הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

ואם אתם רציניים אז גם סבבה...!

אבל לא נו די, תהיו קצת פחות רציניים. אל תגרמו לי לשים חיוך על הפרצוף הזה. או לעשות חיקוי של הג'וקר... באמת שזה כבר נהיה נדוש \=

מחר (היום) בתשע בבוקר (ish) יהיה לי מועד א' אחרון לתואר (לא אין שום דבר שאני יכול להוסיף בסוגריים על זה כי זה נכון). נכון לעכשיו אני לא מוכן אליו בשיט (= אבל בשביל זה אלוהים ברא קצת יותר משמונה שעות בין השעה העכשווית למבחן והפיץ תקציר של חומר הלימוד בקובץ וורד באינטרנט!

ואז בא השטן וברא את פייסבוק I=

דמאט.

יש לי שני כרטיסים חינם לחו"ל לכל יעד של אל-על (הם כרטיסים אישיים ככה שאין לכם סיבה אמיתית להיות נחמדים אלי) ואני חושב שיהיה לי זמן לנצל אותם לפני השיבוץ הצבאי שמתרחש בסוף ספטמבר.

מהשיבוץ הצבאי שלי, שכבר קיבלתי שבוע שעבר, אני לא מבסוט. לא קיבלתי אף אחת מהבחירות שלי. יותר מזה, קיבלתי רק את החיל אליו אני משובץ. בעיה מספר 1: לחיל הזה יש שני שיבוצים אפשריים, אחד מהם מפציץ (תרתי משמע הוהוהו שיעשוע!) והשני מסרטן (אני אפילו לא הולך להעמיד פנים שאני משועשע מהעובדה הזאת). בעיה מספר 2: הצבא מורכב מחבורה של כסילים. כל כך כסילים, שאפילו אם הצבא יגיע לבלוג שלי, לקטע הזה, ויקרא את ה-מ-י-ל-י-ם ה-ס-פ-צ-י-פ-י-ו-ת ש-כ-א-ן וכמה אני חושב שהוא מורכב מחבורה של כסילים, זה לא יפריע לו כי הוא כסיל מדי להבין מה המילה "כסיל" מציינת! הומואים...!!! BP אממ. ... לא אתם. משחקי מוח של הג'דיי. ... אוי שיט, כלומר, *משחקי מוח של הג'דיי*.

מדוע אני קורא לצבא חבורה של כסילים? אוקי. להתעלם מהעובדה שהתקשרתי יום שלם למדור עתודה ולא ענו לי (לא להתעלם, לחבוט בהם בעוצמה ב-ugly שלהם!!!! 0'= ) לללללללאאאאאאא פי(צו)ל(אישי)ו(ת), להתעלם מהעובדה הזאת (נננןןן BP ) נננןןן גם לך, ברגע שכן השגתי אותם ושאלתי לאיפה אני מיועד, אמרו לי שלא יודעים.

"לא הגיוני שאתם לא יודעים"

"אנחנו לא יודעים"

"מה זאת אומר לא יודעים?"

"אנחנו לא יודעים"

"בכלל או שאתם רק אומרים לי את זה כי אסור לי עדיין לדעת...?"

"אנחנו לא יודעים"

"אז לאיפה אני יכול להתקשר כדי לברר לאיפה אני מיועד...?"

"אנחנו לא יוד... אה רגע, את זה אנחנו דווקא כן יודעים!"

"יופי! נפלא! אני בטוח שאת נראית כונפה בדיוק כמו שאת נשמעת...!! D= אז לאן אני יכול להתקשר??"

"אתה לא יכול"

"בטח שאני יכול. יש לי שתי ידיים תקינות, קו טלפון פעיל (לא תודות לך אבא) ואני די גמיש יחסית למבנה הגוף שלי. אז מי יודע על השיבוץ הסופי שלי?"

"אף אחד לא יודע"

"סבבה, אם רק תוכלי לתת לי את המספר ש... מה?!"

"אף אחד לא יודע"

"מה זאת אומרת לא יודעים?! אבל עברתי ראיונות! קיבלתי שיבוץ! יש לי תאריך שבו אני משתבץ לצבא...!"

"נכון, ובתאריך השיבוץ יגידו לך לאן אתה מיועד בחיל שלך"

"אני לא יכול להתקשר לאיפשהו בחיל שיגידו לי לאן אני הולך??"

