הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

meh, תנו לי שנייה להביא את המחברת שלי עם כל ההערות ואני חוזר P=

*רעש של צעדים*

הולי שיט 0= שמעתם את זה עכשיו? מה זה היה?!

אמא!

כלומר, זו לא הייתה אמא, אני פשוט מציין מילה שמעלה אסוציאציה של פחד כדי שתדעו שאני מפחד.

אהמ, בכל מקרה, אני מביא את המחברת וחוזר.

*רעש של שיבה טובה*

הו, כמה טוב ששבתי! ^^ היי, מה זה?

שערה לבנה!

... לא, זאת לא אמורה להיות אסוציאציה. זאת באמת שערה לבנה בזקן שלי.

אני חושב שזה היה קצת משונה אם הייתה לי אסוציאציה ככה סתם בתוך הזקן, לא כך?

... הא. איזו אסוציאציה אפשר לקבל משערה לבנה? \= אנשים מוזרים.

נו טוב.

נתחיל.

אבל רק אחרי שאני אכתוב את המילה אסוציאציה עוד פעמיים:

אסוציאציה אסוציאציה.

זהו ^^

*רעש של התחלה חדשה שבאופן מטריד למדי נשמע כמו שקט מביך*

שלשום הייתי בחתונה קווקאזית.

את הכלה הלבבית הכרתי בתפקיד הקודם שלי. חיילת מקסימה שדאגה להזמין אותי לחתונה שלה אפילו שעברתי תפקיד כבר לפני שנה.

בחתונה שינתה הכלה, קווקאזית במורשתה, את שם המשפחה שלה מאחד כזה שקשה להגיד פעמיים ברצף לאחד אחר שעדיין קצת קשה להגיד פעמיים ברצף אבל לפחות אין בו אותיות עיצוריות חוזרות שגורמות לך להרגיש כאילו התחלת להגיד את השם וקצת נחנקת לקראת הסוף אז התחלת להגיד אותו שוב מהאמצע.

... כן? זה היה ברור מספיק? יופי.

בכל מקרה, בחורה מקסימה והזדמנות לראות חברים מהתפקיד הקודם. שאני אסרב?

... בעצם אני לא ממש בטוח שיכולתי לסרב. כלומר, זה לא כמו אצלנו האשכנזים.

כשמשפחה קווקאזית שולחת לך הזמנה לחתונה, אין צורך לאשר הגעה.

כשמשפחה קווקאזית שולחת לך הזמנה לחתונה, אתה הולך לחתונה.

*פרצוף דרמטי*

הגעתי באיחור אופנתי לקבלת הפנים ("חיבוקים ונשיקות", קורא לזה כיום האספסוף המטופש...). אין קשר לזמן שבו הגעתי, פשוט שאני אוהב להתלבש יפה לאירועים. אופנתי אנד שיט.

למרות שהנסיעה הייתה מעצבנת. היה פקק-רפאים לא ברור שכזה חצי מהדרך שפשוט התנדף פתאום בלי שום היגיון.

נזכרתי עכשיו גם שבאמצע הנסיעה הרחתי פתאום ריח חזק של גומי שרוף.

קיוויתי שהריח לא מגיע מהמנוע של הרכב שלי אלא מהסביבה החיצונית.

המשכתי בנסיעה והריח נחלש, אז נרגעתי, כשלפתע תקף אותי ריח עז של צואת פרות.

ובשלב הזה, בכלל קיוויתי שהריח לא מגיע מהמנוע של הרכב שלי!!

בכניסה לאולם חנה האמר מפלצתי ואדום עטור סרטי חתונה נשיים. אם יש תיאור יותר אוקסימורוני, אני לא יכול לדמיין אותו ולהפוך אותו לבדיחה משעשעת בפוסט הזה.

אני משער שההאמר הוא מתנת החתונה לזוג הטרי. אין לי מושג אם ניתן להשליך ולהגיד שזה קטע סטריאוטיפי קווקאזי, אבל יש בי חשד קל לקשר בין השניים...

כבר כשהתקרבתי לכניסה זיהיתי עשן רב שאופף את המקום.

עשרות אנשים עמדו בכניסה עם הבעות חמורות סבר.

