הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

דמיינו לכם אותי יושב מול שולחן כתיבה ישן, גבוה ומפואר, כשהמרפקים שלי שעונים עליו ואצבעותיי יוצרות צורת משולש בחלל שמול הראש שלי.

על פניי הבעה מהורהרת עמוקה ובעלת חשיבות.

ריח קל של גרביים נישא באוויר.

בעצם, אל תדמיינו ריח. סתם מבלבל.

תדמיינו סטריליות באוויר. כן. נפלא.

תמשיכו לדמיין את המצב הזה במשך כמה דקות בלי שינוי.

עכשיו דמיינו אותי פורש במפתיע את כפות הידיים מולי, מורח אותן על הפרצוף שלי, מושך אותן בכוח למטה ומבטא מבין שפתיי צליל שהתיאור הכי יאה לו יהיה "קריאת ייחום גנרית של בעל חיים שלא עתיד לשרוד את הברירה הטבעית".

ככה זה מרגיש כשאין לי מוזה.

ככה, פלוס ריח קל של גרביים.

(שאלת בונוס - שימו לב שלא תיארתי מה לבשתי בסיטואציה הנ"ל. מי דמיין אותי בעירום?!)

אני יכול להעלות הרבה תיאוריות שינסו להסביר מה קרה למוזה שלי, אבל כרגע רובן מתקשרות לכל מיני מערכות בגוף שלי שעיקר פעילותן מסתכמת בייצור הפרשות, ואני חושב שזה יהיה קצת מגעיל ולא קשור.

ובכלל, אני לא מצליח לחשוב על דרכים לכתוב את כל זה בצורה משעשעת וחיננית.

כי אין לי מוזה.

... וזה.

... אוזה?

לא לא, חדל שטויות! (שיט, גם אין לי מוזה וגם אני עייף ושטותניק.)

אעע, תתמקד, אורי!

בכל מקרה, חשבתי על זה ומצאתי פיתרון פשוט ואלגנטי לבעיית המוזה שלי.

אני אמצא לעצמי מוזה חלופית! והמוזה הזאת תהיה... אני מהעבר!!!

נכון, כשחושבים על זה לעומק עולים כל מיני טיעונים של פאראדוקסי זמן וקיום והפיתרון ה-"פשוט והאלגנטי" הזה מקבל תפנית לכיוון שדורש פיתרון אינטגראלי של פונקציות קוואנטיות בשישה מימדים, אבל אני לא באמת יודע מה כתבתי במשפט האחרון, ככה שבעצם, מ... למה אני עדיין ממשיך לכתוב את המשפט הזה?

אורי, אני נשבע לך, אם לא תצליח להתמקד, אני אעלה אותך על המוקד. ואז נראה מי עושה למי בדיחות לשוניות מטומטמות!!! ... בעצם, ואז נשרוף אותך בחיים.

מה שאני מנסה להגיד הוא שיום שישי הקרוב הוא יום שישי ה-13.

... לא, זה לא מה שאני מנסה להגיד. דמאט!

מה שאני מנסה להגיד הוא שהחלטתי לקחת פוסטים ישנים שלי ששכחתי מקיומם וזנחתי אותם כטיוטות בבלוג, ולהפיח בהם רוח חיים.

מכאן אני אמור לעשות הקשר לזומבים, ופה משתלבת יפה הפואנטה של יום שישי ה-13.

הנה, זה מה שרציתי להגיד! היה קשה?! (אתם לא צריכים לענות על זה. הדמעות שלכם מאייתות את המילה "כן" למרגלותיכם. ... זה בכתב ברייל, אל תתווכחו איתי!!!)

לפי מה שאני רואה פה עכשיו, יש כרגע 12 פוסטים במצב צבירה של טיוטא בבלוג.

אני אנסה לשחרר פוסט אחד כל ערב במהלך השבועיים הקרובים.

חלקם כתובים באופן נורא שלדי - כלומר כל מיני משפטים לא קשורים שבתיאוריה היה לי רעיון בראש איך לחבר אותם לכדי פוסט אחד קריא ורציף.

אני לא אנסה לשכתב את הפוסטים האלה למצב קריא משתי סיבות: א) כי אין מצב שאני אזכור מה רציתי לכתוב בזמנו. ב) כי אם הפוסטים יישארו שלדיים זה יסתדר יפה עם המוטיב של יום שישי ה-13. ג) כי זאת תהיה הזדמנות פז עבורכם לראות איך נבנה פוסט אצלי בראש, כולל השלבים המוקדמים לפני שאפשר בכלל להבין שזה נועד להיות פוסט, וכל מה שקיים הוא רצף של מילים ומשפטים לא הגיוניים בעליל. אם תרצו, אפשר להקביל את זה להפתחות של עובר ברחם, רק שאולי זה נראה קצת פחות חייזרי. עקרונית אפשר גם לבנות לזה לחן ולהכניס את זה לספר שירי ילדים. ד) אני יודע שכתבתי יותר משתי סיבות. לא אכפת לי. בכל מקרה, אני אפרסם את הפוסטים כמו שהם ואוסיף הערות כדי לנסות להפוך את הדברים לברורים. .. ה) או שאני אשכתב אותם למרות הכל, אם ייתחשק לי. ו) כי החוקים על ה. ז) שלי!!! י) BP

פאק.

עייף.

לישון.

נתראה בקרוב (=

אוהב,

פילו

{עריכה 28.09.17 - לכל הפוסטים שכתבתי כתוצאה מהפוסט הזה אפשר להגיע דרך הכפתור "# הפניות לכאן" שנמצא ליד כפתורי התגובות. אני קורא לפוסטים האלו בחיבה "בית הקברות" ^^}