הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

בעצם... לא. אני לא חושב שנכון להגיד את המשפט הזה.

מסכים שדרושה לי רמה מאוד גבוהה של אינטימיות לפני שאני משחרר את הרסן מהמיניות שלי , אבל יש בעולם הזה לפחות שתיים וחצי בנות שיכולות להעיד שהיא קיימת. מקווה גם שיהיו להן רק דברים נחמדים להגיד עליה. אין לי מושג. כל הנושא הזה הופך מבחינתי קצת לטאבו אחרי שנגמר מה שנגמר. לא חושב שאי פעם דיברתי עם אחת מהאקסיות שלי על הפן הפיזי של היחסים שהיו בינינו...

אחת מהן אמרה לי פעם שהיא סקרנית לגלות איך אני נראה כשאני גומר.

הממ.

זה היה קצת... הממ.

טוב, מה שאני מנסה להגיד פה הוא ש...

אויש, זה די מביך לכתוב את המשפט הזה ככה סתם.

אולי תסתובבו שנייה...?

טוב נו, בסדר. אני כן בנאדם מיני.

כשאני חושב על זה, מי שניסח את המצב שלי באופן הכי נכון הוא הפרופיל שלי ב-OkCupid (שקט).

אני "פחות מונע מיצרים מיניים". יעני, יש מיניות, רק שהיא הרבה פחות מניעה אותי לעשות דברים מאשר היא מניעה אנשים אחרים.

פחח... עאלק "הרבה פחות" מניעה.

המיניות שלי מצליחה להניע אותי לעשות משהו בערך כמו שדג סלמון מצליח להניע רכב. בלי מפתח. כשהמצבר שרוף. ומיכל הדלק ריק. ... ובדיוק כשהסלמון מנסה לברוח מהרוצח הסדרתי שרודף אחריו.

אבל לפעמים, הייתי רוצה שזה יהיה אחרת.

הייתי רוצה שתהיה לי היכולת לראות בחורה שנראית טוב

ולגשת אליה, ככה סתם

רק כי היא נראית טוב

ולפלרטט איתה

אבל לא בסגנון החנוני החמוד הזה שלי

בקטע אמיתי.

פלירטוט גברי. סקסי. מחוספס. שרמנטי.

ותוך כדי הפלירטוט, השיחה הייתה מתגלגלת

והייתי מגלה שמתחת למראה החיצוני, היא גם בחורה מעניינת וחמודה

מבלי להתחיל לנתח את הדברים הקטנים שמתחת לפני השטח

או את מידת ההתאמה שלה לתפקיד האישה פלוס שניים

ומפה לשם

עוזבים את המקום

וממשיכים אליה, או אלי, או לאיפה שזורם

ונכנסים למיטה

וחוקרים

אני את הגוף שלה

והיא את הגוף שלי

ויחד עם המגע, מגלים עולם ומלואו זה על זו

וגומרים

ונרדמים

וקמים כשקמים, ומחייכים כי היה נחמד

וממשיכים כל אחד לדרכו

ברוח טובה.

וזה מחרפן אותי, כי אני יודע שמתחת לרושם הראשוני שלי, שהוא לגמרי רושם שאני יוצר לעצמי באופן מוצדק ולכן אני לא מתכוון להתלונן עליו,

ומתחת לכל הדמות של הבחור הנחמד שמאמין באמת ובתמים שהיצר המיני הוא מניע פרימיטיבי שמוביל אותנו בדרכים שאינן נאורות,

מתחת לכל אלה יש בנאדם אחר לגמרי

תאב בשר וסקרן

שאיכשהו, הוא חלק אמיתי ממני

למרות שהוא ההיפך המוחלט ממה שאני.

... וכן אני כותב את הפוסט הזה בגלל שראיתי היום בחורה שנראתה ממש טוב ולמרות הכל, למרות שממש רציתי וחשבתי על זה, לא ניגשתי אליה והצעתי לה עזרה בדברים שהיא עשתה, סתם כדי להכיר אותה.

סעמק, זה כל כך לא מסתדר עם מה שהבטחתי לעצמי אחרי האוקטוברן P=

אתמול כשחזרתי הביתה, כבר ראיתי לפי האורות בשמיים שיש סופת ברקים מעל השדות שצמודים לבית. השדות האלה נותנים לנו את הרקע המושלם בשביל לצפות בברקים. יש לי אלבום שלם בפייסבוק כהוכחה.

כשנכנסתי לבית נתקלתי בדיירים שלנו שאנחנו משכירים להם את הקומה בעליית הגג. זוג צעיר, בחור ובחורה, שגרים ביחד. המלצתי להם להסתכל החוצה מהחלון וליהנות מסופת הברקים.

נכנסתי לחדר שלי ומבלי להדליק את האורות פתחתי את החלון ובהיתי החוצה בברקים. הם היו עצומים ויפיפיים. לא היה לי כוח להוציא את המצלמה וידעתי שאני אתחרט על כך. עובדה מעניינת: אני באמת מתחרט.

אחרי כמה דקות שמעתי את הדיירים פותחים את התריס שלהם, קומה מעלי.

שמעתי את שניהם עומדים ליד החלון ומתפעלים מהברקים ביחד. נבהלים, מצחקקים. ככה הם המשיכו להם ביחד כמה דקות. כמה רגעים לפני שהם סגרו את החלון, הוא אמר לה שמעולם בחייו הוא לא ראה ברקים כאלה. לא ככה.

זו נשמעה כמו סיטואציה מקסימה.

דמיינתי אותי, עומד ככה ליד החלון עם אהבת חיי, וכשהיא מתלהבת לה מהברקים ומהעוצמה שלהם אני נצמד אליה ולוחש שכל החשמל שאני צריך בעולם הזה כבר נמצא פה בין שנינו.

*אנחה*

סעמק.

פילו (שמאזן לכם את הפוסט הקודם עם פוסט קצרצר, לפי המונחים שלי)