"אלוהים ישמור, הייתה פה שריפה???" חשבתי לעצמי בבהלה עד שהתקרבתי מספיק כדי להבין שהבעות הפנים של האנשים אינן חמורות סבר, אלא מעידות אל אופוריית-ניקוטין חזקה.

כן. בכניסה לאולם עמד מחסום סמיך למדי שהיה מורכב בחלקו מבני אדם ובעיקרו מעשן הסיגריות שהם ייצרו.

בתפקיד הקודם היה איזה איגור אחד שהיה מעשן בשרשרת. למעשה, איגור לא היה לוקח הפסקות עישון. איגור היה לוקח הפסקות כדי לנשום אוויר, מתלונן אחרי דקה שהוא חייב להפסיק עם ההרגל המגונה הזה, ומדליק עוד סיגריה. כל אדם שאינו תתרן היה יכול לרחרח את האוויר ולהגיד מיידית אם איגור נמצא ברדיוס של חצי קילומטר ממנו. ואני יכול להישבע שכל אחד ואחד מהאנשים שהרכיבו את המחסום המאולתר הריח בדיוק אותו הדבר.

אני לא מעשן, אבל עד שהצלחתי לעבור את מסך העשן כבר התחלתי להראות תסמינים של אדם בתהליך גמילה מניקוטין.

התקרבתי עם הצ'ק שהכנתי מראש לעמדת המעטפות ורשמתי כמה שטויות על המעטפה כמו שאני עושה תמיד.

התחלתי לחשוד בסיכויים שלי להשתלב בטבעיות בין קרובי המשפחה ואורחי האירוע כששמעתי את אחד מהאנשים לידי שואל "אז אני כותב את זה ברוסית או בעברית?".

המשכתי לכספת הצ'קים בביטחון עם המעטפה מוגשת לפניי כשפתאום ראיתי משהו שגרם לביטחון שלי למלמל משהו על זה שהוא שכח את הארנק באוטו ולהיעלם. לא ראיתי יותר את הביטחון שלי באותו ערב, למעט מפגש קצר על רחבת הריקודים.

הדבר שראיתי היה שיש בכניסה שתי כספות. בדיקה מדוקדקת העלתה שעל אחת הכספות היה רשום "לאורחי החתן" ועל השנייה "לאורחי הכלה".

אהה. מממ... מ... מה? \=

כלומר, למה??

מה זה, הצד של החתן והצד של הכלה עושים תחרות? מי מהם מכניס יותר כסף?

יכול להיות שבארצות הקווקאז, בני זוג נשואים ממשיכים לנהל חשבונות נפרדים??

מה הקטע???

ומה אם אני מכיר את שני הצדדים? אני חייב לשים צ'ק בכל כספת בנפרד?!?

אני מבקש שמישהו יסביר לי את ההיגיון מאחורי הדבר המשונה הזה!!!

בכל מקרה (ולמזלי), הייתי אורח רק של הכלה, מה שגרם לי לשלשל את המעטפה לכספת שלה ומנע ממני לעשות סצינה לפני כולם (ואתם יודעים שהייתי עושה סצינה ובסופו של דבר היו צריכים להביא כספת שלישית במיוחד בשבילי. אחת שמעוצבת כמו בנק-חזיר-חיסכון.)

התקרבתי להורים לברך אותם ונזכרתי שאין לי מושג מי ההורים של הכלה ושל החתן.

בא-רור שהייתי חייב להגיד להם את הדברים האלה כשהם עברו לי בראש... ההורים של החתן העבירו אותי הלאה להורים של הכלה (אחרי שאמרתי להם שאני לא מכיר את הבן שלהם והם חייכו חיוך מבולבל) וההורים של הכלה לחצו לי את היד ואמרו לי "תודה" אחרי שאמרתי להם שאני מכיר את הבת שלהם מהצבא.

... כן. הם אמרו לי תודה |:

על מה, על זה שיש לבת שלהם את הזכות להכיר אותי? יא, אני כזה בנאדם איכותי?? D=

ייאי קצין בצה"ל! ^^

... או שאולי זה כי אני אשכנזי?

