבית ריחפו עכשיו מעלי כאילו ניסו להגיד "לא לא לא, באמת! אנחנו מבטיחים...!! חורף דוד!!! D= "

בנסיעה לכיוון ראשון פתחתי את החלון ומשך כל שעת הנסיעה (כן, שעה של נסיעה) אוויר קר נשב עלי מבחוץ.

אוויר קר של חורף.

חייכתי גם כל הנסיעה.

כשירדתי בתחנה האחרונה, הייתי צריך ללכת קצת כדי להגיע לבסיס. עברתי ליד בניינים שמסיבה לא מאוד ברורה מצאתי מאוד יפים. משהו בחלונות, בעיצוב... נראה לי מאוד כפרי ונינוח שכזה. צילמתי בניין אחד, אם תהיו מעוניינים לראות, למרות שהתמונה לא ממש תפסה את ההרגשה שלי. ככל שהתקרבתי לבסיס הרוח הקרה התחזקה, השמיים נהיו אפורים יותר ועלתה בי תחושה שעומד לרדת חתיכת גשם. מזג האוויר ההפכפך של ישראל הוכיח את עצמו בשנית, אבל הפעם בכיוון הרצוי לטעמי. פתאום ראיתי מבעד לשני עצים ברקים שהיו מאוד מוזרים. הם הלכו בזווית מאוזנת במקום ישירות לכיוון האדמה והיו כמה מהם ככה שממש נוצרה לרגע רשת של ברקים. בהיתי לעננים עם חיוך מלא שיניים ועיניים מלאות אושר אפילו שהייתי בטוח שאין מצב שראיתי את מה שראיתי. כמה שניות אחרי רעם חזק אישש את התצפית של הברק, אבל לא הייתי מוכן להאמין לאותה רשת ברקים שראיתי.

כשהגעתי לש"ג בבסיס אמרתי לו שהגעתי ליום המטווחים והוא אמר שאין לו מושג על מה אני מדבר, הסתכל לי על תעודת הקצין ואז שלף לי אותה מהיד בצחוק והראה אותה לכל החבר'ה שלו בתוך הש"ג. הו חה חה, היו לי פעם ראסטות, כמה שנון מצידכם P= דיברתי עם אחד מהקצינים האחראים מהיחידה שלי שאמר לי שהוא יגיע עוד כמה דקות ושאני אחכה לו בש"ג, אז חיכיתי מחוץ לש"ג, ליד מגדל השמירה. עוד כמה חיילים אחרים שהיו שם עמדו מתחת למגדל כדי שהגשם לא יטפטף עליהם, אבל זה לא היה הקטע שלי. חוצמזה, ידעתי שאני עומד להחליף גם ככה למדי ב' באותו יום ככה שלא היה אכפת לי מזה שמדי א' שלי ירטבו, אפילו אם באופן יסודי.

הגשם התחזק והתחזק, השמיים נהיו כהים מאוד והרוח נהייתה מטורפת. בשלב מסויים כולם מיהרו להיכנס לש"ג. אני עמדתי בחוץ וספגתי את הכל. אני בספק אם החייל שרץ לכיוון הש"ג וצעק עלי להיכנס גם אני כדי שאני לא אירטב ראה את החיוך על הפרצוף שלי דרך הגשם הסמיך. הוא המשיך לצעוק עלי להיכנס. אמרתי לו שזה בסדר. נשארתי לעמוד במקום.

כל אותו הזמן הסתכלתי לשמיים וחיכיתי לברקים שיחזרו ואז קיבלתי את האישור שלי. ברקים. שהלכו במאוזן במקום במאונך. זה כאילו היה משהו קסום במקום הזה, באותו בסיס ריק ורחב ידיים... הברקים היו יפיפיים. ניסיתי לתפוס תמונה של אחד מהברקים עם המצלמה שבפלאפון שלי, אבל כל מה שהתקבל הוא רצף של תמונות בהן אפשר להבין שהרוח נידנדה די חזק את העצים במקום. אי שם באופק ראיתי להקה קטנה של ציפורים גדולות כלשהן שניסו לעוף על אף הרוח. הן בקושי הצליחו להתקדם. הן ממש נראו כאילו הן עומדות במקום. גם תמונה של זה יש לי.

