הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

ברגעים אלו ממש אמא שלי מציינת 70 שנים של חיים על כדור הארץ.

בעצם אמא שלי ממש בקטע של להאמין בגלגולי נשמות... מעניין כמה שנות ותק היא חושבת שיש לה על כדור הארץ.

... בעצם הרבה יותר מעניין לדעת כמה שנות ותק היא חושבת לה שיש לה על מקומות שהם לא כדור הארץ.

אבל לא על זה רציתי לכתוב.

אני חושב. כי אין לי מושג מה אני רוצה לכתוב.

הייתי עכשיו קצת בחוץ וזה היה טוב.

לילה של אחרי גשם, העצים עוד מייצרים גשם מדומה משל עצמם, חולמים על היום שבו יוכלו להיות חלק ביער גשם אמיתי אולי.

הנשימה שלי התעבתה מעט לאדים.

טיפות המים מנצנצות בכל מקום.

ונעים לי, וטוב לי, ואני באמת יותר שמח ומרוצה מהחיים כשמזג האוויר כזה.

איזה מוזר זה, הא?

שמיים מלאי ענני גשם ולחות כבדה באוויר הם המוזה שלי ללאהוב את החיים.

בנסיעה הביתה ניסיתי שוב לשכנע את עצמי בנוגע לכל מיני סיבות לוגיות שמסבירות למה אני תקוע במחשבות על האקסית שלי תוך ניסיון די ברור לבטל מחשבות שאני מאוהב בה או עדיין אוהב אותה או שהיא חסרה לי בחיים.

נראה לי שזה מתחיל לעבוד.

פאקינג הגיע הזמן. עברה כבר שנה.

לצערי הרב, ההבנה הכי ברורה מכל הדיונים העצמיים האלו הם שלא משנה למה אני עדיין חושב עליה, זה לא בדיוק הולך לעבור עד שתהיה מישהי אחרת שתגרום לי להרגיש טוב.

ולא רק עם הבולבול שלי.

כן, בדיוק. גם עם הבולבול שלה.

אז נכנסתי לבית, בירכתי לשלום את שתי החתולות הרטובות שציפו לי בכניסה, וחשבתי מה אני הולך לעשות עם תחושת החיים הזו שהתעוררה בי בנסיעה הקצרה מהבית של אמא לבית שלי.

אני מתגעגע לשיחות אקראיות עם אנשים באמצע הלילה.

כן כן, כמו שהיו לי כשהייתי נער, ואיכשהו מצאתי דרכים להתכתב עם אנשים שאני לא מכיר דרך האייסיקיו.

איך באמת הגיעו אלי חלק מהבנות האלו? הכל היה דרך הבלוג? הא. יש מצב...

ועכשיו 2:40 בלילה ההולדת של אמא שלי, וכל מה שאני רוצה זו מישהי נחמדה להתכתב איתה על שטויות. מישהי שיהיה אפשר סתם להתחיל איתה שיחה ולתת לה לסחוף אותנו למקומות שבהם היא ואני מכירים קצת יותר טוב זה את זו.

למרות שברוב המקרים הייתי מגיע עם בחורות למקומות שבו הן יותר מבולבלות ממני ולי נשבר מהן הזין אז הייתי מתחכם איתן על שטויות ומעצבן אותן עוד יותר. ... הא. ילד כאפות לנצח, כן?

החלטתי לשלוח הודעה אחת למישהי חמודה למראה שתהיה מחוברת באתר ההיכרויות, להציע לה סתם להתכתב, לראות אם זה יוביל לאנשהו, ובינתיים לשבת לכתוב קצת.

עברו 12 דקות והיא עוד לא ענתה. ההימור שלי הוא שגם מי שנראית מחוברת בשעה הזאת בטח סתם השאירה בטעות את האפליקציה או האתר איפשהו ובכלל ישנה.

איפה אתן, נשות הלילה האקראיות של האינטרנט?

לאן נעלמתן?

אתן עדיין כולכן בנות 16? יש סיכוי שמישהי מכן שרדה עד אזור גיל 30, או שכולכן מתתן בדרך ושימשתן כדשן לסוג אחר של נשים?

או שאולי אני פשוט ממש לא יודע איפה לחפש בעידן המודרני?

לפני שעזבתי את הבית של אמא ואיחלתי לה מזל טוב, היא אמרה שהיא לא מרגישה בת מזל.

"אמא, אני רוצה להזכיר לך שעקרונית את כבר היית אמורה להיות מתה לפני כמה חודשים. נראה לי שיש בזה סוג של מזל..."

יש לה סרטן בראש *שאיפה דרמטית!* הלבלב *אנחת רווחה אלא אם אתם באמת מבינים בתחום ויודעים שזה חמור לא פחות*. מבחינה סטטיסטית, אם זה היה גידול סטנדרטי, אמא כנראה הייתי מתה תוך חצי. מזל שאין שום דבר סטנדרטי בגוף של אמא שלי. כבר עברה יותר משנה ואמא נראית טוב. הכימותרפיה הראשונית, האגרסיבית, אפילו כיווצה במעט את הגידול.

אני נוטה להאמין שלא הסרטן יהרוג אותה.

אני רוצה שהיא תכיר את האישה שאיתה אקים משפחה.

אני רוצה שהאישה הזו תכיר את אמא שלי.

אני רוצה שלילדים שלי תהיה סבתא טוטי. למרות שאני בטוח שזה יהיה סיוט בשבילי (סבתא סיוטי! הא! D= ) ושרק אצטרך לכבות שריפות אחריה.

אבל אני רוצה. מאוד.

לאמא שלי יש חלק כל כך גדול בחיים שלי שלא להכיר אותה יהיה... טוב, לא להבין לגמרי מה אני.

אם אני אקים משפחה בתקופה הקרובה, יש סיכוי נמוך שאמא שלי תזכה לראות את הילדים שלי הופכים לבני נוער. מתחילים להתממש כבני האדם המיוחדים שהם יהיו.

אבל אני כנראה לא אקים משפחה בתקופה הקרובה.

אין לי מושג אם הילדים שלי יזכו לסבתא טוטי עם יותר ותק בחיים שלהם משהייתה לי סבתא אירמה. אמא של אמא.

אני חושב שהייתי בערך בן 11 או 12 כשהיא נפטרה. חבל לי שלא זכיתי להכיר אותה כאדם שאני היום. אותה ואת סבא שלי מצד אבא.

הא... מעניין איך הילדים שלי ידמיינו את הסבא שלעולם לא היה להם. אני עדיין לא בטוח שאני מצליח לדמיין את הסבא שלא היה לי. אבא של אמא.

אחחח... חיים. משפחה. חורף. איזה יופי של דברים.

לא ממש תכננו לעשות שום דבר מיוחד ליום הולדת 70 של אמא.

חוץ ממני ומאחותי, אין באמת מי שיארגן לאמא אירועים מיוחדים.

ואחותי ואני, אנחנו לא ממש טובים בקטעים האלו.

אז נלך למסעדה.

ואולי קפיצה חופשית כשנוכל להרשות לעצמנו.

וטיול של סופ"ש בארץ, כמו שאמא אוהבת.

אבל אני לא יכול שלא להרגיש כאילו אנחנו ילדים גרועים. וזה די מבאס אותי.

לא ידעתי על מה אני מתכוון לכתוב, אבל יצא שכתבתי.

וכבר לא נראה לי שאשמע הלילה מ-gabibambam (השם האמיתי שמור איפשהו בטח).

יאללה, לנסות לישון ^^

עם מוח סוער

טיהיהי איזה כיף

אוהב,

פילו