עברתי את הורי הזוג, מה שאומר שבאופן רשמי עברתי את מחסום הכניסה הסופי והפכתי להיות אורח באירוע.

וברגע שכף רגלי הראשונה דרכה מעבר לקו קבלת הפנים של ההורים, זה הכה בי.

אין דרך הגיונית להסביר את זה.

זה היה רגע מאוד קסום ומיסטי. הצורה שבה הרוח נשאה עמה ריחות וצלילים והאופן שבו התאורה השתקפה מכל עבר, כאילו כל הקלטים של החושים שלי התחברו אצלי בראש לכדי שלם אחד ברור, וודאי ובלתי ניתן לערעור...

וידעתי.

שאני האשכנזי היחיד באירוע |=

*דמיינו מוזיקה דרמטית ואז הפסקת פרסומות/כיבוד/שירותים שכולם צועקים שאין בה צורך אז מבטלים אותה*

לפני שנגיע להתרחשויות הערב, חשוב לי להגיד משהו...

אשכנזים אוהבים לעשות הכללות.

זה פשוט. זה נוח לנו. זה קל. וזה גם לא ביג דיל מבחינתנו.

ועל כן, אשכנזים חוטפים מכות.

מעולם לא הבנתי למה אנחנו צריכים לחטוף מכות על כזאת שטות כמו להגיד למישהו שהוא רוסי כשהוא למעשה אוקראיני, אבל זה כי אני אשכנזי ואני צריך לדעת איך לסתום את הפה שלי *דוקר את עצמי בבטן*.

מהסיבה הנ"ל, פירסמתי את הסטאטוס הבא בפייסבוק ברגע שנכנסתי לחצר האירוע:

"מצאתי את עצמי לבד בחתונה בוכארית ואין פה מתחם אשכנזי.
הצילו!!!"

יאפ, אני לגמרי גרוע בקטע הזה (=

בהמשך הערב דיברתי עם יותם שראה את הסטאטוס ואמר לי "בפעם הבאה שאתה מתבלבל בין בוכארים וגרוזינים, אני דופק לך מכות."

... כי לפני שיצאתי לחתונה די אמרתי לו שאני הולך לחתונה גרוזינית.

למזלי, יותם האשכנזי (שנשוי לגרוזינית הכי מגניבה שהכרתי בחיי) ראה את זה באור משעשע ונקרע מצחוק ^^ הרבה יותר טוב ממלכוד האוטו שלי, שלו הייתי מצפה אם יותם היה גרוזיני בעצמו.

...

אממ.

טוב, אולי זה לא קטע של אשכנזים. אולי אני סתם אידיוט \(=

הסתכלתי מסביב ולא זיהיתי אף נפש חיה. כבר התחלתי לזהות מבטים חשדניים מהאורחים שאמרו ללא שמץ של ספק "מי זה האשכנזי המבולבל הזה ואיזה טעם מחריד יש לו בבגדים שהוא בחר לשים עניבה סגולה?", אז הבנתי שאני חייב לעשות משהו כדי פחות לבלוט.

במקום להיות הבחור המוזר שסתם עומד במקום עם כוס שתייה ומסתכל מסביב, או הבחור שעומד בפינה עם הטלפון ומעמיד פנים כאילו יש לו דברים לעשות, חשבתי שאני אוכל להשתלב בטבעיות אם אני אשים לעצמי למשימה לעבור את כל דוכני המתאבנים ולנסות את כולם.

והיו, ה-מ-ו-ן דוכנים! מסתבר שחתונה קווקאזית = אוכל טוב!

אחרי כמה מהעמדות הבשריות (העמדות הצמחוניות עם החומוס והאגרול היו מיותמות לחלוטין מאנשים), נשמתי לרווחה ליד הנקודה ששידרה הכי הרבה אשכנזיות וגרמה לי להרגיש בנוח עם עצמי - עמדת הסושי.

פניתי למגישה ושאלתי אותה איזה סושי יש ועל מה היא ממליצה. אחרי שאמרה שהיא לא יכולה באמת להמליץ לי על כלום (הבחורה טבעונית, למען השם!), היא דווקא בכל זאת ראתה לנכון להמליץ לי על הסושי שכולם אוהבים - זה עם ה-"סולומון".