ואיפשהו בין כל ההמולה הזאת, מילה אחת ריחפה לי בראש יחד עם אחד מהסמיילים המפגרים האלה שלי. "חורף... ^^ " ... טוב נו, שתי מילים. "ייאי, חורף... ^^ "

ידעתי שזה יהיה יום טוב.

כי להוסיף לכל הדברים שכבר הספיקו לקרות אותו יום, גם הגעתי לשם לעשות מטווחי ירי. *בום בום בום!!!*, טיהי P(=

החורף והקור נמשכו ונמשכו, וביום שני כשעליתי על האוטובוס לכיוון תל השומר רשמתי על הלחות של החלק הפנימי של החלון "ייאי, חורף!!! *סמיילי שמח סגור עיניים*"

אפילו הסמיילי התחיל לבכות מאושר. כמה רגעים אחרי שציירתי אותו, הצטברה טיפה בזווית העין שלו שזלגה מטה ^^ ... והוא גם התחיל להזיל ריר \= אבל בואו ננסה שלא להתייחס לעובדה הזאת \(=

באותו יום, אגב, סיימתי לפצפץ כל פצפץ בנייר פצפצים שלם, אחד, אחד. אף פעם לא עשיתי את זה קודם ואני מתלהב.

בערך מאז שג'ין ואני החלטנו שאנחנו לא מתקדמים בכיוון הרומנטי וסיכמנו על הפסקת ה-Being Complicated שהיה בינינו, אפשר להגיד שהסתדרו ממש טוב כ-"רק ידידים" אבל עדיין מערכת היחסים בינינו נשארה די הזוייה. מסיבות שאני ממש לא מצליח להבין, מאז שהתחלנו לדבר הרגשתי חופשי להגיד כל דבר שעובר לי בראש כשדיברתי עם ג'ין, לא משנה כמה בוטה או חסר טאקט זה היה מצידי. אפילו אם זה הוציא אותי קצת סנוב או מניאק או קקי. לא הסתרתי ממנה כלום. אז איפשהו בין לבין (יותר כמו "בכל מקום", אבל נו טוב), אמרתי לה שכן, אני עדיין מאוד נמשך אליה פיזית ושעולות לי בראש אחת לכמה זמן מחשבות בכיוון המיני. היא בתורה לא ממש ידעה להתמודד עם זה בהתחלה אבל בסופו של דבר הודתה שגם היא נמשכת אלי. היה ברור לשנינו לחלוטין שלעולם לא נתקדם באמת בכיוון המיני כי עבור שנינו האהבה הרבה יותר חשובה מרצון לספק יצרים אנושיים אחרים שכאלה, אבל יידעתי אותה שכנראה, אפילו למרות העקרונות שלי, הייתי רוצה "להיות" איתה ושהדבר היחיד שמונע את זה לדעתי הוא העובדה שהיא בתולה ורוצה לשמור את הפעם הראשונה שלה לאהבה אמיתית. למשהו מיוחד, ולא סתם משיכה פיזית.

תמכתי בה במאה אחוזים בקטע הזה כי... טוב, כי גם אני הייתי שם. רק שאני נשברתי, וזה לא משהו שאני מוכן שיקרה גם לה.

מיותר לציין פה עבור הקוראים הקבועים שלי כמה אני מתחרט שנשברתי ושכבתי עם זאת שלא ממש אוהבת שאני מזכיר את השם שלה בבלוג הזה.

עד היום ג'ין ואני לא נפגשנו מאז ה-"פרידה" (מלבד הפעם ההיא שהיא ביקרה בבסיס, אבל אני לא ממש מחשיב את זה...) ככה שהכל היה במסנג'ר או בטלפון, אבל בין השיחות בעלות הנושאים ההזויים והרבה מאוד שקט של "אין ממש איך להגיב על מה שנאמר פה עכשיו", החלטנו שנהיה "חברים עם הטבות" שלא מהסוג המלא. מה זאת אומרת? זאת אומרת שסיכמנו שלפחות במהלך החורף תהיה לנו האופציה להתכרבל ביחד, שזה משהו שגם היא וגם אני נשמח לעשות, כל עוד נתעלם לחלוטין מהעובדה שיש לי בולבול ושהוא כנראה ירצה ממש לקחת חלק באקשן. התלהבתי מאוד מסוג הידידות החדש הזה אז התקשרתי לניצן והתלהבתי בפניו שהמצאתי את אחד מהדברים האלה שכולם מצפים מפילו הזה להמציא בשלב זה או אחר: Fuck Buddies רק בלי הפאק ועם התכרבלויות! D= ווהו...!!! BD

