בעקבות יום ההולדת שלי שחל ביום שני האחרון (לא! אל תתחנפו אלי עכשיו בתגובות! אתם לגמרי שכחתם מזה ואני לא אוהב אתכם יותר...!!! 0'= ), נפגשנו אתמול כמה חבר'ה אצל יותם לעשות על האש ולהזכיר לי שיש אנשים שנהנים גם מחברתי הלא וירטואלית, למרות הריח. ולשחק משחקי קופסא. כן אנחנו חנונים ^^ אבל לפחות קרניבוריים!
הגעתי ליותם הביתה, נימסתי בנימוס לנועם הקטין ולתמי הבאבושי, ויצאתי החוצה לחצר איפה שהאקשן האמיתי קורה. טוב... לא אקשן-אקשן \(= זה לא כאילו החצר עלתה באש או משהו! סתם צולים בשר וכאלה (=0
נ-כ-ו-ן...? D=[
בחצר מאחור עמד יותם ליד שני מנגלים עם בקבוק מלא בדלק ביד ולידו עמד קנט שבדיוק הפעיל את אינסטינקט ה-"היי, פילו!" הקלאסי, שבו הוא בא לתת לי חיבו-גבר ושואל אותי מה אח שלו קורא, בנוסח תנ"כי שכזה.
התחלתי לענות לקנט, ואז השמיים מסביבנו הפריעו לי ברוב חוצפתם כשהם התחילו לעלות באש.
אני לא יודע מה זה אומר על האינסטינקטים ההישרדותיים שלי (או על התפקוד המוחי שלי בכלליות), אבל בזמן שהמוח של קנט כבר הספיק לקלוט מה קורה מסביב ולהגיב לזה באופן הרציונאלי ("אההה!!! מה לעזאזל?!?!?" *בורח מאש שרודפת אחריו ממקור לא מוסבר* ), אני עוד הייתי קצת תקוע במחשבה "קול. כזה עוד לא ראיתי.".
לפסיכולוג שלי היה בטח משהו להגיד בעניין. אולי לזה הוא התכוון כשהוא צעק לי "לאן אתה בורח?! יש לי משהו להגיד בעניין...!!!" =P
ה-א...
נו טוב ^^
אז אחרי התאפסות זריזה ("שומע אורי? פילו? מי שזה לא יהיה? כאן המוח שלך. הדבר הזה יכול להרוג אותנו. כפעולה נגדית, המלצתי היא למצוא דרך להתכסות בגלידה במהירות! בן אנד ג'ריז! צ'נקי מאנק...-!" *ירייה* "מתנצל אורי, זה היה מתחזה. כאן המוח שלך. סליחה, הייתי עסוק בניסיונות לפענח את סוד הקיום, החיים והכל. אה כן, וגם למדתי איך לירות באקדח. ואיך לנגן את וירטואל אינסניטי של ג'אמירוקוואי. נכון מגניב? בכל מקרה, תעיף מבט רגע לכיוון שממנו מגיעה האש"), העפתי מבט לכיוון שממנו מגיעה האש, שם התגלתה בפני התמונה הבאה:
בקבוק הדלק שיותם החזיק עלה באש.
יותם, בפרצוף רגוע לחלוטין, החליט ככל הנראה לנסות להילחם באש עם אש, ועל כן הוא ניפנף פעמיים-שלוש את בקבוק הדלק לימין ולשמאל, דבר שהעיף קשתות עצומות של דלק בוער לאוויר, שאחרי שנגמרו להן 15 דקות התהילה שלהן הכניע אותן כוח המשיכה והן נפלו ארצה. פעם אחת קנט כמעט נפגע (מעולם לא ראיתי אותו מתחמק ממתקפות אש בכזאת גמישות, אני חייב להגיד. הוא היה יכול להיות פוקימון לתפארת!), אבל בכל הפעמים האש מצאה לעצמה בית חם ואוהב: הדשא שמתחתנו.
גיליתי מתכון חדש. אש+דלק+דשא = דשא שעולה באש ברבאק.
וכמובן: אש+דלק+קנט = מופע אקרובטי יפיפה ^^
אחרי כמה ניסיונות, יותם הבין שאין לו קריירה מזהירה בתור כשף אש (ייאי רפרנסינג לאוואטר!) וזרק את הבקבוק הבוער לאחד המנגלים.
ואז יותם, קנט ואני התעשתנו עם מילת הקסם: "בבקשה? D=" "לא פילו, מים!" "אעעעע מייייםםם...!!!! 0'= "
רצנו הביתה ויותם, למרבה הנסיבות, הסביר לתמי מה קורה באופן הכי רגוע ובנוסח משונה למדי:
"באבושי, יש שריפה. שריפה אמיתית."
כי אם הוא לא היה אומר לה שזאת שריפה אמיתית, היא הייתה מניחה שזאת סתם שריפה זניחה ולא חשובה מן הסתם \(=
אני לא בדיוק בטוח מה כל האחרים סביבי עשו כי בשלב הזה נכנסתי לאטרף של לדמיין כמה מים יכולים להכיל כל מיני חפצים מסביבי. ליד הכיור במטבח תפסתי קומקום והתחלתי לרוץ החוצה כשבראש רצו לי חישובים של כמה מים יש בקומקום בערך בהתחשב במשקל שלו והאם עכשיו כשאני כבר באמצע הדרך לגינה בריצה אחוזת אמוק ישנה העדפה להמשיך לכבות את האש עם מעט מים או לחזור לכיור ולמלא את הקומקום עד הסוף. לא הספקתי לסיים את החישוב שלי וכבר עמדתי בחוץ והתזתי את תכולת הקומקום על חלקת דשא קטנה שעלתה באש.
הייתי צריך לסיים את החישוב.