ברגע זה, אפקט האשכנזיות התפוגג כליל ואחריו נותר ריח כבר של דגים משומרים, מומלחים ומוחמצים.

כשנגמרו לי עמדות האוכל, הבזיק לי רעיון אחר בראש.

רחרחתי את הסביבה הקרובה אלי והבנתי למה אנשים ממשיכים להמשיך להסתכל עלי מוזר.

"הם מזהים אותי בגלל הריח הבולט שלי... כמו זומבים!"

נחרדתי לרגע ובדקתי שאין באמת זומבים באזור, ואז החלטתי להרוות את עצמי בריח הדומיננטי ששלט ברוב האורחים - אלכוהול! D=

נעמדתי ליד הפאב והרגשתי יד מונחת לי על הכתף.

הסתובבתי לראות מולי את האשכנזי השני שהגיע לאירוע ואת האדם הראשון שיכולתי לדבר איתו - קצין מהתפקיד הקודם.

עם אנחת רווחה כבדה מפי שנשאה עמה ריח של רום וקולה, קרסתי על החבר לשעת צרה ואמרתי לו שהוא הציל אותי.

התחלנו לדבר וזרמנו מהר מאוד לנושא הזה שבנים תמיד זורמים עליו באירועים מסוג זה - בחינת בנות! (כלומר, מתוך הנחה שלא מדובר באירוע של המשפחה שלכם. כי, זה... כלומר, איוו, אחי, מה. ... ... ... טוב אני לא אשקר, גם שם זה קורה. אל תאשימו אותי, יש לי קרובות משפחה רחוקות-מספיק שנראות טוב-מספיק!!! [בטח יש איפשהו גרף שמראה כמה זה לבחון בחורה כפונקציה של כמה היא נראית טוב וכמה היא קרובת משפחה שלך, לא? פפי - לטיפולך המסור, אודה.])

אוקי, אז הגיע הזמן שלנו לדבר על בנות קווקאזיות.

אני אעשה את עיקר הדיבור, אתם תשבו שם ותהנהנו ותדמיינו אותי לבוש בכל מיני אביזרים ובגדים מביכים.

כשמתחיל אקט הבחינה בגובה הסטנדרטי שלו (שלדעתי זה בערך באזור המותניים), זה נראה טוב. ממש, ממש טוב.

ואז מתחילים להרים מבט (היי ציצים!) וזה עדיין לגמרי סבבה. אפילו יש קצת התלהבות.

וממשיכים להרים מבט ו... הולי שיט מה זה? ... מה? זה הפרצוף?! אתם רציניים??? די, נו, לא באמת!!!

כן.

לרוב הבנות שראיתי היה גוף מדהים, אבל פרצוף שגורם לבנאדם להתחרט שלא כל הבנות מגיעות במזוודה בלי הראש (תגידו לי אם אני צוחק על משהו שאסור לצחוק עליו, סבבה? ותפסיקו לדמיין אותי לבוש בבגדי נשים משנות ה-80!)

לצערי, לא היו שם הרבה בנות שהיו "וואו!"... רובן היו בנות של "וואו!".

... כן, אני יודע שזה דומה. תאמינו לי, הניקוד וההגייה של ה-"וואו" עושים הבדל מטורף.

זאת העצלנות שלי שהופכת את הכל לדומה ^^ אני בטוח שתוכלו להסתדר עם קצת דימיון ועם כפית מלאה סוכר.

יאללה. חופה.

מהניסיון המועט שיש לי עם כלות-לשעבר, הבנתי שבמהלך החתונה הן חוות משהו קטן שאני קורא לו "הלם כלות".

קודם כל, חשוב שתדעו שמרבית הכלות לא נוגעות בכלל באלכוהול משך כל הערב. אם תשימו לב, המלצריות מגישות להן כוסות ספציפיות שמכילות מים. הן פשוט כל כך מוצפות רגש ועומס מהחתונה שהן לא זוכרות כמעט שום דבר אחרי שזה נגמר. בגלל זה התחיל הקטע של לצלם את החתונה - שגם הכלה תזכה לחוות אותה.

