הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

כחלק מדף הבית האינטרקטיבי שלי (נכון שכל דבר עם המילה "אינטרקטיבי" בו נשמע הרבה יותר מגניב ממה שהוא באמת?) מופיעות אצלי כל יום כמה ציטטות מפורסמות שבעצם הן לא מאוד מפורסמות אם מעולם בחיי לא שמעתי עליהן קודם אז נחמד לי לקרוא אותן, ולפני כמה ימים הייתה ציטטה אחת שתפסה אותי במיוחד:

A writer is a person for whom writing is more difficult than it is for other people

- Thomas Mann

משפט שאהבתי בעיקר כי אני יכול להתחבר אליו, וכי משעשעת האירוניה הפנימית שבו ^^

...

גם מופיעות אצלי בדיחות יומיות של "אמאש'ך כל כך שמנה ש..." P(=

אתמול ביליתי עם המפקדת שלי לבד באוטו שלה במשך משהו כמו שעה וחצי. לא ביליתי-ביליתי, כמובן... לא נראה לי שאני יכול להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן \(=

וכשחושבים על זה, לא נראה לי שגם היא יכולה להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן \=

... וכשחושבים על זה עוד יותר... אייייהיהיהיהיהיהיכסההההעעעע למה?????????!!!!!!!!????????? Q= למה חשבתי על זה עוד יותר?!?!!?!?!?!?!?

מה שהתכוונתי להגיד הוא שנסענו ביחד לאיזה מקום והיינו רק שנינו באוטו, אעעעהעהעהעהע...!!! פטוי פטוי P\=

בגלל שהמפקדת שלי קשוחע ברמה שלא תבייש פוקימון סלע (ולמרות שכשאני חושב עליה הדבר הראשון שעולה לי לראש הוא אלקטאבאז) הכנתי את עצמי מראש ודיברתי עם קצינה אחרת שאמרה לי שבפעם האחרונה שהיא נסעה איתה היה שקט מוחלט ברכב במשך 40 דקות נסיעה. נפלא.

בדרך הלוך דיברנו על משהו שהייתי אמור לפתח והיא שללה תוך שנייה את כל האופציות שהעליתי בפניה. באסה.

אחרי זה עצרנו בארומה והסברתי לה למה אני שונא קפה ואת ארומה והיא הסבירה לי למה אני דפוק בראש וילדה קטנה, והמשכנו בנסיעה. פתאום היא שאלה אותי אם אני עדיין כותב את הבלוג שסיפרתי לה עליו פעם. לא זכרתי שסיפרתי לה עליו אי פעם ואפילו אמרתי את זה, אבל כנראה שבאמת סיפרתי כי אני כלבה של שיתוף מידע. הנה: אני חושב שהנטאי זה סקסי. עכשיו אתם יודעים. ופילים לא יכולי לקפוץ. ואם פילים היו יכולים לקפוץ באופן יחסי כמו פרעושים הם היו יכולים לקפוץ לגובה של 432 מטרים. ואם פיל כזה שקופץ היה רוצה, הוא היה יכול לטפס את כל הר אוורסט ב-21 קפיצות (כי אין באמת כזה דבר "חצי קפיצה"). ואם היה מישהו על הפסגה של הר אוורסט באותו רגע נתון, הוא היה מתפלץ. אבל זה לא רלוונטי. ולהתפלץ לא אומר שאתה הופך למפלצת, וחבל. אז מה שכן רלוונטי הוא שהתפלצתי מהעובדה שהמפקדת שלי בכלל זכרה שיש לי בלוג, וממש נבהלתי וחשבתי מה יקרה אם היא תתחיל לקרוא בו אי פעם כי מאוד קל למצוא אותו ע"י חיפוש השם שלי בגוגל ואמאל'ה.

בדרך חזרה מהמקום היא שמה מוזיקה מהנגן שלה והתחלנו לדבר על מוזיקה, וגלשנו ללדבר על ספרים ועל החיים שלי ועל עוד כל מיני דברים ודווקא הייתה לנו שיחה מאוד נחמדה. מכירים את איך שאנשים במשרד ובעבודה יכולים להיות שונים לחלוטין מאיך שהם בריל-לייף? אז כזה. וחבל, כי היה ממש נחמד לדבר איתה ככה בחופשיות.

