הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

על חצי הכוס הריקה של היום:

1. נשארתי בבסיס יותר מהרגיל וחזרתי הביתה בשעה די מאוחרת.

על חצי הכוס המלאה של היום:

1. במהלך היום, המפקדת ניסתה שוב לגרום לי להרגיש כאילו אני קצין מחורבן אבל במקום לשתוק כמו תמיד מצאתי את המילים הנכונות לענות לה. כשאמרתי לה שהיא יכולה לסמוך עלי והיא גילגלה עיניים, צחקתי, אמרתי לה שאם היא חושבת שהיא לא יכולה לסמוך עלי זאת כבר בעיה שלה, הסתובבתי והלכתי. חבל שלמדתי איך להתמודד איתה דווקא לקראת סוף התפקיד.
2. בזמן שנשארתי בבסיס, אכלתי חצי מגש פיצה.
3. זכיתי לבהות בצבעים של שמיים בשקיעה תוך כדי שבאוזניות שלי התנגן השיר Kiss Me. אני יודע שזה הומואי, אבל בגלל זה אני רושם משהו מהסוג הזה בבלוג האנונימי שלי שבו אף אחד לא יודע מי אני באמת! נכון? ^^ בנוסף לזה, שמעתי היום שני שירים עם המילים הכי חמודות בעולם שפשוט גרמו לי לחייך. את שני השירים זכיתי להכיר דרך הפסקול של חמש העונות הראשונות של Scrubs, אז... כן. ממליץ. (אגב, אף אחד מהשירים הנ"ל לא מוקדש לאף אחד. מה אני, פיקולו?!)
4. בנסיעות באוטובוס, כשהיה לי קצת זמן לחשוב עם עצמי, קיבלתי איזושהי הארה רוחנית בנוגע ללמה דברים כמו זוגיות חדשה בחיים גורמים לנו להיות מאושרים בהתחלה. על רגל אחת, זה לא בגלל שאנחנו שמחים מהאירוע עצמו, אלא בגלל שבזכות האירוע נפתחו לנו בפתאומיות דלתות לעתיד שיכול להיות טוב יותר. כן... רגל אחת. די רעוע. מי שנשאר סקרן מוזמן להזמין אותי לבירה (ואני מתכוון לירושלים. הרבה זמן לא הייתי.). כשהתעמקתי בתיאוריה החדשה שלי נזכרתי בשתי הנשיקות הראשונות שלי שאהבתי (מתוך ארבע) וזה עשה לי נעים.

נכון שמשהו לא מסתדר ברעיון הזה של חצי-כוס-ריקה חצי-כוס-מלאה?

כי כשאני מסתכל פה למעלה אני לא ממש רואה חלוקה שווה של חצי-חצי בין הטוב ובין הרע. החצי הטוב הרבה יותר צפוף מהחצי הרע.

אבל בדקות האחרונות, החלק הכימאי של המוח שלי הרים את הראש ואמר "נו בטח, דביל. החצי המלא מורכב מנוזל כלשהו (מים, כהנחה בסיסית ["מים הם נייטרלים, לא בסיס!", צועק שוב הכימאי שבמוח שלי. בעצם הוא צועק בתוך המוח של עצמו עכשיו. רגע, מה הולך כאן? Chem-ception???]) והחצי הריק מורכב מאוויר, והרי מים הם הרבה יותר צפופים מאוויר, ככה שזה מאוד הגיוני שחצי הכוס המלא יהיה דחוס יותר בתוכן!"

על הנייר, הגיוני.

אבל אם אנחנו כבר על הנייר, למה לא לעשות חישובים? D= (אתם יכולים להעלות את הטענות הכי טובות בעולם לשאלה האחרונה, אבל זה כבר לא ישנה כי יהיה מאוחר מדי! מאוחר מדי...! אהאהאהאהאהאהאהאהא!!!!!!!!!!!!! D=[ )

אז בואו ואני אבדוק: איזו כמות של מים, שמייצגים את המולקולות הטובות בכוס, צריכה להיות בכוס כדי להשתוות לכמות האוויר בכוס, שמייצג את המולקולות הרעות בכוס? (מכאן יתחילו חישובים כימיים חסרי פואנטה שאתם יכולים בכיף לדלג עליהם ולהגיע לתשובה שתודגש בסוף. ... כן, אני לגמרי רציני (= עבר זמן מאז ששחררתי לחופשי את הכימאי החישובי שבי!)