ניגשתי לנשואה הטרייה אחרי מתחת לחופה אחרי שבירת הכוס ואמרתי לה שאני יודע שהיא בטח לא תזכור בכלל מי היה בחתונה מאוחר יותר.

"אה לא, מה פתאום? על מה אתה מדבר? אני בסדר לגמרי!"

והולי שיט, הבחורה באמת דיברה בקלילות כאילו מינימום סיפרתי לה שנגמר החלב במקרר.

היא חוותה 0% של הלם כלות.

חשבתי על זה קצת והבנתי שהיי, נכון, הגברת יוצאת עם חבר שלה כבר כמה שנים טובות ומגיעה מתרבות שבה גיל 23 זה כבר גיל ממש מאוחר להתחתן בו.

בעצם, הכלה היקרה שלנו כבר הייתה מוכנה מנטלית לחתונה הזאת כבר כמה שנים בערך! היא ממש ציפתה לה...!!!

דמיינתי לעצמי את כל הרמזים שהיא בטח שיגרה לחבר שלה במשך כל השנים האלה.

או שהוא היה נכנס ורואה אותה מודדת מול המראה שמלות לבנות עם כיסוי על הראש.

וכשהם היו אוכלים טבעות בצל היא הייתה אומרת לו "בוא נשחק משחק מצחיק ונשים את הטבעות על האצבע חה חה זה כאילו אנחנו מתחתנים חה חה חה חה חה איזה כיף זה חה חה נכון מצחיק????!!!! D= "

...

טוב כן אני מודה, זה היה דבילי. אבל זה היה רשום במחברת, מה לעשות P=

אחרי החופה מצאתי את כל האנשים והחברים האהובים מהתפקיד הקודם והשלמנו פערים. נזכרתי כמה אני אוהב את האנשים האלה ומתגעגע אליהם, וכמה תפקיד צבאי עם האנשים הנכונים יכול להיות תענוג ולא סבל כמו זה שאני חווה עכשיו.

שיאללה, כמה שאני אוהב את האנשים הטובים האלה ומתגעגע אליהם.

התיישבנו כולנו באותו שולחן.

שמו לידי צלחת די מסריחה של דגים מלוחים שפשוט נידפה עלי ריח כל הארוחה. דמיינתי איך אני חוזר הביתה וחברים שלי מרחרחים אותי, מחייכים ושואלים אותי אם השגתי קצת אקשן בחתונה.

אם לא הבנתם את הבדיחה הזאת, תחשבו בכיוון הגס.

אם עדיין לא הבנתם את הבדיחה, ששש, לא לדאוג, הכל יהיה בסדר יום אחד.

אם הבנתם את הבדיחה ולא צחקתם, תרשו לי להתנצל באמת על רמת ההומור הנלוזה והירודה של הבלוג הזה.

אם הבנתם את הבדיחה וצחקתם, ייאי, קיבלתם שלוש נקודות וגם אני מקבל שלוש נקודות!!!

ואם לא מצאתם עצמכם שייכים לאף אחד מהמצבים הנ"ל, ברכותיי, כנראה שאתם חדי-קרן.

למי שלא יודע (שתודה לאל, זה כולכם), החלטתי שבא לי לגדל זקן ממש ממש עבה.

למה?

כי אני בצבא וזה האילתור הגופני היחידי בערך שמותר לי לעשות מבלי להסתבך.

כמו כן, כדי להגעיל את עצמי ברמה שכזאת שאחרי שאני אקצץ אותו אני ארגיש כמו אדם חדש.

זה אולי נשמע מוזר, אבל בעצם זה סתם משונה ^^

חוצמזה, אני סקרן לראות איזה מן זקן יש לי כשהוא ארוך. השאיפה שלי, כמובן, היא זקן גנדאלף. (למרות שיש לי הרגשה שאני אידפק עם זקן גימלי \= )

תגלית אחת נורא מאכזבת בזקן מלא מהסוג הזה היא שאני ממשיך להריח כל דבר שאכלתי במשך בערך שעה אחרי שכבר סיימתי לאכול אותו. הריח פשוט נתקע בשפם.

אם הייתי אוכל מנגו ואננס כל הזמן, מה טוב, אבל זה לא מה שאני אוכל כל הזמן.

