הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

גנבו לי היום את הנייד.

וואלה כן, מעצבן. אבל יודעים מה עוד יותר מעצבן? שיש מצלמת אבטחה שמראה את הגנב. אפילו יותר מעצבן? הקוקסינל חייל וזה קרה בבית החייל. עוד עצבים? אוקי, יש לכם דרישות היום... אבל סבבה, הבנאדם נתן את החוגר שלו למזכירה שאפילו לא הסתכלה מה השם שלו. הכי מעצבן? זה היום הראשוןי שלי בחופשה באילת.

החלטנו אני ועוד שלוש חיילות שניסע לסוף השבוע לאילת כדי לחגוג קצת עם חיילת נוספת שגרה כאן. זרם לי ממש בעקבות הרגשה מהותית של חוסר משמעות בחיים שלי בזמן האחרון. הגענו אתמול בלילה, השתכנו בבית החייל, הלכנו לאכול וחזרנו לישון. היום הראשון שלנו לחופשה הקצרה והחביבה הזאת התחיל היום.

קמנו בעשר ויצאנו לאכול בבית קפה. נפגשנו עם החיילת האילתניקית והסתובבנו קצת בסופר וצחקנו על חומרי סיכה מתחמממים והיה נחמד מאוד. בכלל, נחמד לי פה מאוד עם הבנות ועם חולצת ה"Sorry girls, I'm Gay" שאחותי ואמא שלי הביאו לי מהטיול שלהן בחו"ל אחרי שהן חזרו ממנו שלשום אחרי שבועיים שהתחרפנתי בבית לבד. ההרגשה היא כמו שיחת אחרי-ארוחת-צהריים-בבסיס מאוד ארוכה ומשעשעת. חזרנו לבית החייל והחלטנו לנוח קצת לפני שנצא לעשות עוד משהו. באיזה שלב ירדתי עם החיילות לשבת בחדר המחשב של בית החייל לאינטרנט כאן למטה מאיפה שאני כותב גם עכשיו ודיברתי בנייד. עלינו למעלה ואחרי עשר דקות הבנתי שהנייד שלי לא עלי. אחרי כמה התרוצצויות הלוך ושוב מהחדר בקומה השנייה לחדר המחשבים שצמוד ללובי פתאום מישהו ענה לי וניתק לי. בשלב הזה בערך הבנתי שנדפקתי.

רצתי לפקידה ושאלתי אותה אם מישהו חשוד נכנס לחדר המחשבים. "לא יודעת, בוא נראה". היא הריצה משהו על המסך והבנתי שהחדר מצולם במצלמת אבטחה כל הזמן. במקרה, הסרט הראשון שהיא בדקה הראה את את הבחור שישב שני מחשבים לידנו ממקודם, קם, מתרחק מהמחשב שלו, לוקח משהו מליד המחשב שהשתמשתי בו, שם בכיס והולך.

"כוס אמא שלו!" סיננתי ודפקתי ריצה החוצה. איזו חיילת נמוכה וקרבית למראה ששכבה על הספה בלובי הצטרפה ואמרה "בוא אני אעזור לך לתפוס את המניאק!" והסתערה איתי החוצה. זה היה חמוד.

דפקתי ספרינט וחיפשתי מישהו שלבוש כמו החייל בסרטון. רצתי מרחק של בערך חמישה בלוקים בלי ממש לשים לב לזה. הפה שלי היה יבש והייתי אפוף זעם. מזלו של הבחור שלא מצאתי אותו. רק אחר כך הבנתי שרצתי המון...

כשחזרתי לבית החייל, אדום, מיוזע ורצחני למראה, החיילות ישבו מודאגות בלובי. שירי הביאה לי בקבוק מים. בטח נראיתי על סף התעלפות.

התחיל כל השלב של הבירור והצלחתי לגרוף כמה נתונים מעורפלים על הבחור מהפקידה. התקשרתי למשטרה האזרחית והם עזרו לי מאוד בלבזבז את הזמן. "בוא אלינו עם עדות ותגיש תלונה". למזלי תחנת המשטרה לא ממש רחוקה מכאן...

הפקידה הדפיסה לי כמה תמונות מהסרט, מפוקסלות לחלוטין ובשחור לבן, כי אסור היה לי לחבר את הדיסקונקי למחשב שלה ולהוריד את הסרטים באיכות היותר טובה. באתי לצאת לכיוון התחנה כשראיתי שמכונית משטרה עוצרת מול הכניסה. "הולי פאק. חזירים שעושים את העבודה שלהם? בו-יה אילת!" חשבתי לעצמי.

חוקר צבאי על אזרחי ירד מהרכב והניידת המשיכה ליסוע. המ. כן... צפוי.

