הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

יש מילים שממש מעבירות את המהות והתחושה שלהן כשאומרים אותן.

למשל, "צינה".

ה-"צי" ההתחלתי שלה, מפתיע ולא נעים. צורם ומרתיע. אבל מיד אחריו מגיע ה-"נה", עדין ופרוותי שאפשר ממש להתכרבל בתוכו...

מבחינתי, זה תיאור מושלם של התחושה שלי כשאני יוצא החוצה וחש צינה מלטפת את העור.

אני יכול להגיד שאני סתם מרגיש טוב היום. שחזרתי הביתה במצב רוח טוב, בלי סיבה מיוחדת. אני יכול להאשים את המאזן הביו-כימי בגוף האנושי שלי שעד היום אף קבוצה של מדענים לא הצליחה למפות או להבין באופן מוחלט. אני יכול להאשים יצורים מיסטיים בלתי נראים שמרחפים סביבי ומרעיפים עלי תחושות של שמחה וטוב. אני יכול לא לחשוב על זה בכלל. אני יכול לגעת עם הלשון באף.

אבל אני כן חושב על זה, ואפילו יכול לשים את האצבע בדיוק על כל הפרטים הקטנים שבזכותם אני מרגיש טוב היום. בעצם, עכשיו. מי יודע מה יהיה איתי עד סוף הפוסט הזה.

זאת הצינה שליטפה לי את העור כשיצאתי החוצה מהרכב.

האדים מהפה שהפרחתי בכוונה.

הירח הלבן הבוהק. מוזר לי לחשוב שיש לו כזאת השפעה עלי. ככל שהוא לבן ובוהן וגדול יותר, ככה אני מתמלא תחושה של אופוריה. לונטיק שכמותי.

העננים הצמריריים שנראו כמו מגבעות עשויות צמר גפן מתוק בשמי האופק הצבעוניים, רגע אחרי השקיעה.

האוטובוס הישיר הביתה שהצלחתי לתפוס כי לא היה עומס תנועה.

המוזיקה המלנכולית שהקשבתי לה עם אוזניות ונסחפתי עם כל אחד ואחד מהפרטים שהרכיבו אותה, ממש כאילו הייתי מסטול.

(אם אתם ממש סקרנים: Evanescence - My Immortal, Avril Lavigne - Nobody's Home ו-Sia - Breathe Me)

מצחיק אותי לחשוב שאם קראתם את הפוסט עד כאן, יש מצב שאתם מתארים אותי בראש שלכם כאדם עמוק וחושב. אולי אפילו פואטי... (או "פלצן קוקסינל ומטומטם". גם זאת אופציה מאוד אפשרית לדמיין. תלוי בקורא, אני משער.)

יחד עם זה, ניתוח בדיעבד של היום שהיה לי מראה שהמילה שהעליתי על שפתיי הכי הרבה הייתה, ככל הנראה, "קקי".

... מזל שרק המילה עלתה על שפתיי, ולא המהות והתחושה שלה.

יאכס. 

קיצר, אני לא. זאת רק המוזה שנחתה עלי. מוזה לבושת עור שחור ומחוך, איך שזה נראה נכון לעכשיו.

קראתי אתמול פוסט שכתבה מישהי שהיה לי איתה קטע לפני... מה, שלוש שנים?

היא כתבה על סקס. על איך שהיא עושה סקס עם מישהו ועל איך שזה מדהים ואינסופי.

סקס.

ואז משהו בי התחיל לבעור. סוג של כעס מעורב בקנאה ורחמים עצמיים. אותה תחושה שתמיד עולה בי כשאני מגלה שמישהי שהייתי איתה (במידה כלשהי) המשיכה הלאה ומצאה משהו הרבה יותר טוב והרבה יותר נכון, שגם מגיע עם תוספת בצד של "הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים".

איך שאני רואה את זה, אני כועס כי זה לא הוגן. כי תמיד אהבתי את מי ומה שאני, ותמיד חשבתי שאני נמצא אי שם באחוזון העליון של המין האנושי.

אני נאור.

