הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

לא תכננתי שום דבר מיוחד ליום חמישי הספציפי הזה, שבמקרה הוא גם יום ההולדת ה-25 שלי.

מעצבן אותי כשאנשים שחוגגים את יום ההולדת ה-25 קוראים לו "יומולדת רבע" שלהם.

25 זה לא רבע בפני עצמו, אידיוטים P 25= זה רבע מ-100, שכן, זה מספר עגול ונחמד, אבל הוא חסר משמעות מבחינת החיים שלכם. גם יומולדת 6 זה יומולדת רבע, ביחס ל-24. אז למה להתלהב דווקא מרבע מ-100? כשבעצם כנראה שאפילו לא תגיעו לגיל הזה בכלל. אם הייתם רוצים לחגוג את היומולדת "רבע חיים" שלכם, סבבה, אבל הסטטיסטיקה אומרת שזה כנראה היה יום ההולדת ה-22 שלכם.

טיהי.

סורי, סטטיסטיקה (=

זה מה יש.

בכל מקרה, הנה אני מוצא את עצמי נכנס לבית שלי ביום ההולדת שלי ואחרי שסיימתי יום בצבא, ואין לי תוכניות מיוחדות להמשך היום.

מעולם לא ממש התלהבתי מימי ההולדת שלי ולא ניסיתי לארגן אירועים מיוחדים בהם, אבל פתאום מצאתי את עצמי עומד מול הכיור ביום ההולדת שלי, שוטף כלים, לא עושה שום דבר מיוחד, ותוהה לעצמי אם אני צריך להרגיש רע עם זה.

כלומר... אני חושב שאני צריך להרגיש רע.

מה פתאום אני לא חוגג? למה אני לא יוצא עם חברים ועושה דברים מטורפים ושטויות כיפיות? למה אני לא מציין ברבים את העובדה ששרדתי עוד פרק זמן שבו כדור הארץ מספיק להקיף את השמש?

יש לי חברים שתמיד מארגנים דברים מגניבים וכיפיים בימי ההולדת שלהם, ותמיד קצת קינאתי בהם שהיום הזה באמת מיוחד לדעתם משאר ימי השנה.

ומבחינתי... זה סתם עוד יום רגיל. אני לא חושב ש-365 ימים מציינים באמת תקופת זמן בעל משמעות קוסמית שצריך להקדיש לה התייחסות מיוחדת, ואת זה אני כותב עם כל הכבוד לתנועה המעגלית המתוזמנת היטב ודמויית המובייל של מערכת השמש החביבה שלנו.

ובעוד חלק מהמוח שלי מנסה לשכנע אותי שאני צריך להיכנס לדיכאון-יום-הולדת, פתאום נזכרתי בשאר ימי השנה.

ימים שבהם יצאתי לחגוג עם חברים, ועשיתי פעילויות כיפיות ומיוחדות, ואכלתי דברים טעימים, וראיתי מקומות יפיפיים וקסומים, וקיבלתי מתנות, ורקדתי, ושרתי, וצחקתי ואהבתי.

ימים שבהם עשיתי את כל הדברים האלה, למרות שלא הייתה אף סיבה מיוחדת לציין אותם לטובה.

עשיתי דברים כי התחשק לי לעשות אותם.

נהניתי כי בא לי.

חייתי.

מימשתי את הפוטנציאל של כל יום בדרך שנראתה לי נכונה באותם הרגעים.

ולא הייתי צריך איזה יום ספציפי שקורה אחרי (25.)364 ימים אחרים כדי לעשות את כל הדברים האלה.

אז בעצם, אם בכל הימים הסתמיים האלה חייתי כאילו יש סיבה למסיבה, למה שיפריע לי להעביר יום הולדת באופן רגיל וסתמי?

איזו סיבה יש לי להרגיש רע עם זה?

אז אני יושב לאכול ארוחת ערב על השטיח הפרוותי האדום בסלון שלי, ליד שולחן הקפה, כי אין לי שולחן אוכל בדירה הקטנה שלי ושולחן הקפה נמוך.

אני מקשיב ברקע למוזיקה רגועה וחמודה שמתנגנת באתר אינטרנט על המחשב שלי ושמעולם בחיי לא שמעתי קודם.