ואז ניצן ביאס אותי לגמרי וסיפר לי שניר הבבון כבר המציא כזה דבר )= מסתבר שקוראים לזה "דובונים". בו P\'=

יום אחרי שהחלטנו על הסטטוס הזה בינינו, התקשרתי לג'ין וסיפרתי לה שמאוד נחמד לי עם כל הסיפור הזה, וכמה שאנחנו מצליחים להסתדר עם מערכת היחסים המוזרה שיש בינינו. היא בתגובה העלתה את הפואנטה שבמחשבה שנייה, לא מאוד נוח לה עם הרעיון הזה...

היא התחילה לחשוב על זה שבגלל הסטטוס החדש בינינו, אפילו שאנחנו לא ביחד, היא תרגיש צורך לשמור על נאמנות לי וזה יפריע לה להסתכל על בנים אחרים כאופציות לזוגיות. מסתבר שאיזה צ-נ-ח-ן (ניניני BP ) חדש וחמוד וחתיך נכנס לה לחיים והציע לה להיפגש כשהיא בתגובה לא מאוד מתלהבת מהחיזורים שלו, אפילו שהיא מתה על צנחנים. הרגשתי שלא בנוח עם הסיפור וסיכמנו שבין אם היא רוצה ובין אם לא, היא צריכה להיפגש עם הצנחן ולראות איך יסתדרו העניינים ביניהם.

ואז ברק פגע אי שם בארץ ומתו לי קו הטלפון והאינטרנט I=

טאם טאם טאאאאםםםם....!!!! 0=

כתוצאה מהמחסור החמור במסנג'ר (בו...) או בפייסבוק (ווואהאהאהאהא....!!! 0'= אתם יודעים כמה הדרקון שלי נחלש בגלל הסיפור הזה?!?) יצא שג'ין ואני דיברנו ממש הרבה בטלפון כל השבוע האחרון. השיחות, מסיבה שהייתה לי מאוד מוזרה, קפצו כל הזמן בין ג'ין ששידרה שהיא מאוד רוצה שאני אקנא על הבחור החדש שנכנס לחיים שלה, ובין ג'ין שמפצירה בי לא לצפות יותר מדי לתאריך בו קבענו שניפגש ונישן אצלה ונתכרבל, כי משהו יכול להתפתח עם הבחור השני. אני התאמתי את עצמי אליה כל פעם מחדש וסך הכל די התבלבלתי. החברים שלי אמרו שהיא לגמרי רוצה אותי, אבל כמי שמכיר את טיב היחסים הסופר-מוזר ביני ובין ג'ין אמרתי להם שהם טועים.

שלשום חזר לי האינטרנט וג'ין ואני ניהלנו שיחה מאוד כבדה ורצינית על מערכת היחסים בינינו, ועל איך שההתנהגות שלה בשבוע האחרון מאוד מבלבלת אותי. תוסיפו לזה איזה משפט שהיא כתבה בבלוג שלה יחד עם מלאמלאמלאמלא רמיזות מצד ג'ין שהיא דווקא כן מעוניינת בזוגיות בינינו באותה שיחה, ותתקבל מצידי השאלה "רגע ג'ין, את אומרת לי פה שאת *כן* רוצה שננסה להיות יחד? 0= " כשאחריה טלפון נרגש לג'ין עם קריאות "למה לא אמרת לי קודם?!? D= " ואז "מה זאת אומרת את לא יכולה לדבר עכשיו כי את הולכת לאכול?! 0= ג'ין...! ג'ין?! לא יפה ג'ין!!!"

דיברנו על זה אחרי שהיא אכלה וכל השיחה הייתי מאושר והיא הייתה כזאת חמודה וביישנית. סיכמנו שביום שישי ניפגש ונראה איך זה מסתדר בינינו.