ולא, לא כיף להסתובב במשך שעה עם ריח של דג מושט. בעיקר לא במסיבת חתונה P=

אני חייב להודות שאחרי שראיתי את התמונה הראשונה שלי מהחתונה עם הזקן הזה, עברתי יומיים שבהם כמעט נשברתי.

אני נראה מזעזע. באמת. אבל איכשהו, היום, החלטתי בכל זאת לא להישבר...

גם עשיתי תמונה בסגנון מיילי סיירוס (בעיקר צריך להוציא את הלשון עד הסוף ולהיראות זנותי) ש...

טוב, זאת דווקא הייתה תמונה מגניבה. מיילי, תגדלי זקן!

ישבתי בשולחן האוכל עם חברי מהצבא ודיברנו וצחקנו על שטויות מהעבר ושטויות מההווה ושטויות מהעתיד (דיבורי זומבים וסקס, בעיקר) והיה לי נורא נחמד. אפילו הכרתי כמה מהמשרתים החדשים בתפקיד הקודם וגיליתי שהם נורא חמודים.

הרגשתי בוגר.

ישבתי שם עם הבגדים היפים שלי והזקן העבות שלי וחשבתי איזה כיף זה להיות אדם בוגר שלא חייב ללכת לעשות שטויות על רחבת הריקודים. אני פשוט אשב לי כאן כל הערב ואולי אפילו אתחיל לעשן מקטרת, והכל יהיה טוב ושקט ונחמד.

יאפ.

מקטרת ורוגע ^^

בלי אקשן מיותר שיביך אותי.

כשסיימנו לרקוד את הריקוד של גנגנאם סטייל, הרמתי את עצמי מרצפת רחבת הריקודים כשאני מיוזע כולי ופתאום ראיתי שמחלקים כפכפים.

זה היה הכי וואט דה פאק בעולם.

כלומר, בסדר, אני מבין למה מחלקים ברחבות ריקודים בחתונה כל מיני שטויות מגניבות כאלה כמו משקפיים וכובעים מצחיקים ומשרוקיות, אבל כפכפים?

מה ההיגיון בזה?! גם את זה מישהו יכול להסביר לי בבקשה???

אני באמת לא מבין את הקטע.

ממש לא.

...

אז לקחתי זוג כפכפים והשתמשתי בהם כמניפה.

ייאי, כפכפים חדשים ^^

שמתי לב לקטע משעשע עם ריקודים קווקאזיים.

אצל הנשים, הריקוד עצמו הוא נורא עדין וזורם ואלגנטי.

אצל הגברים, לעומת זאת, הרגשתי כאילו סגנון הריקוד נועד לשמש מטרות אחרות. כמו בקפוארה, שהריקוד עצמו היה מסווה ללימודי אמנויות לחימה, נראה לי כאילו תנועות הריקוד הקווקאזי החדות והכועסות של האגרופים נועדו להכין את הרוקד לקרב אגרופים סוער, שללא ספק יתממש בהמשך הערב.

... בעיקר כשאשכנזי כמוני מנסה לחזור על צעדי הריקוד האלה בעצמו \(= (אולי דפקתי למישהי אגרוף נלהב לסנטר ואולי לא. רק אני אדע!)

עוד שני זכרונות משעשעים מרחבת הריקודים:

החלק מחוץ לרחבה, שעליו השתלטו אנשים מבוגרים מאוד שביססו בו חוק בלתי כתוב (שגם ככה לא היו יכולים לקרוא אותו כי משקפי הקריאה שלהם לא היו עליהם) ששם מותר לרקוד רק באופן מאוד רגוע וזקן.

הילדה הקטנה ששיחקתי איתה מסירות עם בלון, ושצחקה עד השמיים ושנראתה מאושרת בערך כמו פנדה אדומה שפוגשת דלעת אדומה (החיבור פה הוא בצבע, אתם מבינים?)

אני יודע שאני בטח לא נראה לכם כמו רכלנית מזעזעת (אלא אם במקרה אתם מדמיינים אותי לבוש עכשיו כמו אשת המעמד העליון משנות ה-20. ברצינות, די לדמיין אותי לובש את השטויות האלה! למה בכלל התחלתם עם זה?!), אבל אני בהחלט אחת כזאת.

