הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

אז הנה אני יושב לי בחדרי הקט והצפוף, בו אני משער שיש אוכלוסיה גדולה של משהואים שחיים פה איפשהו, ומאוד לא טוב לי מינוס מהסיבות של הפוסט הקודם.

ובהרבה מאוד רגעים קטנים אני חושב לעצמי שכל מה שאני רוצה עכשיו זה להרים את השפופרת של הטלפון (מינימום סרטן בשבילי), להקיש כמה ספרות, לחכות עד שקול נשי ונעים יענה לי ואז להגיד "אני אוהב אותך" כשאני מתכוון לכך בכל מאודי.

המחשבה על זה גורמת להרגשה של בכי ללחוץ מעט על איפה שמצטבר האיכסי בבוקר.

ואני לא יודע אם אלה מחשבות של בריחה, תקווה לישועה, מה שזה לא יהיה. אני רק יודע שזה מה שאני חושב... ואחי, כולי גיי (= (למה הייתי חייב להרוס פה את הרצינות?)

אני ממשיך להאשים את החום בהקצנה \ יצירה של הפוסטים האלה. מי אמר סתיו וקיבל וזה לא מספיק לו כי פאקינג אל הוא רוצה חורף?? BD וואלה? אתם רוצים אורג'יה עם סתיו וחורף...? 0= אמממ... בואו נעצור את קו המחשבה הזה כאן לפני שזה יחמיר. טיהי, יחמיר P(= 

בכל מקרה, מחר המבחן, ומחרתיים פסטיבל הקומיקס בע"ה! לאלא, לא הקיצור של "בעזרת השם", פשוט "בע"ה!". הרבה יותר כיף לצעוק את זה.

בהצלחה לי ייאי

לילה טוב חתיכות בשר שלי