הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

אולי זה מעט סימבולי, אבל דווקא היום, בדיוק חודש אחרי פטירתו של אבא שלי, היה לי יום פשוט... מקסים.

למרות שהוא הוא לא התחיל כל כך מקסים.

מבחינת הצבא, הייתי אמור לעשות היום דבר אחד. להגיע לחיפה ולהשתתף בניסוי בתחום האב"ך. במילים אחרות, הייתי צריך ליסוע היום לחיפה כדי שיעשו עלי ניסויים. קצת מפתיע שרק עכשיו מישהו נזכר לעשות את זה, אבל ניחא.

קמתי מאוחר (הדרך הטובה ביותר לקום) ונסעתי עם הרכב שלי לתחנת הרכבת בהרצליה מתוך כוונה להחנות שם את האוטו ולקחת את הרכבת לחיפה.

הגעתי לתחנת הרכבת בערך עשר דקות לפני יציאת הרכבת מהרציף. עכשיו, שאלה: יצא לכם פעם לחפש חנייה פנוייה ליד תחנת רכבת ב-11 בבוקר? אם כן, רוב הסיכויים שגם אתם אינפנטילים תמימים כמוני שחיים בסרט שיש כזה דבר. חניות פנויות ליד תחנות רכבת ב-11 בבוקר יש רק בסרטים של דיסני. ... ובכפר חב"ד, כנראה. אלוהים יודע למה שמו שם תחנת רכבת. אין שם אפילו ביקורת כרטיסים.

אחרי כמה דקות מתישות של חיפוש חנייה, בהן שיפרתי נפלאות את יכולות ה-"נסיעה ברוורס ברבאק" שלי, התייאשתי ונסעתי אל החנייה הרחוקה, שגם בה מצאתי רק מקום אחד בפינה הכי רחוקה על ערימת בוץ שחוסמת כניסה לשטח בנייה. נשארו לי שתי דקות להגיע לרכבת. דפקתי ספרינט מטורף, נכנסתי מתנשף כולי לתחנה, הוצאתי כרטיס וגיליתי שלא זכרתי נכון את הזמנים ושיש לי עוד עשר דקות עד שהרכבת יוצאת.

מצחיק איך שהזיכרון המחורבן שלי עוזר לי לשמור על כושר אחת לכמה זמן.

כשהמתנתי לרכבת בתחנה, ישבה מאחוריי משפחה ארגנטינאית. הם דיברו בספרדית ולא ממש התייחסתי אליהם כי ניסיתי לפקס שוב את הראייה שלי ולהיזכר מה היה כתוב במצגת ששלחו לי במייל על איך להציל את עצמך במקרים של התקף לב.

באיזשהו שלב הילדה כנראה רצתה שאבא שלה ירים אותה על הידיים. אז מה היא עשתה? התחילה לצעוק על אבא שלה "אריבה, אריבה!".

אני חושב שזאת הפעם הראשונה בחיים שאני שומע מישהו צועק את הצירוף הזה, כשהמישהו הזה הוא לא עכבר מקסיקני מצוייר וסטריאוטיפי בעל התמכרות קשה לסמים ממריצים ולמצבים מסכני חיים. אלוהים אדירים, כמה שזה היה חמוד. לא יכולתי להפסיק לחייך.

ברכבת בדרך לחיפה פגשתי מכרה מהדגלנות. בחורה חמודה. דיברנו על שטויות של צבא וכשהגענו לחיפה היא הראתה לי בדיוק איך להגיע לבסיס שבו יעשו עלי ניסויים. היא גם אמרה שמההיכרות שלה איתי, ממש לא מפתיע אותי שמישהו רוצה לעשות עלי ניסויים. רואים? זה גם מה שאני אמרתי.

היא גם סיפרה לי שאנשי חיל הים מקבלים עם הסמארטפונים החדשים שלהם כיסויים שצפים, למקרה שהסמארטפונים שלהם יפלו למים. אמרתי לה שאם זה המצב, אני מקווה שאנשי חיל האוויר מקבלים עם הסמארטפונים שלהם כיסויים שמשחררים מצנח. ג'סט אין קייס.