יצאתי לכיוון התחנה עם החיילות החביבות שנראו מאוד מודאגות. למזלי יש לי עדיין את המירס שלי אז יכולתי להתקשר לאמא שלי להסביר לה מה היה. את כל השימושים בנייד כבר ביטלתי עוד קודם.

בתחנת המשטרה הייתה שוטרת חמודה בשירות צבאי שקראו לה עדי. היא הסבירה לי שיש תור להיכנס לחוקר כי יום שישי ונמצא רק חוקר אחד. החלטנו להישאר ולהגיש תלונה ולהמשיך בחופשה שלנו כי אין מה לעשות, אני לא אתן לבולשיט הזה להרוס לי את הכיף.

לפני בתור היה איש אחד שבא להתלונן על שכן שמרעיל לו את החתולים. או שהרעיל לו לפני שנתיים, הוא נתן הסבר קצת משונה. נכון לעכשיו אני מקלל לו את האמא. אם הוא לא היה שם הייתי יוצא מהתחנה תוך שעה. בזכותו יצאתי מהתחנה אחרי חמש שעות.

אז ישבתי בתחנה עם החיילות והקשבנו לכל מיני מקרים הזויים שאנשים תיארו כשהם באו להתלונן. הבנתי שהמצב שלי עוד יחסית בסדר. בצורה מעוותת, אפילו היה שם נחמד. עד המקרה של הפוסטמה בת ה-14.

כשחיכיתי שהחוקר יסיים לדבר עם איש-החתולים (עדי ממש צחקה מהתיאור הזה), התקבלה תלונה על ילדה שברחה ממוסד שהיא משתייכת אליו. בגלל הבהמה המטורפת הזאת, שהגיעה לתחנה עם תחת רטוב ונראתה מרושעת למראה, החוקר התעכב ארבע שעות. ארבע שעות מייגעות, שבסופן הוחלט להעיף אותה לכלא מרוב שהיא לא שיתפה פעולה. ועבור ילדה בת 14, זה חריג. אבא שלה שהגיע לתחנה נראה שבור והרגשנו ממש רע בשבילו. היה שם גם איזה תייר הזוי שרצה להתלונן על מקום שנתן לו מטבע מזוייף של 10 ש"ח. במהלך הזמן שחיכיתי דיברתי בטלפון עם המשטרה הצבאית והגשתי תלונה. אני מאמין שהם יתפסו אותו, אבל לא נראה לי שזה יעזור לי במיוחד לקבל את הנייד שלי עם כל התוכן שלו.

בכל מקרה, הגיע תורי ושתי החיילות שעוד איכשהו רצו להישאר איתי הלכו לטיילת. בדרך לחדר החקירות היו כמה כיסאות עם כתמי מים עגולים וגדולים עליהם והבנתי שהילדה ממקודם בטח ישבה עליהם. זה היה מצחיק. החוקר, שהיה נחמד מאוד, גרם לי להבין למה כל תיחקור לוקח כל כך הרבה זמן. הוא תיקלד כל דבר שנאמר, ובצורה הכי איטית שקיימת. הוא אמר את המילה "שאלה" לפני כל שאלה שהוא שאל אותי. באיזה שלב הוא התלונן שהמערכת של המחשב פועלת באיטיות, וחשבתי שהם בטח מסתדרים טוב ביחד. אבל צחוק בצד, האיש היה ממש נחמד ועשה עבודה טובה. הוא במקור חוקר נוער ונראה כמו האנשים האלה שממש אכפת להם והתפקיד שלהם מאוד חשוב להם. ח"ח. סיימנו את התיחקור, קיבלתי את המסמכים שלי ואיחלתי לו בהצלחה עם המקרה של הילדה.

כשיצאתי סופסוף בשבע בערב התקשרתי לאמא שלי שאמרה לי שהיא שלחה סמס מיועד לגנב לנייד שלי שאומר שאנחנו יודעים מי הוא ושכדאי לו להסגיר את עצמו ולהחזיר את המכשיר כמה שיותר מהר. חמודה.

הלכתי לטיילת והצטרפתי לבנות ואכלתי KFC וזה היה מדהים. סך הכל, אין מה לעשות, קרה מה שקרה ואני בטיול וכיף לי ואני במצברוח טוב.

כשהגעתי לחדר מקודם שמעתי שיר ברדיו שרציתי להוריד ובאתי לרשום אותו ברשימה שבנייד שלי. ברגע הזה הכתה בי העובדה שחוץ מהתמונות של כרטיס הזיכרון וספר הטלפונים, הלכו גם הרשימות שלי. השירים שאני רוצה להוריד וההגיגים האישיים שלי ממהלך השנה האחרונה שרציתי לכתוב במחברת שלי ולא היה לי זמן. ב-א-ס-ה ל-י. ממש, ממש באסה...

