הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

יש שיגידו כי "נפש בריאה בגוף בריא".

אנשים קצת יותר רציונאליים, כאלה שלא מאמינים בקיומה של הנפש, יעוותו את המשפט הזה לכדי "ראש בריא בגוף בריא".

אנשים שחשוב להם להיות פוליטיקלי קורקט באופן ממש מעצבן יתעקשו לשנות את המשפט הזה ל-"ראש בריא כחלק מגוף בריא".

רופאים ירפאו.

זמרים יזמרו.

מורים ימרמרו.

חתולים יחתלו.

בלוגרים מתוסכלים יקללו אותי ויצעקו עלי שאני אגיע כבר לפואנטה.

... אעע, שיט. שכחתי.

אה אה אה, נזכרתי!

בכל מקרה, גם אני בעבר דגלתי להאמין ב... אממ, אחד מהמשפטים הנ"ל. אך אויה, כל זאת (ועוד!) ממ... מה? \= ועוד מה? (ועוד איך!) ... דביל. בכל מקרה, אני כבר לא מאמין ב... אממ, המשפטים הנ"ל.

לדעתי, המשוואה [ראש בריא = גוף בריא] איננה נכונה כלל וכלל, כמו גם כל המשתמע ממנה. למשל: [גוף בריא פחות ראש בריא = אפס]. ... לא, רגע, בעצם אני די מסכים עם המשוואה הזאת. מאוחר מדי להתחרט במה שאמרתי? 0'= מאוחר מדי להתחרט?!? למה אף אחד לא עונה לי והאם העובדה שאף אחד לא אומר לי "לא" משמעה היא "כן"???

אהמ-המ-המ!

סליחה.

ולמה, בעצם, אני לא מסכים עם המשוואה הזאת? מה גורם לי לשלול בכזאת וודאות את המשפט הקלאסי שאומר ששמירה על בריאות גופנית טובה גורמת לקיומו של ראש צלול ובריא...?

ובכן, מה שגרם לי להגיע להחלטה מפגרת זאת הוא אותו הדבר שכבר עשרות בשנים גורם לפוקימונים להתפתח...

ממתק נדי- אהמ, ניסיון. אני מתכוון לניסיון. כן. לא לממתק נדיר... מה אני, צ'יטר מסריח? \(= מה פתאום!

...אהמ!

כמו שכתבתי בפוסט הקודם, התחלתי שבוע שעבר באימוני ריצה עם תמי המקסימה כדי לחזור לכושר.

למה בא לי לחזור לכושר ולהיות חתיך וסקסי? ככה. משבר אמצע ה... אעע, שירות הצבאי. (דמאט, אני רק באמצע?!)

למרות ההתבכיינות שלי בפוסט הקודם, החזרה לכושר התחילה דווקא מעולה ומאז היא רק משתפרת. הריצה הראשונה הייתה קשה, אבל בריצה השנייה והשלישית כבר היו שיפורים מאסיביים ואפילו אני, שש-ו-נ-א לרוץ, נהניתי מהרגעים האלה שבהם הבנתי שאני מצליח לדפוק ספרינט מטורף במעלה הרחוב אחרי ריצה של 7 ק"מ שנמשכה שלושת-רבעי שעה. באמצע הריצות, כשהבנתי שלא ממש קשה לי, התחלתי לצרוח ולצחוק לעצמי בהנאה ולעשות כאילו אני אווירון ועוד הרבה דברים מביכים אחרים שגרמו לתמי להאט קצת את קצב הריצה כדי שלא יראו שאנחנו רצים ביחד (=

אבל החלק הכי טוב הוא השיפור הגופני שחל בי בעקבות הריצות.

אחרי חודש שבו לא הצלחתי להתעורר בזמן לצבא, פתאום מצאתי את עצמי קם בבוקר עם השעון בלי בעיה. זה מדהים. כאילו כל הגוף שלי התמלא באנרגיות. אני מתעורר בזמן והולך לישון מאוחר (שימו לב מתי נכתב הפוסט הזה) ובכלל לא מרגיש עייפות. בכלל, אחרי ישיבה מול המחשב שהרגישה לי די ממושכת, הסתכלתי על השעון וראיתי שאפילו לא עברה חצי שעה. הגוף שלי כל כך בכושר, שהוא גורם לעיוות התפיסה שלי של מימד הזמן ווהו!!! BD

רק ש... כמובן, אין דברים חיוביים בלי דברים שליליים.