אני לובש רק תחתונים שעליהם מצוייר Animal מהחבובות ומכוון עלי מאוורר, כי חם ולא בא לי להפעיל מזגן, ונעים לי ככה.

אני אוכל סלט ירקות פשוט שחתכתי כמה דקות קודם, עם סכין כל כך חד שהוא פשוט החליק דרך הירקות, בדיוק כמו שאני אוהב את הסכינים שלי.

ואני אוכל חביתה עבה ועסיסית עם טונה ושום, תוצר שהגעתי אליו לבד במשך שנים של עשייה וטעייה ושטעים לי.

ואני מורח גבינת שמנת שום-שמיר, שאני אוהב מאוד, על הצד החרוך והפריך של פרוסת טוסט שעשוייה רק בצד אחד ושהצד השני שלה עדיין לחמי ורך, כמו שאני אוהב. מה שגרם לי לנסות להכין ככה את הטוסט שלי בפעם הראשונה היה שיר שבו הזמר שר שככה אנגלים אוכלים את הטוסט שלהם, ומאז התקבעתי על הסגנון הזה.

ואני שותה את הלימונדה הטעימה שלי רק בסוף הארוחה, אחרי שסיימתי לאכול, כי הדיירים הסינים שחיו בבית של אמא שלי מעולם לא היו שותים תוך כדי הארוחה, כי סינים מאמינים שזה לא טוב לקיבה.

ושום דבר לא מיוחד בזה.

כל זה יום-יומי ורגיל.

ולמרות זאת, אני מאושר ומתענג מכל רגע.

Because this isn't my birthday

This is my birthlife

ואני חוגג כל רגע שרק יש לי, כי היה לי את המזל להיוולד, ופשוט כיף להיות חי.

אבל היי, מגניב שיש יום הולדת שגורם לאנשים ולחברים להיזכר למשך 24 שעות שנחמד להם שאני קיים איתם בעולם הזה (;

אז לפחות את זה זה שווה.

אין לי מושג מה עישנתי השבוע, אבל זה לגמרי פתח לי איזו דלת במוח שגורמת לי להרגיש כאילו אני רואה דברים בבהירות, בצלילות ובנכונות כמו שלא ראיתי מעולם.

אני רציני. אתמול לגמרי ישבתי 10 דקות ושירבטתי ללא הפסקה במחברת שלי תיאוריה מדעית שמסבירה למה גורל הוא דבר אמיתי ושבעצם אין לנו בחיים האלה בחירה או רצון חופשי, למרות שיש לנו את האשלייה שהם קיימים. ואולי, אפילו, כל הקונספט הזה מתאר סוג של אלוהים שהחליט כבר ברגע הבריאה מה צופן בחובו העתיד עבור כל אחד ואחת מאיתנו.

...

... אל תסתכלו עלי ככה |: זה לא כאילו הפכתי לקיפוד תת-ימי וטענתי שאני יכול להרגיש נשמות של חייזרים. סך הכל כתבתי תיאוריה שממתבססת על מודלים מתמטיים וכאוס ומתארת למעשה את ההיפך המוחלט מתיאוריית הכאוס באמצעות זווית הסתכלות הופכית!

נורמלי לגמרי ^^ ודי גאוני, אם יורשה לי להוסיף!

טוב, מספיק פוסט (=

כל מי שראה היום קשת בענן - תדעו שזאת קשת שקיבלתם במיוחד לכבוד יום ההולדת שלי! D;

כל מי שלא ראה היום קשת בענן - תעשו מה שאני עשיתי: תרמו ותרססו מים מול מקור אור P(= עדיין לא מאוחר לראות קשת ביום ההולדת שלי! תעשו את זה!!! D=

ושיהיה לכם יומולדת-פילו שמח!!!!!

כי מה, למה שרק אני אהנה מיום ההולדת שלי?

אה כן,

התקבלתי ללהקת הזמר שנבחנתי אליה. לא שזה מפתיע אותי במיוחד, עכשיו שאני יודע שהעתיד כבר נקבע מראש וכל זה ^^

ואולי קצת בקשר, הנה שיר שנתקעתי עליו היום ושהוא מגניב וכיפי ובכלל לא קשור לימי-הולדת (למרות שברדיו החליטו לנגן בספונטניות את השיר "יש לי יומולדת", דבר שגרם לי להיות מאושר בלי סיבה אמיתית):

אוהב וחוגג,

פילו