עקרונית אני מאמין שהמשטרה הצבאית תעשה את העבודה שלה. מעולם לא שמעתי על מקרה שבו משטרה אזרחית תרמה משמעותית למקרה של נייד גנוב, אבל אם אני קצין והגנב הוא חייל? אני בטוח שהמשטרה הצבאית תעשה עבודה מעולה. גם נתתי להם כמה נתונים שהם יכולים להצליב ואני ממש מאמין בהם.

ויש לי רק שתי תקוות. הראשונה היא שהנייד יחזור אלי עם הזכרונות והתוכן של כרטיס הזיכרון וההגיגים שלי שאני רוצה כל כך לתעד. התקווה הזאת לא מאוד ריאלית ואני יודע את זה... מכרטיס ה-sim הבחור כבר בטח נפתר. את כרטיס הזיכרון של 8 הג'יגה הוא בטח כבר מחק ולקח לעצמו או מכר. את הנייד הוא אולי ישמור לעצמו ויאתחל קודם, או ימכור לקונה הראשון, או יזרוק איפשהו. קיצר... כנראה שלא. אבל אם הוא יתקשר ויציע למכור לי את המכשיר שלי בחזרה, אני אגיד לו שאם קיים 100% מהמידע שהיה בו מלכתחילה, יש מצב שאני מוכן. בכל מצב אחר הוא יכול לדחוף אותו לתחת.

התקווה השנייה כבר קצת יותר ריאלית. אני רוצה שהבן זונה הזה, החייל בן הבליעל הקר הזה, שלקח לי בידיעה מלאה את התקשורת העיקרית שלי והאולי יחידה שלי עם העולם, ישלם. יצור ארור שכמותו. איך אתה יכול לעשות כזה דבר למישהו? איך?! אני בטוח שהמשטרה תתפוס אותך, וכשהיא תתפוס, אני מקווה שכמה חודשים טובים מהחיים שלך ילכו לזבל מאחורי סורג ובריח. אחרי זה, אני בטוח שהחיים שלך ימשיכו גם ככה בכיוון הזבל. ויודע מה עוד? אני מקווה שיאנסו אותך בתחת ושתדמם עד שתהפוך לצמח לכל חייך. כןכןכן! ^^ מגיע לך. כי אני כועס עלייך. כי אתה אדם רע, ויש לך המון מזל שלא תפסתי אותך ברחוב. אני חושב שהיית מסיים עם גולגולת סדוקה. ואולי גם הייתי אונס אותך בתחת. הייתי מוכן להצטייר כהומו בשביל להעביר פואנטה כלשהי.

עכשיו אני כאן כותב למרות שאני דביל וצריך לנמנם ולנוח לפני היציאה של הערב. בגלל שמרבית היום הלך על תחנת המשטרה, מחר נעשה את כל הדברים הכיפיים שתיכננו. אני מצפה לזה בקוצר רוח.

מעבר לזה...

אתמול כנראה שג'ין ואני ניתקנו קשר.

אני לא ארחיב יותר מדי. שלשום, בהתקף כעס אקראי לחלוטין, אמרתי לה כמה דברים מאוד קשים ופוגעים בנוגע אלינו. כואב לי להודות בזה, אבל התכוונתי לכל דבר שאמרתי ואני חושב שעשיתי את הדבר הנכון כשיזמתי את הסוף...

כואב לי לדעת שפגעתי בה כל כך.

זה לא הוגן, אבל... לא. זה לא הוגן. זהו.

אני רוצה להתקשר אליה ולספר לה על היום שהיה לי. יש כמה דברים שהיא הייתה מקשיבה להם במיוחד, איך שאני מכיר אותה...

אבל זאת לא פנטזיה אידיאלית, מה שקורה כאן

ואני לא חי את הנורמה ג'יני.

זה יהיה קר מבחינתי לנסות לתקן משהו במערכת היחסים בינינו.

לא מגיע לך שאני אנסה להפוך אותך שוב לחלק בחיים שלי.

סליחה

אני כל כך מצטער

אין לי מושג מה יהיה בעתיד, אבל אני כל כך מצטער. לא משנה מה.

וזהו

אני עייף

ואני באילת

ולמרות הכל, כיף פה, ויש כאן דברים מגניבים, ואני אוהב.

למרות הכל החיים נמשכים

הא. איזה אידיוט אני שחיברתי את שני הנושאים האלה לשורה אחת.

נו טוב...

אוהב,

פילו