הגעתי לבסיס חיל הים, שזה בסיס שסובל מגזענות רבה כלפי כל חייל (קצין, אפילו!) שאינו משתייך לחיל הים. אני חושב שזאת אפליה דוחה ומגעילה, ואני שמח שאנשי הקבע שלהם קיבלו את המדים שהכי קל ללכלך בעולם ושכל הבסיסים שלהם מסריחים מדגים (לא שאני מזלזל בהיגיינה האישית של נשות חיל הים, פשוט ש... נו, הבסיסים שלהם נמצאים ליד הים וכל זה?)

לצורך הניסוי, שמו עלי מסכת אב"ך וביקשו ממני לעשות שטויות מטופשות.

בא-רור שאדם שמומחה בביצוע שטויות כמוני צלח את הניסוי ללא בעיה. רק מה, אני חייב לציין שהספר 1984 לא משתפר כשקוראים אותו עם מסכת אב"ך על הפרצוף.

יצאתי מהבסיס בשעות אחר הצהריים והחלטתי שאם אני כבר בחיפה, אני אנצל את זה למקסימום ואפגוש אנשים אהובים מהאזור.

חשבתי על דננהה, ידידה טובה, אבל היא הייתה עסוקה.

לא חשבתי על גייל, שלומדת בטכניון. אני לא יודע למה. כנראה בגלל שאני חרא חבר (=

ואיכשהו, גונב לאוזניי שהקומראד היקרה דיילי חפרה לעצמה מאורה ברחובות חיפה. בספונטניות טבעית ובהיעדר חשש (אני יודע שהיא אוכלת רק את הראשים של הגברים שהיא שוכבת איתם), קבענו להיפגש במושבה הגר-מנית. זה מצחיק כי השתמשתי בביטוי התנ"כי גר, וכי ככה אמרתי.

כשהגעתי לשם, ראשון (כפי שג'נטלמן עושה), גיליתי שהרחוב נסגר לרכבים והוקמו בו דוכנים מגניבים לכבוד חג המולד. איזה דבר מגניב שנקרא "צובחוץ" ושעיריית חיפה מארגנת כי אנשים שגרים בחיפה פוחדים לצאת מהבתים שלהם וצריכים שכנוע. דיילי הצטרפה אלי, התיישבנו בבית קפה, הוצאתי את הפנקס שלי וסימנתי V נוסף ברשימת הבלוגרים שפגשתי בחיים האמיתיים. סיפור אמיתי.

למרות שזה לא היה דייט אלא סתם מפגש חברתי חביב מאוד, גיליתי על דיילי שהיא כנראה הבנאדם האחרון שתרצו לצאת איתו לדייט. היא נרתעת מליצור קשר עין, לא אוכלת סושי (אוכל הדייטים הרשמי) והיא שונאת ריחות של דגים ובני אדם. לא רק הריחות. בני האדם במלואם. יחד עם זה, דיילי ידעה בדיוק למה לצפות במפגש איתי ולא נראתה נבוכה במיוחד גם כשנופפתי בידיים וצעקתי גסויות לכל עבר (אני, קצין שלבוש במדי הקבע שלי, כן?). יתרה מכך, נראה לי שהיא אפילו מאוד שועשעה מכל הסיפור.

ברגע נדיר של רצינות אני רוצה לכתוב כאן שהיה לי מאוד כיף לשבת ולדבר ככה עם דיילי, שנתנה לי להרגיש הכי בנוח עם מי ומה שאני. בחורה מגניבה שכמותה. בכלל לא כמו הבחורה המחרידה ההיא שיצאתי איתה לדייט ונתנה לי להרגיש חרא עם עצמי ^^ דיילי, קבלי אהבת פילו מיוחדת ומותי בשקט! D= ... אה כן, וגם שתיתי את השוקופלת שהיה אחד מהיותר טובים ששתיתי בחיי. קיצר, היה קול. והסיבה היחידה שהתחככתי בה הייתה כדי לחמם את עצמי. נשבע.

