היום אני והדר "חגגנו" שלושה חודשים ביחד. כמובן שכמו בכל תאריך משמעותי בשבילנו כזוג לא נפגשנו היום, ועל כן "חגגנו" לבדנו בבתינו, עררים ובודדים מספיק כדי לחשוב על המילה "עררים", ומורידים כמה שקיות של שוקו בטעם קפה.
אלוהים, שלושה חודשים...
רבע שנה.
זה 1 חלקי 70 מהחיים שלי עד היום. 1 חלקי 480 מהחיים הכוללים העתידיים שלי. פי 6 מתקופת החיים הממוצעת של היתוש. שליש תקופת הריון.
וואו, אתם קולטים שאם היינו נכנסים לעסק הלועזי ביום הראשון שבו התחלנו לצאת, כבר היה לנו שליש תינוק? עזבו את זה! שאם היינו מצפים לשלישיה זה אומר שכבר היה לנו תינוק...?! אני אומר לכם, העולם הזה מטורף... נותנים לכל זוג פסיכוטי לעשות היום ילדים בצבעי מוקה.
ולחשוב שלפני רבע שנה ויום הייתי בטוח שאני לא אמצא אהבה בטווח עשר השנים הקרובות...
אבל עדיין, זה נראה כל כך אפסי...
אני חושב שאני מאוהב. וכשאין לי כוח לחשוב אני פשוט מאוהב.
רבע שנה. 1 חלקי אינסוף הזמן שאני רוצה להישאר איתה...
ועכשיו אני חושב שאני אשמור חלק ממילות האהבה שלי לזמנים קצת יותר רחוקים, כשהיא תגיד לי שאני כבר לא מרגש אותה ואוהב אותה כמו שאהבתי כשרק התחלנו... נשים סטרייטיות וגברים הומואים, אני אומר לכם...
הדר שלי, אני אוהב אותך. כל כך אוהב אותך שאני אוהב אותך!
שלושה חודשים שמחים לנו יפיפיה... תודה לך שאת נותנת לי לסבול אותך.
ואני יודע שזה לא הפוסט שציפיתם לו, אבל אני חתיכת חרא שקרן ומאוהב, אתם תלמדו לסלוח לי.
מאחל לכולכם שעוד שלושה חודשים ויום תוכלו לכתוב פוסטים דומים. או להיפגש עם חברה שלכם. זה יהיה יותר נחמד מצידכם (=
לילה טוב אנשים, שבוע קל ורגוע...
(ותודה מאיה על תיאור מושלם של מערכת היחסים ביני ובין הדר)