לא עדכנתי חודשיים וחצי, ופתאום היום ממש התחשק לי לכתוב, לא משנה מה. העיקר לעדכן.
שלא תחשבו שלא עבר עליי שום דבר בכל הזמן הזה, ההפך, פשוט לא היה לי זין לכתוב את כל זה,
ואחת הסיבות שבטח רובכם לא יודעים היא התקופה הנוראית שאלייה נכנסתי היישר עם החזרה ללימודים. הרגשתי לחץ, מחנק, בדידות וכל רגש שאדם יכול לשנוא.
לא הראיתי שום דבר מיוחד כלפיי חוץ, וסידרתי לעצמי את אחד החיוכים המזוייפים שלי בכל פעם שהייתי צריכה לצאת מהבית.
אני לא אכחיש שהיו כמה רגעים בהם באמת הרגשתי טוב, אבל הם היו מעטים.
הרגשת ה"לבד" המגעילה פשוט סירבה לעזוב אותי וניסחבה אחריי לכל מקום. מי שמכיר אותי טוב, יודע שזאת ההרגשה הכי מחורבת שיכולה להיות לי.
היה לי קשה לכתוב את זה, ועוד יותר קשה לדבר על זה. גם עכשיו, אני רוצה לכתוב כל כך הרבה אבל לא יודעת איך או מה.
אני מרגישה פה לא בנוח בידיעה שכל אחד שמכיר אותי ולא מכיר אותי יראה את זה, ויגיב מה שבא לו.
אני חושבת שאחרי הפוסט הזה, הבלוג ייסגר.
בכל מקרה, ההרגשה הזאת לא עזבה אותי עד עכשיו ואפילו במבט לאחור, לפני חודשיים- היה טוב יותר.
אני לא מחשיבה את עצמי למישהי מיוחדת או למישהי שמגיע לה יחס מיוחד, אבל כשניסיתי לדבר, אך אחד לא הבין או לא טרח להבין, והדבר האחרון שאני מנסה לעשות עכשיו זה לעורר את הרחמים שלכם עליי.
כן, רע לי. גם עכשיו, וזה לא עומד להשתנות בתקופה הקרובה, במיוחד לאור כמה גילויים מפתיעים ונעימים במיוחד.
איבדתי כמה דברים שהיו מאוד חשובים לי ואיתם ביחד נאבד החשק לנסות להילחם.
ויתרתי, הרמתי ידיים.
זה גדול עליי.
ובכל זאת, החיים ממשיכים. הזמן לא עוצר בשביל אף אחד, בטח שלא בשבילי. מה שנעשה, לא ניתן לתיקון ומה שאיבדתי לא יוחזר.
אני רק מקווה שההרגשה הכללית תשתפר ודברים יתחילו להסתדר מעצמם, כי לי כבר אין את הכוח הנפשי לנסות לסדר אותם.
אני עדיין אופטימית, כמה שזה לא אופייני לי. (:
ולעניין אחר-
קטרין, מזל טוב ועד 120.
אומרים ש-16 זה הגיל הכי יפה. WELL, יש לך שנה שלמה לבדוק את זה. ;)
אני מאחלת לך רק אושר..
ומצטערת שוב שלא באתי.
אוהבת, למרות הכל. 3>3>3>
כמו שכתבתי, זה כנראה הפוסט האחרון שלי פה, ובישרא בכלל.
אחרי הרבה שנים בישרא הבנתי שאין מקום יותר מחורבן ממנו כדי לשפוך ת'לב.
אני לא מתכוונת לפתוח בלוג חדש וסודי, גם כי עברתי תשלב הזה, וגם כי באמת נמאס לי. אל תטרחו לחפש.
אני מודה מכללללל הלב לכל אותם אנשים שכן היו שם בשבילי, אבל מרוב חרא לא שמתי לב אליהם. מי שיודע, יודע.
אני אוהבת אותכם! 333333333333> ותודה על הכל.
זהו, היה מאוד נחמד פה, אבל הגיע הזמן לעבור לשיטה המיושנת- נייר. P:
הבלוג יישאר פתוח, אבל ככל הנראה לא יעודכן אלא במקרים מאודדד נדירים.
אז..
ביי. (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