בהנחה שהמים טהורים (מזוקקים, ללא מלחים או חומרים נוספים) ובצפיפות של 1 גרם למ"ל בטמפ' של 25 מעלות צלזיוס, אזי שב-100 מ"ל יש 5.55 מולים של מים. בהנחה שהאוויר פועל בהתאם לחוק הגזים האידיאלי, כמות שוות ערך של מולקולות בטמפ' זהה ובלחץ של אטמוספרה אחת תימצא ב-135.75 ליטרים של אוויר. אם נכניס את המים ואת האוויר שחושבו למיכל אחד, "כוס" ענקית, אלוהית וקונספטואלית (שלא לדבר על היפוטתית), אזי המים יתפסו נפח חלקי של 0.0736% (!) מכלל נפח הכוס (שזה 1 חלקי 1358.5 מנפח הכוס. לא לגמרי קרוב ל-1 חלקי 2...)

מתוך החישובים ניתן להבין (כן ההדגשה הזאת אומרת שכאן נגמרו החישובים המחרידים) שעבור כוס בעלת נפח סטנדרטי של 200 מ"ל, מספיק נפח של 0.147 מ"ל כדי להגיד שהערך של החצי המלא שווה לערך של החצי הריק. וזה קצת פחות מ-3 טיפות של מים.

בהחלט חישוב אופטימי משהו (= מספיקות 4 טיפות של מים בכוס כדי להגיד שיש לך יותר טוב מרע!

אבל כמובן שבשלב הזה של הפוסט יקפצו כל הכימאים-פסימיסטיים-פילוסופיים-תיאורטיקניים (כמה מכם קוראים כאן שוב? אני תמיד שוכח) ויגידו ש-"ובכן, פילו, טענתך אכן חביבה ומעניינת, שלא לדבר על נוגעת באספקטים עמקוים של כימיה-פילוסופית-תיאורטית-אופטימית, אולם היא שגוייה ביסודה! חצי הכוס הריקה אינה מבטאת את נחיתותה בעקבות המצאותן של "מולקולות-מרשעות" למיניהן, אם כי בעקבות אי-קיומן ומחסורן של "מולקולות טובות", כדוגמת אלו שדווקא ישנן וקיימן בצפיפות רבה בחצי הכוס המלאה! בנוסף לכך, חובב פינים אתה ושיגלתי את אמך בהנאה רבה אמש (B "

או במילים פשוטות יותר לכל הדבילים החביבים שקוראים לי את הבלוג (כמה מכם קוראים כאן שוב? קצת יותר, לא? \(= ): חצי הכוס הריקה הוא מצב באסה של "בואנה אחי הקונספטואלי, קלוט כמה מולקולות יש בחצי השני של הכוס וכאן אין כלום! אפילו לא קונסולה של Wii כדי להעביר את הזמן...!".

בנושא הזה אני חייב להזכיר שגם ב-"חצי כוס ריק" עדיין יש מספר מאוד קטן של מולקולות מהאוויר, כלומר שהיא לא "ריקה לגמרי". משמע, באופן כללי, כשהחצי הריק "מסתכל" על החצי המלא ומקנא במספר המולקולות הנוספות שיש במים (כלומר בפער בין מולקולות המים שיש בחצי כוס מלאה ומולקולות האוויר שיש בחצי כוס ריקה), הערך האבסולוטי של ה-"קנאה" עדיין קטן במעט מהערך האבסולוטי של ה-"טוב" שבכמות המולקולות של המים. כדי שיהיה שיוויון בין ה-"טוב" (כמות המים שבכוס) ובין ה-"רע" (ההפרש בין כמות המים שבכוס ובין כמות האוויר בכוס), צריך להקטין טיפ-טיפה את כמות המים בכוס, כלומר שגם במצב הזה, כוס שחצי מנפחה מלא במים היא עדיין מצב שבו יש יותר תוכן חיובי מתוכן שלילי.

אז איך שלא תסתכלו על זה... אם יש לכם חצי כוס מלאה, כנראה שיש לכם יותר דברים טובים מרעים בחיים.

למה לשים את הדגש על החלק הפחות משמעותי? (;

הבנתם??? D= (ועכשיו כולם ביחד צועקים " *עץ נופל ביער ריק* "! ... רגע, מה? I= ) 

... כמובן שכל התיאוריות והחישובים הנ"ל נזרקים לזבל אם יש לכם כוס מלאה במים ואתם בחלל החיצון.

אבל בואו נודה שבכל מקרה, אם מצאתם את עצמכם מרחפים בחלל החיצון עם כוס מלאה במים, כנראה שנדפקתם ^^

אגב, אני בהחלט לא הבנאדם היחיד שמתעמק בפילוסופיות קיומיות שמתבססות על הרעיון של "חצי הכוס המלאה". דימיטרי מרטין (קומיקאי גאון) גם עשה את זה!

