סיפורים במדבר

בערב יום חמישי אמא תפסה אותי. ''אבא לא מרגיש כל-כך טוב, אכפת לך להסיע את רוויתי לשדה במקומו?''
''בטח'', שמחתי, רוויתי הגיע בארץ במיוחד לחתונה, היא כבר לא הייתה בארץ 4 שנים ושמחתי לנצל כל הזדמנות לדבר איתה.
''תצטרך להיות איתה בנמל ב-7 בבוקר''.
''אין בעיה. אה, אמא...''
''''כן?''
''אני רוצה מתישהו לספר לה''. היציאה שלי הייתה עדיין טרייה, רק שנתיים. ואמא ביקשה ממני לא לספר לקרובים לפני שהיא תדבר עם אמא שלה.
''אני עדיין לא מוכנה, עוד מעט.''
''טוב''. תכננתי את הסופ''ש הזה כבר כמעט חודש. טיול ירח בדד במדבר ולספר לחברים בדרך. הבחור שלי (יניב) היה ברגילה מיוחדת עם ההורים שלו בארצות הברית והייתי פנוי. הגיע הזמן להשלים כמה פערים.

למחרת בבוקר, זרקתי את הציוד, התיק והמים ברכב מאחור ונסעתי לאסוף את רוויתי מאילנה. רוויתי חיכתה כבר בחוץ עם המזוודות כדי לא להעיר את המשפחה. היא הייתה לבושה כהרגלה בשמלה צמודה עם הדפסי פרחים שהדגישה את הגזרה שלה. תוסיפו לזה את הכובע קיצי גדול תואם ומשקפי השמש סטייל הוליווד ותקבלו את הרושם הנכון.

''אמיר!''
''רוויתי!''
''מה שלום האחיין האהוב עלי?''
''מצוין, אני האחיין היחיד שלך.''
''מה שמביא אותי לנקודה הבאה, אתה כבר לא קורא לי דודה רוויתי, מה, אין כבוד?''
צחקתי. ''את תמיד היית יותר אחות גדולה מדודה, רווית''.
''כן, אני מתגעגעת לשיחות ולכיף שהיינו עושים ביחד''.

העמסנו את הדברים, רווית צחקה עלי שאפילו את ההזדמנות להסיע אותה אני מנצל לטיול. הכביש יחסית זרם לנסיעה בשעה מוקדמת הזאת ובכלל העברנו קטעים כמו מקודם.
''נו, אז יש חברה?''
''לא.'' התשובה הסטנדרטית.
''ואיך ביחידה הסודית הזאת שאתה לא אמור לדבר עליה?''
''מצוין, אנחנו מתקשרים עם טכנולוגיה חוצנית ומצוטטים לשינים של אסאד.''
''מעולה, לא סתם שלחנו אותך לצבא.''
המשכנו לפטפט.
''אוי, אמירוש, לפני שאני אשכח, הבאתי לך מתנה''
''מה זה?''
''חבילת טארוט, אני זוכרת שאתה דיברת על זה לפני שנסעתי''
''רוויתי, זה היה לפני 4 שנים, אפילו לא התגייסתי עדיין''. התלהבתי מאוד מהקלפים בתקופת התיכון בגלל סדרת הספרים של פייר אנתוני שסיפרה עליהם.
''שטויות, אתה עדיין אוהב את זה'' היא פתחה את החבילה והוציאה קלף.
''הליצן... זה אתה''.
הנדתי בראש, ''חסרת תקנה, את אמורה לערבב אותם קודם, הוא תמיד הראשון.''

