הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

לאחרונה מצאתי את עצמי בסיטואציה שכנראה לא ממש השפיעה לי על החיים.

ההגדרה שלי ל-"לא ממש השפיעה לי על החיים": ההתנהלות של החיים שלי אחריה זהה להתנהלות של החיים שלי לפניה.

בתיאור קצת יותר ויזואלי:

חיים > סיטואציה > חיים

רק שמי שזוכר את הפוסט שלי על נושא הנשמה יגיד, ובצדק, שאני לא מאמין שיכול לקרות לי משהו בחיים מבלי שתהיה איזושהי השפעה. מי שלא זוכר את הפוסט ההוא, שיוריד לעצמו 10 נקודות מיידית, יאתר את הכובע הכי מטופש שיש לו בבית ויחבוש אותו על הראש שלו ל-24 השעות הקרובות. עונש.

זאת הייתה סיטואציה ממש מגניבה וכיפית שבטח לא תחזור על עצמה שוב.

עכשיו, יש קטע עם סיטואציות כאלה...

תמיד כשאנשים מדברים איתי על דברים טובים שהיו להם בחיים ושהסתיימו לפתע, הם אומרים את זה בכאב ובעצב. נכון, בדרך כלל האנשים האלה מתכוונים למערכות יחסים רומנטיות שהסתיימו, אבל זה תופס בנוגע לכל סיטואציה שהיא.

ארוחה ממש טובה שאכלתם.

מקום בחו"ל שהתאהבתם בו.

היום הכי כיפי בחיים שלכם.

אנשים שאהבתם ושהחליטו שבא להם לראות איך זה ירגיש להיות מתים.

בגלל שאני כזה ריאליסט-אופטימיסט-היפי-אוהב-חיים, אני תמיד מייעץ לאנשים להסתכל על הטוב. אני אומר להם שעצם העובדה שהייתה להם כזאת חוויה טובה בחיים היא בעצמה דבר מדהים. יש אנשים שעוברים חיים שלמים של סבל וכאב. והנה, הם, עם זיכרון יפיפה מחוויה טובה שהייתה להם.

אל תסתכלו על העובדה שמשהו טוב נעלם. תסתכלו על העובדה שמשהו היה טוב.

כשאני נזכר ברגעים טובים שהיו לי, למשל, אני מחייך.

עושה לי טוב לדעת שזכיתי לאושר כזה בחיי.

ולמרות פילוסופית החיים המעצבנת שלי, ברגע האמת גם אני נתקע בקשיים.

אני מוצא את עצמי מתמהמה על הגעגועים לסיטואציה שהייתה ואני רוצה להיות שם שוב. להרגיש את מה שהרגשתי ולדעת שאני אוכל להרגיש ככה עוד פעמים רבות בעתיד. ויחד עם זה, אני כל הזמן מחטיף לעצמי מכות על הראש ומזכיר לעצמי שחבל סתם להיות בבאסה. שצריך להסתפק במה שהיה.

וזה מעצבן...

או, בתיאור קצת יותר מבוסס-שירים-של-אנשים-אחרים:

אני נמצא במצב הביניים שבין השיר הזה:

והשיר הזה:

גם מבחינת הליריקה וגם מבחינת התחושה הכללית של השיר.

... ואולי גם קצת מבחינת הגיל של הלהקה \(=

פאק, ממתי נהייתי אחד מהקוקסינלים האלה ששמים שירים בפוסטים שלהם? \=

meh. נו טוב.

קטע משעשע הוא שבהקשר לכל הסיפור הזה, יש לי על המקרר נבואה שקיימה את עצמה. כלומר, יש לי מלא מגנטים של מילים והן מתערבבות ליצור כל מיני משפטים יותר ופחות קשורים.

אני לא אכתוב מה הנבואה, אבל אכתוב את רצף המילים שהיה לפני שהן עורבבו ושונו קצת...

"רגע לשכוח (:)

סבא מרגיש את סבתא" [כיף לנו ביחד]

אבל בואו נסטה שנייה מהרעיון של "עצוב-לא-עצוב".

יש סיבה שהחלטתי לכתוב דווקא על הסיטואציה הזאת ולא על עשרות הסיטואציות האחרות בסגנון הזה שעוברות עלי מדי שנה.

מה שהופך את הסיטואציה הזאת למיוחדת הוא שבפעם הראשונה בחיים שלי, נהניתי כל כך מרגע עד שהוא פשוט נצרב לי במוח.

אני... לא ממש בטוח איך לתאר את זה, אז אני פשוט אכתוב את מה שעבר עלי.

בימים אחרי שזה קרה, לא הייתי עצמי. הייתי תקוע בתוך הזיכרון של הסיטואציה ההיא. היו לי פלאשבקים. ממש פלאשבקים אמיתיים.

כשהייתי עוצם עיניים, או אפילו רק ממצמץ, הייתי חוזר שוב לאותו הרגע. הרגשתי כאילו אני שם, פיזית, מרגיש ורואה וחושב את אותם הדברים שחוויתי והרגשתי אז.

הגעתי למצב שבו באמת הייתי מנער את הראש שלי בשביל לברוח מהזיכרון המוחשי שנכלאתי בתוכו.

ריחפתי.

לא יכולתי לעבוד. (בניגוד ל-"לא רציתי לעבוד" הסטנדרטי שלי)

כל הזמן חשבתי על הסיטואציה ההיא ורק רציתי שוב להיות שם.

וגם עכשיו, כמה זמן אחרי שהפלאשבקים והחלומות בהקיץ כבר הספיקו להיעלם, אני עדיין עוצר אחת לכמה זמן ופשוט נזכר.

מתענג על הזיכרון הזה של חוויה שנחרטה לי במוח מרוב שהיא הייתה אינטנסיבית עבורי.

אחחח... זה כיף, וזה מתסכל.

אף פעם בחיים שלי לא היה לי כזה דבר. זה קורה לאנשים אחרים באופן רגיל?

מישהו פה ציפה לפואנטה מצחיקה עד סוף הפוסט? סיום מצחיק של הפוסט בסגנון שבו אני אתוודה שהסיטואציה ההיא הייתה החירבון הכי כיפי של חיי...?

סורי ^^

אבל אל תדאגו, הפוסט הבא שלי יהיה הרבה יותר מצחיק וכיפי מזה! D=

... פחחחח NOT. זה יהיה פוסט על איך שהרדמנו את הכלבה שלנו לפני כמה שבועות ^^ תישארו בסביבה, יהיו צחוקים (בהנחה ויהיו בסביבה החבר'ה האלה שמתחילים לצחוק באופן בלתי נשלט כל פעם שהם נורא עצובים)

ועכשיו, אם תסלחו לי, אני חייב ללכת לעשות את המטלות שלי להיום. שהן ללכת לקנות גלידה.

כן, זאת באמת מטלה שאני צריך למלא היום. אלה גלידות של בן&ג'ריז שפשוט לא הצלחתי למצוא בשום מקום אחר ואני חייב להרגיש אותן על בלוטות הטעם שלי אעעע!!!!!!! 0'=

אני חושב שזה היה מספיק מלל וירטואלי להיום.

כמה פעמים השתמשתי בכלל במילה "סיטואציה" בפוסט הזה, הא? לא נראה לי תקין P=

אוהב,

פילו (גלידת בננה וחמאת בוטנים, הנה אני בא לחטוף אותך ממקרר הגלידות בסופר שאת קוראת לו "בית"!!!!!)