ההבדל הוא רק שהוא עשה את זה קצר משעשע וכיפי, ואני זונה אקדמאית מהגיהנום הפילוסופי שלמדה לתפעל דחפורים מחשבתיים מגיל צעיר (=0

... כולם הפסיקו לקרוא את הפוסט הזה ברגע שהתחלתי להעמיק בשלב של החישובים בכימיה והפילוסופיה התיאורתית, נכון? \=

ארג', ידעתי שהייתי צריך לרחם עליכם ולוותר! 0'= *נקודות מוניטין צונחות*

נו טוב. אני נהניתי P(=

כשאני עולה לאוטובוס שלא נשארו בו זוגות מושבים פנויים, שמתי לב שיש לי העדפה למצוא דווקא את האנשים שמראים את הרצון הכי גבוה להרחיק נוסעים אחרים מהמושבים שלידיהם (למשל אנשים שיושבים לבד בצד של המעבר, או אנשים ששמים בהפגנתיות את התיק שלהם על המושב השני.).

אני ניגש לאנשים האלה, דופק להם את החיוך הכי נחמד וחברותי שלי, ושואל בנימוס אם אפשר לשבת.

כמובן שאין להם זכות לסרב.

לפני שאתם ממהרים לחשוב לעצמכם ש-"אווו, פילו המקסים! אתה מנסה לפתוח לעולם הרחב את ליבם של זרים מסוגרים באמצעות החיוך והאישיות הלבביים שלך!" אזזז... אממ, ל-א בדיוק.

אני עושה את זה כי הם מעצבנים אותי ואני רוצה שהם יסבלו (=0 מה שאומר שאחרי שאני יושב ליד בנאדם כזה, לא מפריע לי למצוא את השיר הכי פסיכי שלי באייפוד ולשים אותו באוזניות בפול ווליום. אפילו אם זה הורס לי את האוזניים.

להבא, שילמדו להיות חברותיים ונחמדים יותר לאנשים שרוצים לשבת! P=

מה עוד מה עוד...

אה!

באופן כללי, השיער שלי מאוד קשה ויבש ומגעיל כשהוא קצר. ממש כמו קש.

הייתה לנו כלבה עם שיער כזה. קראו לה לולה, ולקראת המוות שלה היא הסריחה כמו נבלה והייתה כל כך שמנה וכאובה שהיא לא זזה מהמקום כמעט אף פעם, חוץ מבשביל לאכול. החלטתי שאם גם לי יש כזה שיער, זה המוות שמצפה לי, אז כדאי להתחיל ולשנות את זה מהר.

לפני חודש השיער שלי כבר היה די ארוך ביחס לקנה מידה צבאי, אבל לקראת הכניסה לקבע החלטתי להשתמש בקלף ה-"על הזין שלי" ופשוט לא להסתפר.

אז השיער שלי כבר יחסית ארוך (חוץ מבמקומות שנלחמים על התואר העתידי "כאן התחילה הקרחת של פילו!") ואחרי ששמתי אתמול קונדישינר (שבדרך כלל לא ממש עושה שום דבר), השיער שלי היום היה רך ונעים ולא יכולתי להפסיק ללטף את עצמי.

לעזאזל עם הצבא. אני רוצה לגדל שוב את השיער והפעם לא לראסטות ולראות מה יקרה.

... אה, כן, וכבר אספתי את מדי הקבע שלי. בניגוד למה שחשבתי, אני נראה די סבבה ולא כמו רס"ר גמד ומניאק. אז יופי לי (= נשאר רק לחכות לטקס.

ועוד קצת ממעללי השבוע האחרון:

ישבתי עם חברתי שפופי והראיתי לה סרטי הנטאי באינטרנט, אחרי שהיא התחננה ממני להראות לה כי היא אף פעם בחיים לא ראתה. היא ישבה לידי וצפתה מהופנטת בבחורות יפניות מצוירות שצורחות בשעה שיצורים שונים ומשונים... אעעע, משחקים איתן קלפים (תזכירו לי שוב כמה ילדות בנות 12 קוראות כאן?), ואני לא ממש ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב מבוכה.

חוץ מזה, שפופי הכינה לי עוגה שמכילה במצטבר בערך 8 כפות גדושות של נוטלה (אומגד מוות מאושר!!! D'= ), ו... לא ממש התלהבתי מהטעם שלה C= (... אע? Q= )

של העוגה. לא של שפופי. (אה! ... ... ... אע?!?! 0'= )

מה לעזאזל לא בסדר בי?!

ואי שם, בצרפת, גייל קנתה לי משחקי קופסא שאותם אני אשחק עם כל מי שירצה אחרי שהיא תגיע לארץ ותביא לי אותם.

זהו

התעייפתי (=

אוהב,

חצי הפילו המלא (תוצאה ישירה של חצי מגש פיצה שהיה מלא, ועכשיו הוא ריק)