היא בילתה את כמה הדקות הקרובות בערבוב שקדני וממוקד של החבילה.
''מה יהיה איתך אמירוש? תן לי להפעיל את הכוחות שלי. אני מוציאה קלף. הנה, שמונה, אה, שמונה מקלות.''
''מטות''
''מה זה אומר?''
''אל תתפסי אותי במילה, אבל התחלה של משהו חיובי, מהירות ותקווה גדולה''
''יפה לך, ואמרת שאתה לא זוכר, נקניק''
היא עיינה בעוד כמה קלפים. ''מה הקטע עם המקלות, חרבות, מטבעות וגביעים?''
זה סיפור ארוך, היא לא ממש רוצה שאכנס לזה, נכון?
''זה מקביל לחפיסה רגילה של קלפים'' זה סיפק אותה. מה גם שבדיוק עצרנו בבדיקה הביטחונית בכניסה לנתב''ג . חשבתי על ההמשך.
חרבות זה עלה וזה אוויר. הפכפך וקליל.
מטבעות זה יהלום וזה אדמה. יציב ופרגמאטי.
גביעים זה לב וזה מים. רגיש וזורם.
מטות זה תלתן וזה אש. חזק וחורך.

הגענו לנתב''ג. הורדתי את רווית על הרציף.''אל תשכח לכתוב אמירוש, השתתקת קצת בשנים האחרונות''
גיחכתי ''קשה להתעלות עליך.''
''חנפן!''
''מודה באשמה.''
''טוב בי חמוד.'' היא פנתה ללכת.
''רווית...'' היססתי.
''מה?''
''כלום, שתהיה לך נסיעה טובה.'' היא הסתכלה עלי בעוד מבט, תוהה האם להמשיך ואז הסתובבה ונבלעה בקהל האנשים שנכנסו למסוף.


נסעתי. הדרך פתוחה דרומה. אוויר מהחלון ומוזיקה בקולי קולות. על המושב לידי כל הקלפים היו מפוזרים עם כל הבלגן של העצירה בשדה. זהו. נגמרו התירוצים. בדרך לחברים בדרום. המשפחה כבר ידעה.
החברים הרגילים כבר ידעו,
נשארו ארבעה.

הרמתי טלפון לאפיק בחצרים . ''הי''.
''מה המצב גבר?''
''אחלה, אני בדרך לטיול דרומה וחשבתי לבקר''
''חופשי, מתי רואים אותך?'' קבענו לעוד שעה. הוא חיכה לי בשער וביחד נסענו למגורים שלו, חוצים בדרך מסלולי המראה ומטוסים, עוברים ליד מגדל הפיקוח שנראה כמו משהו חד ממתכת שבוקע את השמיים. קפה תה ועוגיות בחדר.

אפיק סיפר לי שהוא מקורקע בגלל ''מעשה קונדס'' שהוא עשה, שהרתיח את מפקד הטייסת. סיפרתי לו על הטיול לאור ירח שאני הולך לעשות.
''אתה עם הטיולים שלך, מתי אתה מצטרף אלי לטיפוס טוב, או לבדוק את הדאון?''
''אל תדאג. תקשיב, יש לי משהו לספר לך''. נשמתי נשימה עמוקה.
''מה?''
אפיק, אני הומו.'' הוא הסתכל עלי שנייה בתדהמה ואז נשכב על המיטה והתחיל לצחוק.

''אפיק!''
''טוב, טוב, תגיד לחברים שאם זה מה שהם יכלו לחשוב עליו אחרי המתיחה האחרונה, זה בסדר.''
''אני רציני'' בעל כורחי התחלתי לחייך. לא יכול להחזיק אצלו מעמד רציני לאורך זמן.
''אתה רואה, אמירקי. כזה חובבן, חבל שלא שלחתם את ירדן, הוא יכול לשכנע אותי, הוא גם נראה פיצוץ.''
''אפיק, אני הומו ויש לי חבר כבר חודשיים.'' התחלתי להתעצבן, אבל בלי יכולת להפסיק לחייך.
''אין בעיה, נראה מה ירדן חושב על זה.'' הוא תפס את הסלולארי והרביץ חיוג מקוצר.
הלבנתי בבת אחת.
''שלא תעז, עוד לא סיפרתי לו.''

הוא עצר את הטלפון באמצע הצחוק, הסתכל עלי ואז בלי להסתכל על הטל, ניתק.
''אתה רציני.''
''כן''
''וואללה''
''כן'' הוא הרצין מדקה לדקה. חיכיתי,
קצת במתח. זה היה יותר טעון מהחברים הרגילים במרכז.