כמות המים שאותה התזתי על האש העלתה בי אסוציאציה קלה לתמונות משריפת הכרמל.
לעומת זאת, המכסה של הקומקום נראה מאוד נכון לעזור והוא עף ישר קדימה! D=
"אה רגע, יש לנו צינור בגינה!" נזכר פתאום יותם.
אני לא התכוונתי להסתמך על חפץ פאלי (בנים... אי אפשר לסמוך עליהם) ורצתי הביתה שוב כדי למלא את הקומקום באופן שלא יבייש אותי.
הכנסתי את הקומקום לכיור ופתחתי את המים בפול ווליום.
בשלב הזה יהיה נחמד אם תדמיינו מוזיקת מעליות (=
ממצב של ריצות ותיזוזים, נעמדתי ליד הכיור... וחיכיתי \=
כל כמה שניות זרקתי מבט לשעון.
זה כבר נהיה מביך.
לידי עמד נועם וחיכה שאני אסיים עם הברז כדי שגם הוא יוכל למלא מים בגלי שלו.
הבחירה שלו הייתה קערה. אחת ממש קטנה.
"תגיד, אתה מטומטם?!" "מה? מה עשיתי??" "אל תעמוד פה ככה, לך למלא מים בכיור אחד...!!!"
נועם רץ לשירותים ואני חשבתי לעצמי שזה זמן ממש לא במקום לקקי. לפיפי אולי, כי זה גם יכול לעזור עם השריפה, אבל ממש לא לקקי! 0=
...
במחשבה שנייה I=
אהה
עזבו, בואו לא נדמיין את זה.
כשרצתי החוצה אחרי שהקומקום התמלא, יותם עמד שם עם הצינור ומרבית האש כבר כובתה. הצינור היה מחורר והשפריץ גם בכיוונים אקראיים ועלינו. קנט ואני היינו גברים מסוקסים וחסונים וכיבינו את מה שנשאר עם הרגליים (B
נשאר רק לכבות את המנגל שאליו יותם זרק את בקבוק הדלק ושעדיין בערה בו אש.
מכיוון שאי אפשר לכבות דלק בוער עם מים (הוריי שלוש שנים של לימודי תואר בכימיה! D= ), אמרתי ליותם שיביא חול.
נשארנו קנט, אני ושלושה צינורות (הא!) ונראנו חסרי אונים לחלוטין כשאש בוערת במנגל מולנו ומסביבנו דשא שחור ומפוייח.
אז אמרתי לתמי שהיא חייבת לצלם את זה לפייסבוק P(=
והיא לא צילמה! 0=
ארג'...!!! כעס!!!!
יותם חזר עם דלי מלא חול ושפך אותו לתוך המנגל, שעכשיו נהיה מנגל מלא בבוץ.
יאמי.
ואז כולנו נשפכנו מצחוק ^^
קנט סיפר שבזמן שהוא חיפש מים הוא מצא מיכל של מים מזוקקים לרכב והחליט שהם יקרים מכדי לכבות איתם שריפה.
יותם ניסה להסביר את ההיגיון שגרם לו לנפנף בקבוק בוער מלא בדלק לכל הכיוונים. לא היה בזה שום היגיון.
אני אמרתי הרבה מאוד פעמים את המילה "וואו", והתעצבנתי על תמי שהיא לא צילמה את הגינה כשהיא עלתה באש, למרות שברור לי שאם היא הייתה עושה את זה הייתי צועק עליה "מה את מצלמת?! תעזרי לכבות את האש...!!!"
ולא שמענו מילה מהשכנים (= כנראה שכל עוד אין ריח של בשר ושיער חרוכים, מעט אש לא מפריעה לאף אחד (;
אבל הייתי חייב לצלם את האפטרמת':
תעשו שלום לקנט.
יואבי הגיע 10 דקות אחרי. "וואו אחי, אתה לא יודע מה פספסת!"
במזל לא התפתחה שריפה אמיתית (למרות התיאור של יותם...). אם כן, כבר דמיינתי את הכותרות בעיתונים:
"שריפה בהרצליה!
עד לתקרית: 'הכי אהבתי כשההוא עשה קשת של אש באוויר' "
וככה התחיל אירוע היומולדת המגניב שלי!
ובמנגל שנשאר יותם הכין המבורגרים מטורפים, אז הכל לטובה.
והנה תמונה של בשר המבורגר מבוזבז, כי שיחקנו משחק נחמד של מסירות בשר. כמו תפו"א חם, רק גוש קריר של בשר טחון. מומלץ:
טוב נו, אם אני כבר פה...
אז היה לי יום הולדת 23. שום דבר מיוחד. איזה כיף לי, אני המספר 23!
FEAR ME JIM CAREY...!!! BD
ואני טס לקנדה מחר בלילה לכמעט חודש.
מתרגש. סיימתי היום לארוז את התיקים.
אני אהיה שם עם ניצן ואני מקווה שנעשה רואד טריפ ונצפה בלוויתנים בסקוטשיה נובה.
וזאת התמונה האחרונה של לולה שצילמתי ביום חמישי הקודם:
היא מתה מאוחר יותר באותו יום.
היא לא תחסר לנו, אבל חיבבנו אותה.
תמיד כיף שיש מישהו שמן בסביבה לצחוק עליו.
בגלל זה אני אוהב את ניצן.
הכנתי לנו לוח מחיק על המקרר.
הוא חמוד. פרקטי.
פה אפשר לראות שכמה שלולה הייתה שמנה, זה בעצם כי היה לה לב עצום.
... למרות שבעיון שני אפשר לחשוב שדווקא ציירתי בטעות קיבה \=
...
הא.
נו טוב #2
וזה הפוסט להיום
מה קורה איתכם באמת? (=
אוהב,
פילו האוטוטו קנדי
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