"לא. הם גם לא יודעים מה השיבוץ שלך"

"עוד לא החלטתם...?!?!?"

"לא, סליחה, אני לא יכולה לעזור לך"

"טוב... תודה"

ניתקתי וחשבתי על בערך עשרים דרכים בהם הבהמה יכולה לעזור לי ולאנושות. 19 מתוכן עירבו את פייסבוק, והאחרונה הייתה גורמת למשפחה שלה לקבל תשלומים חודשיים מהצבא כמשפחה שכולה.

אלוהים אדירים, זה כל כך מפגר. בנאדם עם ממוצע כמו שלי ורמה כמו שלי ואיכות כמו שלי ושיער ידיים יפיפה כמו שלי נזרק למקום בו ההסתברות היא 50:50 של או להגיע לאחלה מקום, או להגיע לקב"ן עם מוח יצירתי, כשל-50 של הקב"ן יש יתרון.

במסיבת היומולדת של קנט השבוע (ייאי קנט 22!) הוא אמר לי שדיבר עם הבחור שראיין אותי ליחידה שרציתי להגיע אליה (מודיעין). קנטוש שיבח אותי בפניו, וההוא אמר לו שלא הגעתי ליחידה ושא, אני מצטט את הציטוט, "אני ממש מוזר".

מחרפן אותי שכן, אני בנאדם מוזר, אבל התנהגתי מאוד נורמלי בראיונות.

כיבינימאט, עוד לא התחלתי להיות חייל וכבר אני מבין כמה הצבא הוא מחראה של המין האנושי. חברים שלי אמרו לי שזה יהיה ככה...

ממממ, נו בסדר, נקווה לטוב.

אני חושב עכשיו על משהו שמפריע לי ושאני רוצה לכתוב עליו אבל אני לא אכתוב עליו בגלל קהל הקוראים. כנראה שזאת אחת מהפעמים הבודדות שאני מצנזר את עצמי בגלל שאני לא רוצה שמי שיקרא כאן ידע על מה שאני חושב. גיי.

מוזר לי שאני מרפרף בבלוגים, רואה בלוגים של כותבים בני 20 או 21 וחושב לעצמי "בעע, מבוגרים מדי, לא מעניין".

מחרתיים (מחר) אני עלם בן 21, ואנשים בגיל הזה, בגיל שלי, עדיין נחשבים אצלי כאנשים בוגרים ומשעממים.

ואני מוצא לעצמי חברים חדשים (חברה חדשה) בני 17 (בת 16) וכל הקטע הזה של הגילאים והמנטליות ואני ביחס לחברה והחברה ביחס אלי וכמה שאני ילדותי ולא בוגר אבל עדיין מאוד בוגר וחכם מחרפן אותי ומעצבן אותי ומפחיד אותי. ואני שונא את השירים ברדיו ואני שונא לשמוע חדשות כי כולם תמיד מתים ו\או דוסים.

אני חושב שזה כל מה שהיה לי להוציא.

אוו, קיבלתי סטפה של XL, המשקה אנרגיה (20 פחיות), ואני אוהב אנרגיה וזה טוב.

אה, כן, אני מתגעגע ללכתוב במחברת שלי. לא כתבתי מאז מאי, אני חושב.

התחלתי קצת לסדר את החדר בבית, ככה שאני מאוד גאה בעצמי. ויש לי עכשיו מקום על המיטה להביא בנות. הוהוהו! למרות שאני מתגעגע לערימת הבגדים שלי... (לא שזה משהו שיהיה בו צורך כשאני אביא בנות למיטה. הוהוהו!)

... במחשבה שנייה, כנראה שהדבר הבא שיחלוק איתי את המיטה שלי יהיה גם ככה ערימה חדשה של בגדים (אוקי זה סתם עצוב. ונכון.)

ואני אוהב אתכם כי אתם פה וכי אתם מעוניינים בלבד

עכשיו אני אלך לנמנם שעה (לשחק בפייסבוק)

אוי נו שקט (הא הא, לא פלא שאתה כל כך נהנה לקרוא קומיקסים של דדפול לאחרונה! פריק ^^ )

משתגיד.

לילה טוב... אוהב (יאפ. אה, למרות שכבר אמרת)

פילו (על כל פיצוליו)