אתמול בבוקר הגעתי לצבא ולא הפסקתי לרקוד את ריקוד ה-"יש לי חברה" שלי בפני החבר'ה, שגילו בתורם ש-"זאת שאני מתכרבל איתה ולגמרי יוצא החבר הגיי שלה" הולכת להיות חברה שלי ^^

הפתיעה אותי העובדה שגם בשיחה שלי עם ג'ין יום קודם וגם לאורך כל אותו יום היחס שלי לנושא היה מאוד טבעי ורגוע. קודם כל, הפתעתי את עצמי כשפתאום הבנתי כמה אני רוצה לנסות להיות עם ג'ין. לא "להיפגש ולהכיר ולראות מה מתפתח בינינו" כמו שהיה בפעם הקודמת, אלא ממש ממש להיות חבר של ג'ין ולראות איך זה מסתדר. מעבר לזה, הפתעתי את עצמי יום אחרי כשהראש שלי לא היה בעננים. הייתי שמח ורקדתי את ריקוד ה-"יש לי חברה" שלי, אבל לא חשבתי רק על זה כמו שהיה בפעמים הקודמות שנכנסתי לזוגיות חדשה. היום התנהל בצורה רגילה למדי, רק שמבחינתי, הייתה לי חברה. וזה היה כל כך טבעי ונחמד מצידי ואהבתי את זה. כל כך נונשלנטי ורגוע... כאילו זה משהו שפשוט אמור היה לקרות.

וייאה, איזה כיף לי ^^

אתמול בערב אחרי שכבר כל המסגרת בערך ידעה שיש לי חברה חדשה (לא תאמינו מאיזה מרחק אפשר לזהות את ריקוד ה-"יש לי חברה" שלי...) דיברתי עם ג'ין בטלפון כשחיכיתי בתחנה לא מוכרת כדי להחליף אוטובוס כי הייתה פגישה שקשורה לפרוייקט שלי בצבא שהסתיימה מאוחר והאוטובוס הרגיל שלי כבר עבר. כבר דיברנו והתכתבנו קצת קודם באותו יום. היא אמרה לי שמאוד מוזר לה איך שאני ממש מתלהב ושבכלל עוד לא ממש החלטנו באופן סופי ומוסכם שאנחנו ביחד. בכלל, היא ציפתה ממני להגיב בצורה ההפוכה. שתפריע לי העובדה שעוברות לה בראש מחשבות של "מעבר" בנושא היחסים בינינו. אמרתי לה שמה לעשות, ככה אני והיא אמורה כבר להכיר אותי. דבר הוביל לדבר כשפתאום הבנתי שהיי, אין לה טיפת התלהבות בקול. יתרה מכך, היא נשמעת מדוכדכת.

יודעים מה? למה להאריך במילים ומשפטים בעלי הגייה נכונה ויפה. הנקודה היא שזוגיות עם ג'ין לא הייתה ולא תהיה. זהו.

היא אומרת שאין לה מושג איך זה עבר לה כל כך מהר, רק יום אחרי, אבל כנראה ההתלהבות הקיצונית שלי מכל הנושא הרתיעה אותה. עשתה לה רגליים קרות. הפתעתי את עצמי מחדש כשקיבלתי את מה שהיא אמרה בכזאת קלילות ונוחות. אמרתי לה שזה בסדר ולא קרה כלום, ושזאת זכותה המלאה לפקפק במה שיש בינינו. אחרי הכל, גם אני עשיתי את זה בעבר ואין לי זכות למנוע את המחשבות האלה ממנה. אם היא לא רוצה לנסות והיא מתחרטת על הדברים שעלו יום קודם, זה ממש בסדר מבחינתי.

כשעליתי על האוטובוס החדש והזר שלי אמרתי לה שאני לא מבין מה רע ביחס שלי לדברים שנאמרו, כי הרעיון שננסה להיות יחד נראה לי כל כך פשוט וטבעי ורגוע. היא אמרה בטענה שזה כי מה שיש בינינו זאת לא אהבה. זה המשפט היחיד באותה שיחה שלא הייתה לי תשובה נגדית אליו. שתקתי קצת ואמרתי לה שהיא צודקת, ושהיא צריכה לדבר על כל הסיפור עם מישהו שהוא לא אני. אני חושב שהשיחה הסתיימה לא הרבה אחרי זה.

אני לא מבין אם זה בגלל שהאהבה שלי תמימה וילדותית מדי. אני רואה זוגות אחרים, כמה שהאהבה שלהם "בוגרת" ו-"מתונה", לא מתלהבת שכזאת, וחושב לעצמי שאולי גם אני צריך לקחת ככה דברים. אולי זה בגלל שאני מתלהב כמו ילד קטן, אז קשה לאנשים לקחת את השמחה שלי ברצינות. אבל אז אני נזכר שזה אני, ושאם מישהי לא מקבלת את זה כנראה שאנחנו באמת לא מתאימים.