הוא הסתער עלי, תפס אותי בצוואר עם הזרוע ואז הפיל את שנינו בחזרה למיטה. הוא על הגב ואני עליו. ''אמירקי! צא מהלחץ, היית ילד טוב וחנון ונשארת ילד טוב וחנון, אולי קצת ורוד יותר''
נאבקתי ''אפיק, אתה חונק אותי.''
הוא שחרר אותי קצת, אני עדיין שוכב אליו, והדביק לי נשיקה קולנית לפדחת. ואז שחרר אותי בדחיפה עדינה הצידה למיטה ''זוז ממני יא מתרומם, סתם, צוחק,''

''אתה תמיד היית בעל הטקט.'' הפטרתי ביבושת. עדיין שכוב לצידו על המיטה
''אני כבר רגיל מהמשפחה, יש לי בת דודה לסבית, אולי נפגיש אתכם בשביל אמירים וסיוונים קטנים, חבל שתיכחדו ככה.''
הוא חמק בזריזות מהכרית. ''תיחנק'' סיננתי לו.
''תשתחרר, אפשר לעשות מזה אחלה מתיחה, סלע, ירדן.'' הקול שלו נחלש. הוא הזדקף ''סיפרת כבר לשחר?''
''לא.''
''אם אתה רוצה, אני יכול-''
''לא.''
''טוב.''


אפיק נסע איתי בשקט, שלא כהרגלו עד לש''ג. עמדנו קצת כמו זרים, הוא שפשף לי את הגלאח בראש, ואז משך אותי אליו לחיבוק. רעש מטוס החריש אותנו לשנייה. הוא קרב את פיו לאוזן שלי ולחש ''..יה בהצלחה''.
הנהנתי ונכנסתי לרכב.
שלושה.

הנופים השתנו, אדמת הלס של ב''ש פינתה את עצמה לצוקים של הצין, נחל חווארים, עבדת, כלא נפחא, שטחי הניווט ואז הר אריכא ומאחוריו, קוביות הבטון המכוערות והזכורות של הבה''ד. זיכרונות, אה. ''הכל צבוע בבה''ד חוץ מהקירות'' מלמלתי לעצמי את האמרה הידועה. חיוג מהיר לסלע. ''הי סלע''.
''מה העניינים אמיר?''
''בסדר גמור, איך הסופ''ש?''
''סוגרים בפנים, בדיוק עכשיו בקניות במצפה, גם עופרי נשארה''
''סבבה, תקשיב, אני בדיוק פה בדרך לטיול לילה, אכפת לך שאקפוץ?''
''בשמחה.''

החניתי את הרכב בכניסה. סלע ועופרי קיבלו את פני. הם הלכו אחורה כבר הרבה שנים ביחד. סלע היה שזוף כהרגלו, שולח כף יד ללחיצה שוברת עצמות ואז עם היד השנייה מצפח אותי על הגב. נפניתי מסלע בשביל עופרי, דקיקה ויפה כרגיל, שקפצה עלי לחיבוק. מחייכת ונותנת לי את המבט שלה.
''אמיר, שנים''. הקול שלה התגלגל בעונג.
''נכון''.

עופרי וסלע הגניבו אותי פנימה לחדר שלה במגורי הבנות.נכנסנו לחדר.
סלע הוציא לעצמו ועופרי פיתות ושתייה והגיש לי גם מנה. ''חשבתי שתהיה רעב''
''תודה''. סלע כמו תמיד.
אכלנו בשקט. מתעדכנים במה שקורה. את סלע לא ראיתי כבר חודש עם עוצר היציאות שלו. עופרי בד''כ תיאמה איתו שבתות.
סיימנו לאכול. עופרי התנצלה ואמרה שיש לה עוד עבודה לפני השבת. היא רכנה לעבר סלע, נישקה אותו בעדינות על השפתיים ויצאה. בדרך, היא נתנה לי מבט מבין. סלע לא שם לב, רק ישב וחייך אחריה.