יצאתי החוצה עם חלק מהבנות כדי לנהל את המאורע החשוב ביותר שמתנהל בכל אירוע חברתי שהוא...

"תחרות לובשת השמלה המחרידה"!

בין המועמדות המובילות: זאת שלבשה שמלה שנראתה כמו מפת שולחן אדומה מפוארת, זאת שלבשה שמלה שהייתה שקופה בכל מקום שבו היא לא לבשה בגדים תחתונים, וזאת שלבשה שמלת עור. לחתונה. כן.

אני לא בטוח אם גם בנים עושים כאלה שיחות על "תחרות המתלבש הגרוע", אבל אין לי ספק שהייתי מועמד.

היה לי זקן עבות ווסט.

... אני באמת צריך להתחיל לעשן מקטרת.

כשעמדנו בחוץ ליד החופה התחשק לי לעשות שטויות אז עליתי לחופה והתחלתי לשיר והחלטתי שהשיר שינגנו בחתונה שלי במעמד החופה יהיה שיר הומואי במיוחד, לצורך האירוניה.

השיר הראשון שעלה לי בראש היה Bohemian Rhapsody של קווין, כשפתאום הקשבתי למילים של השיר ששרתי והבנתי שהן מתארות דווקא באופן מושלם את מה שהכלה עושה לגבר באמצעות אקט החתונה:

"Mama, just killed a man"

ותחושותיו של הגבר:
"Mama, life had just begun, But now I've gone and thrown it all away!"

שוב, אני יודע. מטופש - אבל זה היה במחברת \(=

סך הכל היה כיף, אני לא אשקר. אנשים טובים ואוכל טובים ו... היי, כשאני חושב על זה, בכלל לא הייתה מוזיקה מזרחית! במקומה הייתה מוזיקה רוסית מפחידה, שלדעתי היא עדיין הרבה הרבה יותר טובה!

מגניב, הא?

אבל כן, מהחתונה הזאת יצאתי מאוד מבולבל ועם הרבה שאלות שדורשות מענה.

האם כל הדברים המשונים שנתקלתי בהם רלוונטיים לכל החתונות הקווקאזיות?

מדוע?

ואולי הם היו ייחודיים לחתונה הספציפית שהייתי בה??

אני דורש מענה! קווקאזים קוראי הבלוג, נא לחשוף עצמכם מיידית...! (אני בספק שיש כאלה. כבר הייתי מרגיש סכין מפלח אותי עד עכשיו.)

בדרך חזרה, דווקא בדרך חזרה, החליטו לעשות תיקונים בכביש.

סעמק.

וגם בכניסה לרעננה עצרו אותי לבדיקה, שזה משהו שאף פעם לא עושים.

בהתחלה עמדו לתת לי לעבור, אבל אז האירו עלי עם הפנס וצעקו עלי לעצור בצד.

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד ש... נזכרתי בזקן שמכסה לי את הפרצוף.

... סעמק.

הזקן הזה עוד יביא עלי את סופי \= (ייאי, סופסוף אני אפגוש את סופי ונתחתן ואני אוכל לשנות את השם של הבלוג!!! D'= )

טוב אין לי דרך טובה לסגור את הפוסט הזה באופן שיזכיר יצירת מופת, אז בואו פשוט נסיים אותו.

יאללה, יש עוד דברים לעשות היום...

נסכם ונגיד שאתמול הייתה מסיבת יומולדת טובה לתמי-מאמי.

כמה טובה?

טוב, מספיק טובה כדי שעכשיו תהיה מגולחת לי צורה של יינג-ייאנג על השיער בגב וכדי שיהיו תמונות של תמי מרסקת פינאטה עם הרגל, קורעת לה את הראש וחובשת אותו כמגבעת ניצחון בשעה שכולנו רבים על אכילת קרביה הצבעוניים והסוכריים.

... וגם היה שם וורטרז אורגינל. וואט דה פאק, ניצן.

אתם באמת צריכים להפוך להיות חברים יותר טובים שלי כדי שתהיה לכם הזכות להצטרף לאירועים האלה ^^

אוהב,

פילו