למי שמעוניין בנקודת המבט השנייה של המפגש הזה, מעט פחות נשית או נכונה והרבה יותר קצרה, יש גם את הפוסט שדיילי כתבה ^^

סיימנו לאכול (לקחתי חצי סנדוויץ' סלמון הביתה) ונפרדנו כשנכנסתי לתחנת הרכבת.

כשהרכבת הגיעה, הכרוז התריע שמסיבות בטחוניות אין רשות לנוסעים לעלות לקרונות. לידי עמדה בחורה עם תיק טרולי גדול שעליו מצויר דגל בריטניה. היא הבינה כמה מילים בעברית שהכרוז אמר ושאלה אותי באנגלית מה אמרו ולמה אף אחד לא עולה לרכבת, אז הסברתי לה.

הסתובבתי הרחק ממנה ונזכרתי שאני במוד חברותי ושבא לי להיות בנאדם טוב. אז פניתי אליה שוב ושאלתי אותה איך היא מבינה חלק מהמילים בעברית.

יצא שהתחלנו לדבר וכשהרשו לנוסעים לעלות לרכבת התיישבנו באותו תא והמשכנו לדבר.

קוראים לה נעמי והיא צרפתייה שההורים שלה ישראלים. ההיגיון בצרפתייה שמסתובבת עם תיק בצבעי דגל בריטניה קסם לי בערך כמו החולצה הגאונית והקלאסית של BustedTees. כששאלתי אותה על הנושא גיליתי שמסתבר שבמקומות כמו אירופה רצות שמועות שצרפתים הם עם מטומטם שלא יודע לדבר אנגלית, אז היא מסתובבת עם התיק הזה כדי שלא יעשו לה פאדיחות. אמרתי לה שהבדיחות שמספרים על צרפתים בארץ הן שונות לחלוטין, אבל נמנעתי מלהגיד לה מה הן. המשכנו לדבר על הארץ ועל השירות הצבאי ואיכשהו התגלגלנו ללדבר על איך שהיא שונאת את אילת בגלל שמגיעים לשם "צרפתים וולגריים". יעני, ערסים צרפתיים. מסתבר שבצרפת, כל הערסים הם יהודים. אם תהיתם למה שונאים אותנו בצרפת, זאת הסיבה. הסברתי לה שכשמגיעים ערסים צרפתים לארץ, אנחנו חושבים שהם ככה כי הם צרפתים. אירוניה משעשעת משהו. כשנסיים לצחוק, בואו נשמיד אותם.

ופה עלה נושא חילופי התרבויות...

אני, בתורי, לימדתי אותה מילה שתשמש אותה לא מעט בארץ: "ערס" (ביחיד. "ערסים" ברבים, אם אתם לא יודעים...). גם הסברתי לה את משמעות המילה מהמקור הערבי: "רועי זונות".

ואז שאלתי אותה איך קוראים לערסים בצרפת. היא צחקה ואמרה שכבר שנים שהיא לא שמעה מישהו משתמש בביטוי הזה, אבל בצרפת קוראים להם...

...

אתם מוכנים לזה?

... בטוחים?

...

אוקי:

אתם לא מוכנים לזה. סתם שתדעו.

זה מפתיע כמו ילדה קטנה שצועקת "אריבה, אריבה!" בשיא ההפתעה.

וזה הולך ככה:

"שה-לה-לה".

I KID YOU NOT. ללא צל של ספק, המילה החדשה האהובה עלי. אני הולך להכניס אותה כל כך חזק לשפה העברית, שאבשלום קור ייתעבר ממנה.

כשנפרדתי מנעמי וירדתי בתחנת הביניים, דיברתי בטלפון עם HH (וואו, יש לי המון אינטרקציות עם בלוגריות, הא?). רצה יד הגורל ונעמדו לידי שני צרפוקאים. למי שלא מכיר, מדובר בשילוב של צרפתי עם מרוקאי ובבון רגזן. לחשתי ל-HH לתוך בפומית של הטלפון, "בונא, את לא מבינה איזה שני שה-לה-לה עומדים לידי עכשיו...". והפכתי למאושר באדם למשמע צחוקה החזירי קלות של HH (=

כשהגעתי לבסוף לתחנה שלי בהרצליה, יצאתי מהתחנה ופתאום שמעתי מאחורי קריאת "פילו?!" נרעשת-נרגשת.

