BORAT

Cultural Learnings of America for Make Benefit Glorious Nation of Kazakhstan

ארה"ב 2006 - Borat

סשה ברון כהן, דן דויטיאן

במאי - לארי צ'רלס

"הסרט הפרוע והמצחיק ביותר שראיתי", "סרט פשוט ענק!!!", "נחנקתי מרוב צחוק", "סאשה ברון כהן גאון", "אני לראות סרט, בטן כואב שעתיים צוחק". כל אלו מהווים בתמצית את התגובות השונות שנתקלתי בהן עד לרגע שראיתי את הסרט, עם כאלו תגובות איך אפשר שלא לבוא לצפות בסרט כשהציפיות בשמיים? הרי סיפרו לי שכל שתי דקות אני איפקע מצחוק, לא רק בּן-אדם אחד ולא שתיים אלא כווווווווולם אמרו את אותו הדבר. ובכן קוראים יקרים אחרי שראיתי את הסרט למדתי שיעור חשוב -אם כוווווווולם יקפצו מהגג אמנע מכך.

שמעו, זה לא שהסרט הוא מבזה, נחות, אדיוטי להפליא ולא מצחיק בגרוש......NOT! האמת שבתור חבוב שציפה ליותר (הרבה יותר) התאכזבתי קשות, אני לא רוצה לשקר אז אספר שכּן, יש בדיחות מוצלחות פה ושם ולמרות ההומור הנחות גם אני התפקעתי מצחוק בקרב הערומים במלון, אבל עם כל הכבוד קרב הערומים במלון לא היה כל שתי דקות, אז מה כּן היה במהלך שעה ורבע? חבוב קזאחי ואנטישמי המגולם על-ידי יהודי, נוסע עם מפיק שמן ותרנגולת לארה"ב כדי ללמוד על תרבות "הארץ הטובה בעולם" ומשנה את היעד כדי למצוא את פמלה אנדרסון. בכל יום אביבי אחר שהוא לא 2006 התסריט הזה היה נשמע כמו סרט דל תקציב של בּוגרי מגמת תיאטרון בבית צבי, אז מה גרם לסרט להצליח? ובכן - האמריקאים יוצאים הנדפקים, והרי כולנו אוהבים לצחוק על בושתם של אחרים (בייחוד אם זו אומה כמו ארה"ב). אבל רגע אחד - אז מדוע האמריקאים אהבו את הסרט? הם שם כנראה בגלל פּמלה אנדרסון, הם שם בגלל שהם אוהבים לראות את עצמם בורחים ברחוב כשמנסים לנשק אותם והם שם בגלל שההומור שלהם מתבטא ב"פּיפּיקאקי". אותי לא הצחיק כשבּוראט הביא למארחת את צואתו בשקית, ולא כשהוא הזמין זונה, ולא כשהוא ברח מביתם של זוג יהודים חביבים שאירחו אותו ולא כשתלמידי קולג' אמריקאים הביאו את דעתם הנחרצת על נשים. אז מה המסקנה? אם אני רוצה להיקרע מצחוק אז עליי לראות בחורים שמנים רבים מכות בעירום. סומו - הנה אני מגיע!

ציון סופי במדד איקס - 5

Under Mark - לכל הישראלים שטוענים שבגלל ה"עברית" הסרט הזה הופך (טכנית) לסרט המצליח הישראלי המצליח בכל הזמנים - באותו החישוב אפשר לומר שזה גם הסרט הקזאחי הטוב בכל הזמנים, זה אומר שאנחנו סופרים אותם?