ישבנו אצלה בחדר בשקט, מדברים.
נזכרתי, ''וואללה סלע, תגיד לאמא שלך תודה רבה על השבועות במושב, היה ממש כיף''
סלע משך בכתפיים וחייך, ''בכיף, אתה מוזמן תמיד.'' אחח איזו אמא.
''ואיך המחזור החדש?''
''חמודים, ממש בסדר, יהיו קצינים למופת.''
שתקנו.

ניצלתי את הרגע. ''סלע, אני צריך לספר לך משהו.''
''מה?''
זה לא היה קל יותר בפעם השנייה. ''אני הומו, סלע''
הוא שתק, הסתכל עלי מהראש לרגליים ואז בחזרה. ואז עוד שקט. איבדתי את הסבלנות.
''נו, מה אתה אומר?''
הוא חשב ואז משך בכתפיים, קצת נבוך. ''שמע, אני לא משתגע על הומואים, אבל אתה חבר שלי.''
לא ידעתי אם להיעלב או להיות מוחמא. ''כלומר?''
הוא נראה יותר נבוך. ''אין לי בעיה עם זה'', ''אתה מאושר?''
''כן.''
''וסגור על עצמך?''
''כן.''
''אוקי, אז זה בסדר, רק שלא תשכח לבוא עוד שבועיים, אתה יודע מה זה להסתבך עם אמא שלי.''
''אין בעיה'' חייכתי. התנצלתי בפניו ואמרתי שאני חייב לזוז, הזמן אוזל, צריך עוד לקפוץ לירדן היום.
סלע ליווה אותי לשער. עמדתי ללכת.

''תגיד'' הוא שאל.
הסתובבתי בחזרה ''מה?''
''אני יכול לספר לעופרי?'' בהיתי בו לא מאמין.
''מה אתה חושב?'' הוא חייך חיוך רחב. שלחתי לו יד לשלום, הוא היסס לשנייה ואז חיבק אותי חיבוק גדול. חתיכת זרועות יש לבחור. הרגשתי די עטוף.
הוא שחרר אותי ועמד מולי, בוחן. מסתכל טוב.
''אפיק, ירדן... ומה עם שחר?''
''בדרך חזרה מהטיול''
''יפה, שיהיה בהצלחה ותיזהר, בטיול''.
שניים.

נסעתי מהבה''ד, חלונות פתוחים. עברתי מהר את מצפה, ירדתי למכתש והתחלתי את הדרך הארוכה (אבל יפה מאוד) לאילת.

חציתי בדרך את כל הנופים הידועים, המישר, פארן, צחור. כל אחד בתורו ואז כבר חתכתי דרך מנוחה לערבה. בכביש היה כבר אחר צהריים מאוחר. ראיתי את הרי אילת מצד אחד ואת הרי אדום בצד שני. עוד חיוג מקוצר.
''ירדן?''
בצד השני מוזיקה חזקה וצחוק. יכולתי לדמיין אותו עם המשקפים על החוף.
''אמיר!!''
''מה קורה?''
''בסדר גמור, נהנים מהים.''
''סבבה, אני בדרך אליך לפני הטיול.''
''וואללה? מגניב, בוא יש פה הכל, ים, מוזיקה, בחורות, אמרתי כבר ים?''
''כן,'' גיחכתי.
''יאללה בוא כבר, אני בחוף שלנו''.

פגשתי את ירדן בחוף. מוזיקה רועשת אבל טובה, המון בנות. כל הצוות שלו מהספינה היה שם ושיחק כדורעף. הוא כרגיל היה שם רק עם הבוקסרים. הסתכלתי עליו כמה דקות מנחית בקצב ומתזז כמו שד בחול.
השמש עדיין לא שקעה, אבל הזמן היה קצר.קראתי לו, ''ירדן!''. הוא שמע אותי, סימן למישהו להחליף אותו, רץ לאחד העמודים, לקח משם את השעון, משקפי השמש ובקבוק הבירה שחיכה חצי פתוח ורץ אלי.