נכון המוח שלי? אותו אחד שאמור להשתפר גם הוא יחד עם הכושר הגופני שלי...? אז זהו, שזה ממש לא מה שקורה.

מה שקורה במקום זה הוא שהמוח שלי זוכה להזנחה. לא הזנחה אקטיבית, אלא... סתם. אני פחות משתמש בו עכשיו כשאני דואג לטפח את הגוף שלי כמו שצריך.

אני אתן לכם דוגמה: בשבוע האחרון חשבתי על שני פוסטים עם מוטיב שאני רוצה לכתוב, ורציתי נורא לכתוב שטויות במחברת, והתחשק לי לכתוב ליאיר לפיד מכתב אישי ממני (כן כן, אל תשאלו), ומה עשיתי עם כל הדברים האלה? כלום. כי כשמגיע רגע האמת, כשאני מתיישב מול המחשב או ליד השולחן או על חד-הקרן שלי, לגוף שלי פשוט לא מתחשק לכתוב.

האירוניה המתוקה היא שעכשיו פתאום יש לי הרבה יותר זמן פנוי לשבת לכתוב את השטויות שלי, רק ש... פשוט לא בא לי.

... שמע, אלוהים, אתה כזה מניאק.

ובגלל זה אני אומר: מוח בריא בגוף בריא? לא ולא! "מוח בריא *או* גוף בריא"!

לדעתי, יש מלחמה בין שני החלקים האלה. או שהמוח יקבל את כל ההשקעה והאנרגיה הקוסמית שיש לי לתת ויאפשר לי ליצור וליזום ולעשות דברים מגניבים שלא כרוכה בהם פעילות גופנית שהיא לא הקלדה מול המחשב / גירוד גלידת בן&ג'ריז מהקרטון, או שהגוף יגנוב את כל המשאבים האלה מהמוח כדי שהוא יוכל להתחטב ולנצנץ ולהפוך שוב לאל יווני בהתאם לאבות-אבותיי.

גם לגמרי יש לי עדות פיזית לזה.

נגיד... אחרי שאני רץ?

אז וואו, אין לכם מושג איך כואב לי הראש! אני יכול להישבע שהגוף שלי, במצבו המשופר, השרירי, המיוזע והסקסי אחרי ריצה, מנסה ממש להשתמש באנרגיה החדשה שלו כדי לחסל את מה שנשאר מהמוח שלי!!!

במצב הנוכחי זה באמת קרב קצת לא הוגן. הגוף שלי כזה בכושר, אז מה הפלא שהמוח מפסיד?

ובכלל, האם יש דרכים לאמן את המוח באופן דומה...?

... עוד מישהו חושב על דרכים לגרום למוחות לגדל רגליים? ... לא? טובנו.

בכל מקרה, זה המצב. אני אמשיך להשקיע בגוף שלי לפחות עד המירוץ שיהיה במרץ וזה מצחיק כי יש פה מוטיב של האותיות מרץ ^^ ואני אומר את זה מבלי להיות שמאלני. ... או הומו. ... או מילים נרדפות אחרות.

אפילו קניתי בגדים מיוחדים לריצה ויש לי מכנסיים שצמודים לי בטוסיק! D= (די להסתכל עלי ככה)

הבנתי השבוע מה אחד הדברים היותר שיותר מעצבנים אותי בחיים.

להתאכזב מהבטחות של אנשים.

כשאני נזכר עכשיו אחורה, עולות לי בראש הרבה סיטואציות שבהן אנשים (בעיקר בנות. וכשאני כותב "בעיקר" אני מתכוון "רק"...) אומרים או נותנים לי להבין שהם רוצים לראות אותי ואז הם דופקים לי ברז. בכל אחת ואחת מהפעמים האלה, ממש התבאסתי כי ממש ציפיתי למפגש.

זה קרה כשהדר האקסית אמרה שהיא תבוא לשבעה של אבא שלי.