אני נפלא.

אני אלוהי.

אני פוץ נפוח, כן כן.

אבל הן ממשיכות הלאה, והן מוצאות משהו טוב יותר ונכון יותר שהוא ממש לא אני. אבל יותר מזה, מציפה אותי הידיעה שלמרות מה שהיה ביני ובין הגברת, רוב הסיכויים שהיום אני רק כתם דהוי על הקיר שלה.

שמעולם לא הייתי משהו משמעותי בחיים שלה.

רק... זיכרון מעורפל על הפילו המוזר הזה, שהיה קצת חמוד אבל שום דבר מעבר לזה.

ואתמול, ניסיתי להבין מה הקטע שלי. למה לעזאזל מעצבן אותי שיש לה אחלה סקס עם איזה מישהו אחר? כלומר, אם הבנתי נכון את המצע הפוליטי שלי, "סקס הוא בכלל לא מה שחשוב", לא? מה פתאום שדבר שכזה יפריע לי? יגרום לי לקנא? להרגיש נחות וחסר חשיבות...?

אז החלטתי, ברגע של בגרות, שאני שמח בשבילה. כלומר, פאק ייאה. סקס טוב. היי פייב לה. אני אוהב כשטוב לאנשים אחרים ואין סיבה שהיא תהיה יוצאת דופן, רק כי ניסינו ולא הלך.

אז החלטתי, להפסיק לאכול את עצמי ולחזור לשמוח בשמחתם של אחרים.

גם אם הם אקסיות שלי.

נחכה ונראה איך זה עובד מבחינתי.

אבל למרות הבגרות, אני בכל זאת נמצא כרגע בשלב בחיים שלי שבו אני מתגעגע נואשות לאהבה פיזית.

כמו שאמרתי, עברו שלוש שנים מאז הפעם האחרונה שבה הייתה לי בכלל איזושהי אינטרקציה פיזית עם אישה.

אוח... נשים. אני אוהב נשים. משפט מוזר שיוצא ממני, בהתחשב בעובדה שעד היום התנסיתי רק בנערות.

אבל אני כן אוהב אותן. וכל הזמן... הממ, "משתוקק". כן, זאת המילה שאני בוחר בה. בעיקר בגלל שאני יודע שהביטוי "עולות בי תחושות" יגרום לי לחשוב אסוציאטיבית על דברים אחרים שעולים בי, וזה... אהמ, גס מדי לפוסט הזה. או שזה כבר הפך בכל מקרה לפוסט מעט גס מדי?

הממ. וואטאבר.

קבלו דוגמה: יש לי ידידה טובה שאני פוחד להיפגש איתה ולבוא לישון אצלה כי אני יודע שאני בטח אהיה יותר מדי טאצ'י, ושזה ממש לא יהיה במקום.

אל תנסו לנחש מי זאת. חבל שתטעו סתם. שמרו את הטעויות שלכם לאירועי חיים קצת יותר מעניינים, שתוכלו בבוא העת לספר לחברים שלכם עליהם ויהיו צחוקים.

אני נזכר עכשיו איך בשבוע שעבר נהגתי בבסיס תל-השומר ועברתי ליד חיילת ג'ינג'ית יפיפייה עם שיער ג'ינג'י ארוך ומתולתל. כשאני אומר ג'ינג'י, אני מתכוון לגוונים מתפרצים של כתום עז, חם ובוהק. השיער שלה נראה כמו אש חיה, נושמת ומקורזלת.

לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. רק חיכיתי שהיא תסתובב, תיצור קשר עין, ואז אני אוכל להסתכל אליה ישירות לתוך העיניים ולהגיד עם השפתיים "וואו". שתדע כמה יפה היא. אני יכול להישבע שזה מה שהייתי עושה. לא הייתי מהסס ולאמתבייש ולא כלום.

מיותר לציין שלא היה קשר עין עד שפניתי לכיוון שמתרחק ממנה?

ומה עשיתי בסוף השבוע?