הסתובבתי כדי לראות בחורה קטנה על מדי ב' עם הבעה של יש-לך-7-ימים-לחיות שנרעדה כולה ונראתה כאילו היא עוד שנייה קופצת עלי במטרה מובהקת לגרום לי לצעוק "אונס!אונס...!!! 0'= ". אחרי כמה שניות של בלבול, זיהיתי צלקת קטנה על הפרצוף שלה שדפקה לי סטירה מטורפת של נוסטלגיה.

זאת הייתה כרמל, בתי הקטנה מאילת שלא ראיתי שנים! D'= (אין לכם באמת סיבה להיכנס ללינק. היא הפסיקה לעדכן את הבלוג מ-2008. אני סתם מתלהב מזה שאני שומר עליה בקבועים שלי בכל מקרה ^^ ). בחורה מגניבה שהכרתי בגיל 16, השתכרתי איתה על חוף הים, הצטלמתי איתה ועם רודריגו מערוץ הילדים ושמעתי ממנה בפעם הראשונה על קיומו של אתגר קרת. בהתלהבות רבה שתועלה לכדי עשרות חיבוקים וקפיצות שמחה באוויר (נחשו מי העיקרי שביצע את אלה), סיפרה לי כרמל שהיא עברה לגור לא רחוק ממני. קבענו שניפגש על בירה איפשהו ונשלים פערים ואני לגמרי מתרגש כמו ילדה תימניה קטנה לפני העלייה לחופה. ייאי ^^

נסעתי חזרה לבית של נמרוד שאני שומר עליו בחודש האחרון והתחלתי לאסוף את החפצים שלי כדי להחזיר אותם הביתה. היום היה היום האחרון שנדרשתי לשמור על הבית. כשהגעתי הביתה, אחותי כבר הייתה. חזרה לכבוד גילוי המצבה של אבא ביום שישי. היה שמח ודיברנו וצחקנו ואז היא יצאה לדייט לוהט עם בחור שהיא מדברת איתו כבר כל החודש האחרון וביקשתי ממנה שלא תשתרלל. עד עכשיו שלחתי לה סמסים דוחים במיוחד כדי לדכא איזושהי אפשרות לאווירה מינית שתתפתח בדייט. כפרה על פאש-פאש. אוהב אותה מיליונים.

ולפני כמה שעות רציתי להתקשר לבחורה שקיבלתי את מספר הטלפון שלה ביום שני, אבל היא לא יכלה לדבר. אז זה היה קצת מבאס, אבל היי, כבר אמרתי שזאת הבחורה הראשונה בחיים שלי שאני מבקש ומקבל ממנה מספר טלפון ושזה הדבר הכי מגניב בעולם בערך?

למרות שאני קצת פסימי עכשיו, אחרי שהיא לא ענתה לאחד הסמסים שלי.

נחיה ונראה.

וזהו.

החדר שלי מפוצץ עד אפס מקום בחפצים שהיו של אבא שלי ואין לי איפה לישון ויש המון מה לסדר. ביום שישי הקרוב יש שלושים לזכרו של אבא וגילוי מצבה.

ונראה לי שיש לי דלקת בעין.

וסעמק, מחר צבא.

אבל יודעים מה?

שום דבר לא יכול לגרום לי להרגיש רע במיוחד

כי היום היה יום טוב. פשוט... יום שהרגיש טוב. יום שהיה טוב.

יומטוב שכזה ^^

מלא באנשים טובים ומקומות נחמדים ושיחות טובות ורגוע ושמח ונעים ונחמד וסבבה.

וזה מה שאני לוקח איתי הלאה.

מקווה שגם אתם תוכלו לשאוב קצת מכאן.

אוהב המון (כי יש בי המון אהבה לתת אחרי יום שכזה...),

פילו (מישהו יודע איך עושים קופי פייסט על ימים כאלה?)