באותו יום עלה על האוטובוס שלי הביתה חייל נכה על כיסא גלגלים ממונע. אני מכיר אותו כבר כי הוא תמיד עולה על הקו שלי ומישהי עוזרת לו עם הרמפה והוא ממקם את עצמו ממש באגרסיביות במקום של הנכה, דורס חיילים מסכנים סביבו שמנסים לשבת במקום שלהם. זה די מצחיק. הוא גם סובל ממה שנראה כמו בייבי-פיגור. ויש לו כיפה על הראש. לא שאני אומר את זה ברצף כדי להגיד שזה קשור ולהביע באופן מחאתי את דעתי על הרעיון שהדת בחברה האנושית נחשבת למשהו מפגר טיהי (=0

לפני התחנה שלו ראיתי שכבר אף חייל לא נשאר באוטובוס ושאין מי שיעזור לו לרדת. מכירים את זה שאתם רוצים לעזור למישהו או לעשות משהו אבל מובכים מהרעיון כי יש אנשים מסביב ומה הם יחשבו וכל זה? כן... בתקופה האחרונה בחיים שלי החלטתי שאני שם זין ועושה מה שבא לי ולא נהיה נבוך רק כדי להתחרט במשך שבועות לאחר מכן מה היה קורה אם כן הייתי פונה לאישה הזקנה שבכתה ברחוב ושואל אותה אם הכל בסדר.

אז ישר הלכתי להתיישב במקום שלידו ושאלתי אותו אם יש מישהו שיעזור לו לרדת. הוא אמר שלא, אז עזרתי לו כשהגענו לתחנה ^^ הצטרף אלי עוד בחור ובטעות שחררתי את החגורה שהחזיקה את ההוא לכסא שלו וזה היה יכול להסתיים בצורה ממש מצחיקה, אבל הסתדר בסוף. כשהוא ירד מהאוטובוס והחזרתי את הרמפה למקום שאלתי אותו איך קוראים לו והוא אמר לי שקוראים לו אורי ואמרתי היי גם לי קוראים אורי והוא צחק והיה מאושר בצורה מוגזמת לחלוטין כמו שאנשים עם בייבי-פיגור עושים, ואז הוא עשה לי שלום כשהאוטובוס המשיך ליסוע.

וחשבתי לעצמי שהוא אורי, ואני אורי, והוא בייבי-פיגורון בכיסא גלגלים חשמלי, ואני מגה-פיגורון עם חיים יחסית נורמליים. וחשבתי על זה עוד קצת. שנינו אורי. באותה מידה אני יכולתי להיות אורי הוא והוא יכל להיות אורי אני.

וזה הפחיד אותי קצת...

מה עושה את ההבדלה הזאת? למה לי מגיע שאני אהיה רגיל עם חיים סבירים והוא יצא לעולם פגום?

הפחידה אותי המחשבה שאולי גם לי זה יכל לקרות...

גם אני הייתי יכול לצאת כזה. סתם ככה, בלי סיבה. כל כך בקלות כמו כלום.

גם אני הייתי יכול להיות דתי.

לא חשבתי שאני אכתוב את המשפט האחרון לקטע הקודם. בא לי מצחיק (=

והיום היינו בסדנת מנהיגות לסגנים וקמ"אות מהחט"ל במוזיאון רבין והייתה לנו מדריכה חמודה שכשנפרדתי ממנה לחצתי לה את היד ונראה לי שזה היה קצת לא קשור למציאות והפחדתי אותה כי היא פערה עיניים ככה 0_0 כשהושטתי לה את היד כשאמרתי בסוף ביי. ונזכרתי כמה הקצינים בחט"ל הם חבורה של ציניים ושיש כל כך הרבה קצינים שמרגישים חופשי להגיד דברים מבלי לחשוב שנייה על המערכת שהם מייצגים. דברים רציניים כמו "רצח יכול להיות דבר מוצדק". הערות ימניות קיצוניות, זלזול ברצח רבין, דברים כאלה. אידיוטים. איפה הצבא המקצועי שהבטיחו לי??

והייתי על סף דמעות כשראיתי את הקטע שבו מודיעים על מותו של יצחק רבין, כמו תמיד, כי אפילו שהייתי בן 7 כשהוא נרצח, תמיד הרגשתי שהוא היה אדם גדול. טוב יותר מאחרים. שאין עוד אנשים טובים כמוהו בימינו, ושהרצח שלו גובל בסוף טראגי של סיפור גבורה.

ידעתם שרבין אהב לצלם והיה צלם חובבן?

הוא צילם ממש טוב וממש יפה. יש סרט דוקומנטרי בנושא אפילו.

וסעמק אני תמיד נשמע מזה שמאלני כשמדברים על רבין. מילא אם היה יוצא לי מזה כיף עם שמאלניות, אבל גם זה לא P=

והתעוררתי מאוחר וחזרתי הביתה מוקדם ועכשיו אני אנסה לשבת ולהשלים פערים במחברת

כשאני כותב אני מתקשה להפסיק. לא יודע מה הבעיה שלי. אבל זה לא אני ששיקרתי, זאת הכותרת! 0= תירו בה...!!!!!

*בורח ואוהב*,

פילו