הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

היום בבוקר אמא שלי חזרה הביתה מטיול של עשרה ימים בפולין ואני חזרתי הביתה אחרי שבועיים של שהייה בירושלים.

מי שקרא פה קודם (מסתבר שזה מעיין חודש של המשכיות) יודע שלפני שבוע בערך אחת הכלבות שלנו הרגה את אחת מהארנבות.

אז היום חזרתי הביתה, הבאתי חיבוק ענק לאמא שלי שהתגעגעתי אליה ולאחותי החמודה שסבלה לבד כל השבועיים האחרונים ואמרתי שאני יוצא לחצר להגיד שלום לארנבים שנשארו בחיים.

"אין בשביל מה..." אמרה אמא והמשיכה להסביר שכבר אין ארנבים חיים. לקח לי עוד קצת זמן לוודא שהיא ואחותי לא מותחות אותי בצורה ממש גרועה.

הסיפור המלא הוא זה: ממש אתמול בלילה אחותי חזרה הביתה וראתה את שני הארנבים המתים על השביל בדרך לבית. ככל הנראה מיקה, הכלבה שעד היום הייתה הקוקרית הקטנה והחמודה והלא מזיקה שלי וככל הנראה זאת שהרגה את הארנבת הראשונה, הרגה גם את בלינדה ואת צ'יצ'ו. אחותי אומרת שהם היו ביחד, כאילו צ'יצ'ו ניסה להגן על בלינדה.

אבל הסיפור ממשיך ונהיה מוזר: כשהדיירת שלנו ירדה למטה כדי לעבור את השביל עליו היו הארנבים המתים, מיקה, על כל חמשת הקילו שהיא שוקלת, לא נתנה לה לעבור ודפקה לה חתיכת ביס ברגל. הכלבה פשוט התחרפנה.

אחותי החליטה שהיא לא יכולה להישאר בבית והבוקר כשאמא שלי חזרה הביתה היא זרקה את הגופות של הארנבים.

ממחר מיקה הולכת לבידוד וטרינרי של שבוע לוודא שאין לה שום מחלה.

אין לי ספק שאין לה כלום, אבל מפחידה אותי ההתחרפנות הזאת שלה... בדרך כלל היא סתם רכושנית כלפי המשפחה, אבל מעולם לא דפקה למישהו ביס שהשאיר סימנים.

וכל שלושת הארנבים הסופר חמודים שהיו לנו עד לפני שבועיים מתים עכשיו.

זה סוג של מעציב אותי. יותר כמו רגשות מעורבים.

מעניין איך זה ישפיע על המשחקים העתידיים של "Killer Bunnies" שאני אשחק...

המ.

טוב.

אבל לפחות עידכנתי את מהדורת החביתות של פינת הבישול הסטודנטיאלית ואני בבית.

מזל שיש צד חיובי לכל הסיפור, הא?

מעורב רענניסטי-ירושלמי,

פילו

(מוקדש לצ'יצ'ו, בלינדה ומגי, שכנראה נמצאים בגן העדן של הארנבים עכשיו. שזה בעצם גן העדן הרגיל. מאיפה חשבתם שהגיעו כל הארנבים החמודים שמסתובבים שם?)