בגלל שאחותי, פאש, לומדת עכשיו בצפון הרחוק, החלטתי עם אמא שניסע אליה ביום חמישי, נישאר לישון אצלה כל הסופ"ש ונעשה SABABA GOOD TIMES. הבאתי משחקי קופסא ותכננו ללכת לאכול במסעדות טובות ולהסתובב בנחלים ועוד כל מיני דברים מגניבים.

וווווו.... היה נוראי.

למרות הניסיונות החוזרם ונשנים שלנו, כשאמא שלי, אחותי ואני נמצאים באותו חדר למשך יותר משעה, מתחילים ריבים.

ומזג האוויר היה מעונן ולא מתאים.

ובשבת בבוקר אחותי התעוררה חולה.

וסבלנו נורא ביום האחרון ואמא שלי הלכה להסתובב לבד והייתה אווירה ממש מבאסת...

אבל היי, לפחות חשבתי על איזה רעיון ממש מצחיק למערכון! D= (עליו אני לא אפרט כאן. נו באמת, ממתי אני מצחיק בבלוג שלי?)

ואז, כשירדנו למטה כדי לחזור הביתה, אמא נפלה במדרגות.

וכמה שעות אחרי שחזרנו הביתה, היא התלוננה שכואבת לה נורא היד. והלכנו למיון וגילינו שיש לה שבר קטן. ואורתופד אחד ממש מרושע וציני (מעולם בחיי לא חשבתי שאיש רפואה יכול להשתמש בכזה הומור שחור ליד המטופלים שלו, ונהניתי מכל רגע) שם גבס על היד של אמא שלי, תוך כדי צעקות וסבל רב מצדה של אמא שלי, שלוו פעם או פעמיים באיומי רצח על האורטופד.

קיצר, צחוקים. פעם ראשונה בחיים שלה שהיא שוברת עצם.

אמאשלי בגבס.

אני אומר את המשפט הזה לאנשים סביבי ואז הם נשפכים מצחוק בקריאות "LOL אמאש'ך בגבס חחחחחחחחחחגג!!!!!!! XD ". חמודים שכמותם. לא יכולים אפילו להבין שהם כולם נפלו במלכודת שהצבתי להם, רק כדי שהם יוכלו לצחוק קצת ולחשוב שהם אלה שיזמו את כל הרעיון של הבדיחה.

אה, כן, אבל אמא שלי ביקשה שאני לא אספר לאנשים שנשברה לה היד, אז אל תגידו לאף אחד.

בעצם, גם אתם לא אמורים לדעת \=

המממ.... נשמע לי כאילו זה הזמן המושלם לבדיקת עיניים! D=

אם רק תוכלו להסתכל לתוך המכשיר הזה כאן, ו...!

*פלאש*

... הא. למה אני מחזיק את משקפי השמש האלה ביד?

אולי הייתי אמור לשים אותן על העיניים מתישהו? 0=

... רגע, אני כותב פוסט?

על מה אני כותב פוסט לעזאזל Q= המממ.... דמאט. אני לא זוכר למה התחלתי לכתוב את הפוסט הזה I=

נו טוב! משקפי שמש BD

אה כן, ואני הולך עכשיו לבית של אמא של נימי (שבמקרה גרה במרחק דקה הליכה מהבית שלי) כדי שתעבור איתי על מה צריך לעשות בו בחודש הקרוב, כשאני אשמור עליו בזמן שהיא תהיה בחו"ל.

יאפ, אני שומר על עוד בית.

כמה זה עד עכשיו, ארבעה?

יאפ. נראה לי מצאתי את הייעוד שלי בחיים.

אוו, ואתמול בפרק של "דייט באפלה" היה שכן שלי שאני מכיר מגיל צעיר וכל הבנות בפרק נורא התלהבו ממנו ומה-"גבריות" שלו, מה שממש הצחיק אותי (זאת לא קנאה, נשבע, הוא ילד כאפות! 0'= זה לגמרי אבסורד...!!!)

מה שכן, הוא יצא משם עם כוסית מטורפת.

היי פייב לך, בן (B

אוהב,

פילו, שומר הבתים