''אמיר!'',
''מה העניינים?''
''אחלה.''
לא יכולתי שלא לקנא. ''תזכיר לי בפעם הבאה לרחם עליך כשטוחנים אותך שבת.''
הוא גיחך ''יום להעלאת המורל, תסתכל עליהם, שפופים, אחרי הפלגה''
סקרתי את החוף כדי להראות הזדהות עם הסבל הרב בו היו החיילים של ירדן.
הסתכלתי על הבירה ביד. ''איך הם יכולים להיות, עם כזאת דוגמה אישית?''
הוא צחק ושם לי יד על הכתף.

''מה קורה אמיר? חזרתי לאפיק והוא אמר שהיית אצלו, עושה ביקור חברים?''
אמרתי שכן ושיש לי משהו לספר לו. הוא ליווה אותי הרחק מהמסיבה והמוזיקה נחלשה.
''זה לא קשור לחברה המסתורית שלך, נכון?''
אמרתי שדווקא כן, התיישבנו שנינו על כיסאות שעמדו ממש על קו המים, הרגליים נשטפות בגלים, השמש נותנת באור זהוב,
שעת השקיעה הגדולה.

ירדן הסתכל אלי וחייך את חיוך הכריש שלו, עם המשקפיים והכל. לקח לגימה מהבירה והציע לי.
''אנחנו לא נבריח אותה, מבטיח''
''לא דואג'' לקחתי לגימה והחזרתי לו.
''באמת, איך קוראים לה?'' נשימה עמוקה.
''יניב.''

''יניב זה קצת מוזר לבת'' הוא קימט קצת את המצח.
''טוב, יניב הוא בן, ירדן. הוא החבר שלי''
הוא הרים את המשקפיים שלו והסתכל אלי.
''באמת?''
''כן''
''וואללה אמיר, תמיד היית שקט. אתה יודע מה אומרים על מים גנובים.''
''שקטים.'' חייכתי.
''גם זה. אז מתי אני פוגש את העלם בר המזל?''
הסברתי לו שייקח לפחות עוד שבועיים ושעדיין שלא יבריח אותו.
''תזרום, ככה אומרים אצלכם, לא?'' הוא קרץ.
צחקתי והוא המשיך ''חבל שאתה תפוס, הייתי מסדר לך מישהו מהספינה, בחור חמוד, אבל הוא לא פה עכשיו''
''תודה על המחשבה.''

''תגיד, אמיר''. הוא הרים קצת את המשקפיים והסתכל עלי.
''כן''
''לא בא לך פעם עלי?''
הסמקתי, בטח שכן. עם איך שהבן אדם נראה, רוב הזמן הוא עסוק בנפנוף של הבחורות (והבחורים) שמתחילות איתו.

אמרתי, בהיסוס ''בהתחלה בטח, אבל אחר-כך עם כל הטיולים אתה נעשית ממש כמו אח, וגם לא קשה לראות איזה צד אתה מעדיף, אין סטיות הרבה יותר גדולות מלהידלק על סטרייטים.''
הוא צחק.
''אמיר אתה ממש חמוד ויפה כמו בחורה, תאמין לי, אם הייתי בצד שלך הייתי כבר מזמן עושה אותך.''
גלגלתי את העיניים ''יש לך כזו דרך עם מילים, לא מבין איך בחורות לא נופלות עליך מהשמיים.''
הוא התרעם ואז צחקנו ביחד.
''אז איך אפיק וסלע קיבלו את זה?''
סיפרתי לו איך היה, הוא שמח ואז, לאחר מחשבה עננה עברה לו על הפנים. ''מה עם שחר?''
''הלוואי שהייתם מפסיקים לשאול את זה.''
''בכל זאת''. ידעתי שהוא חושב על הפעם ששחר הדביק בחור לקיר במועדון.
''יהיה בסדר.''

התנצלתי בפני ירדן שאני צריך ללכת ואחמיץ את המסיבה, אבל יש טיול. הוא חבק ואותי והבטיח לי שכשהוא ירצה להתנסות במשהו אני אהיה הראשון, נחלצתי מהחיבוק שלו שהפך ליותר מדי ידידותי.
כרגיל הוא מנסה להביך אותי, זה סוג של ספורט בשבילו.
מסרתי שלום לחברה ונכנסתי למכונית.
אחרון.