"יום שישי [משמע מחר יא נכים] יומולדת ענקית לשאני בו יקירתנו [שכבר יש לה גיטרה חשמלית] בפארק תביאו המוני אלכוהול והמוני אנשים כי מדובר בשאני בו [ילדתנו המטאליסטית הקשוחה בעלת בגדי העור והחזיות המונמרות] כמובן בסביבות 11 וחצי-12 ככה פארק רעננה כולם לבוא כי כולנו אוהבים אותה כל כך לפרסם את זה בכמה שיותר בלוגים שיהיה ענק ושמח- קאפיש?"
אלה הן מילותיה המדוייקות של בר, הלא היא בר אהובתי (=
ושני...? שני היא, יקירתי... יקירתי המפותחת יחסית לגילה שאפילו לא הגיעה לגיל 16... (תורידו את האצבע ותפסיקו לצחוק, זה לא מנומס!! 0= עושים את זה רק כשהיא לא פה...)
ובכן, "מדוע לנו לבוא לעזאזל?!" שואלים אתם את עצמכם...?
תשובתי היא אליכם, "תסתמו את הפה שלכם, יא חתיכת נבלות כפויי טובה, אני אבריג לכם סמיטריילר לתחת, אבעט בכם ואשסה בכם את איבון (= "
לא שואלים!! באים...!!! מובן?! 0=
ולכמה מילים על שני...:
כוסית. גיטרה. מאגניבה. טחול. סקסית. מיוחדת. אהובה. מטאליסטית. קשוחה. מסוקסת. גיל. חה חה. בלוטה...
ואני אוהב אותה מאוד (= ומי שלא יבוא, לפחות שיהיה מגניב ויאחל לה מזל טוב... (ולא בבלוג שלי יא אוטיסטים \= בשביל זה יש את הקישור לבלוג שלה בצד שמאל!! D= ... ... ...
בכיוון הזה!! 0= > יו אני צריך לעבוד על קהל היעד שלי... \= )
יופי (= הוצאנו את זה מהמערכת... שעועית ארורה... P=
ועכשיו לחלק הקצת יותר כבד ורציני של הפוסט... לצערי רפי גינת קרא לי הומו ועשה לי זין (ואכן זין מאסיבי יש לגבר...), אז אני אחליף אותו (=
כמו שאנשים שקוראים פה באופן קבוע כבר בטח יודעים (ואני אוהב את שניכם מאוד מאוד!), כבר עבר יותר מחודש מאז שכתבתי פוסט... פוסט אמיתי זאת אומרת \=
החודש האחרון... אני לא יודע. אני מתעב כמעט כל יום בחודש האחרון... אני מרגיש חרא.
אין לי מושג מה עבר עלי... בין אם זה שלב של התבודדות שנמשך הרבה יותר מדי זמן או סתם תחילתה זה פסיכוטיה נפלאה (הו גנים אמהיים יקרים שלי (= ), כמעט ולא יצרתי קשר עם העולם החיצון... פשוט התנתקתי. מהכל... מהאנשים שאני הכי אוהב בעולם.
מהאנשים שאני הכי אוהב בעולם... (חזרה דרמטית, תנו לי...)
הסיפור הכי רע הוא שאני יודע שהכל בעצם מתחיל ונגמר בי. אין פה שום גורם חיצוני, זה רק אני בכל העניין... ורק תדמיינו לעצמכם, אם כל הסיפור הזה פשוט מחליא אותי, אז לא קשה להבין מה אני חושב על מי שגרם לו... ומי שהבין את זה, ברכותיי (= יש לכם איי קיו...
אני לא רוצה לחשוב על זה. אני רוצה להאמין ששום דבר מזה לא קרה. שום דבר מהחודש האחרון. הוא בכלל לא התקיים... חור ברצף הזמן. אפילו יום ההולדת שלי... היי, אולי אפילו יש קשר, מי יודע (=
אבל זה זרע שכבר נמצא בתוכי (ייאי!! המשפט ההומואי הראשון שלי החודש...!!! D= ), ולא משנה איך אני אתייחס לזה, הוא עדיין שם... [הוספה של הדקות האחרונות. מסתבר שבזכות זה גם נזכרתי כמה פשוט זה לבכות... סופסוף]
טוב, אני אפסיק לדשן לכם במוח (= הבנתם את הנקודה העיקרית...
אז כן. התחיל בית ספר, השידול החברתי הגדול מכולם, ואני חוזר לעצמי... עד החופש הגדול הבא (B
וחזרה לעצמי דורשת חזרה לישרא בלוג, לפוסטיי הארוכים וחסרי הרחמים, להומור שלי שגורם לאנשים להוריד נעליים (בכיוון מסויים ובמהירות גבוהה זאת אומרת...), ולקריאה של בלוגים אחרים (= אז ממחר פוסט על שלושה ימים שבהם הבלגתי בחופש הגדול, ועל תחילת הלימודים... הוזהרתם <=[
ולסיום:
אני אוהב אתכם כל כך. את כולכם... אבל אתם יודעים בדיוק מי אתם. (מי פלצן של אבא יווני?? D=) ואני מצטער... ואני אראה אתכם מחר... ו...
חזרתי (= (בשביל הפרוטוקול, זה באמת גורם לי לחייך עכשיו...)
חלומות פז, לילה טוב, חיים נפלאים לכולכם...
התגעגעתי.
פילו (=#
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