היום כבר דיברתי עם ג'ין. אני לא שונא אותה ולא ממש כועס עליה, אבל אני עצבני עליה בגלל כל הסיפור. המילה "בולשיט" עולה לי בראש כשאני חושב עליו. זאת המילה המושלמת מבחינתי לתאר מישהי שיום אחד היא כן מעוניינת ויום אחד אחריו היא כבר לא. פתאום זה נראה לי כזה קטע של גיל 17, ונזכרתי פתאום שהיי היא באמת בת 17. זה מה שמגיע לי שאני לא מתעניין בבנות בנות גילי. אתמול הייתה לנו שיחה מאוד טעונה מצידי במסנג'ר, כשפתאום הבנתי כמה אני כן מאוכזב שלא יהיה בינינו כלום ושכל הנונשלנטיות הרגועה והטבעית של קבלת הדחייה בשיחה קודם לכן הייתה רק משהו זמני כזה של ליד אנשים אחרים. כעסתי עליה והערתי הערות ציניות ומרושעות, ואמרתי לה שזה בסדר ושיעבור לי.

היום כבר עבר לי הכעס. לא העצבים והאכזבה, אבל הכעס. מיותר לציין שאחרי האכזבה הזאת אני כבר לא יכול להסתכל על ג'ין בשום מובן של משיכה. לא מבחינה פיזית, לא מבחינה מינית, ובטח שלא מבחינה רומנטית. ציפיתי ממנה לכל כך הרבה יותר, וגיליתי כמה טעיתי במה שאני חושב עליה. התאכזבתי ונפגעתי ממנה. אולי, כמו שג'ין כבר אמרה לי היום, זה הדבר הכי טוב שיצא מכל העניין הזה... שאני כבר לא נמשך אליה, זאת אומרת. אולי ככה, יהיה לנו הרבה יותר קל להישאר ידידים וזהו.

יודעים מה הכי מפריע לי אבל? לחזור ביום ראשון ולהתמודד עם המסגרת שלי בצבא שכבר שמחה כל כך שאני לא סופר-גיי P\=

דמאט, הם הולכים לצחוק עלי לנצח בגלל זה.

המטווחים שהיו אמורים להיות ביום חמישי שעבר לא התקיימו בסוף. אירוני למדי, אבל השירות המטרולוגי אמר שהגשם יתפוגג לכמה זמן אבל אז יחזור בהמשך היום ולכן לא נוכל לקיים את המטווחים. הגשם, אגב, נפסק אחרי בערך חצי שעה ולא חזר יותר אותו יום.

החורף שעשה אותי כל כך מאושר נעלם כלא היה. אתמול והיום לא היו עננים בשמיים, ואפילו היה לי חם.

והשוקו...? טוב... השוקו נגמר לי אחרי בערך דקה מרגע שפתחתי את השקית.

היום עברתי טסט פנימי, שזה לא ממש התלהבות כי כמו שניצן כבר ציין הוא מכיר מישהו שנכנס באין כניסה ועדיין עבר טסט פנימי.

עוד שעה וקצת יש מסיבת נימי אצל נימי. אני אמור לשמור שם חלק מהערב, מקווה שיהיה נחמד.

ניצן התקשר אלי אתמול אחרי הקטע עם ג'ין ואמר לי שהוא ומור ביחד עכשיו. אני כל כך שמח בשבילו, זה מגיע לו. בפייסבוק כתבתי ש-"כנראה שיש מכסה לזוגיות" (מכסה בקטע של "כמות מקסימלית", לא הדבר הזה שאמור להתאים לכל סיר). איזה שנון אני, יא.

ביומיים האחרונים השיר שמתנגן אצלי נונסטופ הוא Jack Johnson - Middle Man (Confused) אין לי מושג אם הוא קשור באיזושהי צורה למה שעובר עלי בימים אלו (כי אפילו לא עברתי על הליריקס כמו שצריך), אבל הוא פשוט מרגיש... מתאים.

וזהו.

מעניין, מה כל הסיפורים האלה מלמעלה מלמדים אותנו...?

טוב, אם תשאלו אותי... צריך ללכת לסופר ולקנות שוקו שיהיה בבית.

אוהב תמיד

מה לעשות...

פילו

ש"ש