וכשים נתנה לי את מספר הטלפון שלה.

וכשאירה הבטיחה לי שניפגש מתישהו אחרי הצבא.

ואינסוף פעמים שבהן דיאן התלהבה מאיזה משהו והציעה שניפגש.

וכשיעל... אממ, עשתה את אותו הדבר בדיוק.

אה, כמובן, וכשג'ין אמרה שהיא אולי רוצה להיות חברה שלי.

מממ... כן. יש פה איזשהו מוטיב חוזר.

אבל כמו שכבר כתבתי באחד הפוסטים האחרונים, ככל שהזמן עובר אני לומד מטעויות. אני עוצר שנייה, מסתכל על הסיטואציה מבחוץ, ומנסה להבין איך הייתי צריך להתנהג אחרת כדי לא להיפגע ממנה. ואז אני מיישם.

ובכן, הנה דוגמה מושלמת ליישום הנ"ל:

אחרי שיחה די ממושכת שקיימתי אתמול עם הדר האקסית, היא פלטה משהו על איך שמשבוע הבא היא שומרת על דירה ריקה ביפו והעלתה את האפשרות שניפגש. אני, יצור תמים שכמוהו הבריאה עוד לא ראתה עד עצם היום הזה (כן כולל בובספוג!), לגמרי נסחפתי לפנטזיות על סופ"ש ביפו שכולל הכרה מחודשת של האקסית, טיולים ליליים על החוף, חוויות והרפתקאות מסיורים בעיר, ו... טוב, האמת שגם פינטזתי קצת על סקסי טיים. מה לעשות (= זה קטע של החודשים האחרונים. (סורי צ'ופ! אני יודע שאת קוראת פה. קצת מביך ^^ )

אבל אז עצרתי שנייה

ונרגעתי

ואמרתי להדר שאם היא רצינית בנוגע למפגש הזה, אז שתתקשר אלי ותקבע איתי כמו שצריך בטלפון, כי אני לא ממש סומך על הערה שנזרקה בצ'אט בפייסבוק.

אם להגיד את האמת? אני לא באמת חושב שניפגש. אבל לפחות עכשיו, אני לא אתבאס מזה (=

דבר דומה קרה כשקבעתי אתמול להיפגש היום עם ידידה חדשה. בחורה מתוקה ממש. הצעתי לה שנלך לדירה החדשה שלי (אה, לא אמרתי לכם כלום על זה עדיין נכון? יופי!) ונשב שם ונדבר ונראה איך נעצב אותה ויהיה לנו נחמד ביחד.

ממש רציתי לעשות את זה היום וגם תכננתי כל מיני דברים חמודים שנוכל לקחת איתנו לדירה הריקה, אבל כשהיא לא צלצלה אלי עד שחזרתי הביתה בערב... טוב, פה חשדתי.

שלחתי לה סמס וכשחזרתי מהריצה ראיתי מהתשובה שלה שהיא באמת מבריזה לי כי אין לה כוח והיא מרוקנת.

זה היה נורא מתסכל, אבל החלטתי לשים את האגו בצד ודאגתי להתחשב בה. כתבתי לה שזה בסדר ושאני מקווה שהיא תנוח ותתמלא במה-שזה-לא-יהיה שהיא מרוקנת ממנו כדי שנוכל להיפגש.

הייתי נחמד.

כמה שעות מאוחר יותר בפייסבוק, היא הודתה לי על ההתחשבות שלי וכתבה שהיא מאוד מעריכה את היכולת שלי לשים את האגו שלי בצד.

עניתי לה שזה היה מעצבן, אבל אני לא מתכוון לתת לאגו שלי להפריע עד שאני אזכה להכיר אותה קצת יותר טוב (=

נו, נכון שאני משתפר?

למרות שזה פוסט מחורבן.

אני מאשים את הרגליים החטובות והשריריות שלי בפוסט העלוב הזה! הן לוקחות ממנו את כל האנרגיה...!!! 0'=

טוב עכשיו לישון.

אוהב,

פילו (ושלא תעזו להבריז לי לעולם)

(ואגב, מישהו פה בכלל המליץ עלי כמועמד ל-Golden Blog? אני סקרן)