רצח בעיניים/ג'וזף פיינדר

לג'ייסון סטנדמן, עובד בחברת ליצור מסכי טלוויזיה, חסר מה שנקרא 'רצח בעיניים', אותה היכולת שתעזור לו להתקדם קדימה בחיים שלו, היחסים שלו עם אישתו בדרדור ונראה כי אינם יכולים להביא ילד לעולם. אך כל זה משתנה כשניק פוגש את קרט, חייל משוחרר שיצא הרגע מעיראק עם אות קלון, סטנדמן מסדר לו עבודה בחברה ואילו קרט 'עוזר' לו להתקדם בחיים, זה קורה לאחר שסדרה של תקלות קורות ליריבים שלו, הוא מוסר מידע פנימי לסטנדמן וכל זה כדי שג'ייסון יתקדם, אך ג'ייסון לא מרוצה מהדבר וכשנעשה מאוחר מדי קרט הפנה עורף לג'ייסון וכעט הוא פונה נגדו, עכשיו נאלץ ג'ייסון לחשוב כיצד להיפטר ממנו.

הספר כתוב בצורה של שלבים: ג'ייסון מתקדם בחיים שלו בעבודה ובבית אך גם לומד דברים ומבין, רצף התקלות שקורות ליריביו של ג'ייסון רק הולכים וגוברים והכל נעשה בצורה מותחת ומעניינת בה הקורא מפנים כיצד ביטויים מעולם הצבא יכולים להיתפס גם בחיי העסקים.

מספר חסרונות לספר: הוא קצר מדי, הקורא יודע מראש מי הבחור הרע פה, בלי הרבה מתח אך הרבה מאוד אווירה.

מי שכבר מזוהה עם ספריו של פיינדר יגלה כי אשיותו של הגיבור עודנה זהה לזו של קסידי מ'פרנויה' וקונובר מ'המנכ"ל', פיינדר לא ממש אוהב לחרוג מהמנהג של הדמויות הראשיות שתמיד נשארות זהות באשיותן ונקלעות לצרה שקשה להיחלץ ממנה.

דמויות המשנה שונות וכל אחת מוציאה מסטנדמן צד אחר: ג'ייסון הבעל, החבר, הנדיב, הנחמד, המקלל, הממורמר ועוד. כל דמות עושה את תפקידה נאמנה ולכולם יש תפקיד (גדול כקטן) בהרכבת העלילה.

בניגוד לספרים אחרים שמתיימרים להציג את התפיסה 'עושר לא מביא אושר' פה פיינדר לא מפחד להראות, ובגלוי, כיצד חייו ואשיותו של ג'ייסון משתנים בהתאם לבוכטות שהוא מרוויח ויחסיו עם אשתו שהולכים ומשתפרים. הדבר היחיד שהולך רע הוא כמובן המקור של הכסף, ומוסר ההשכל בסוף הספר פשוט לא מראה שנעשה כאן משהו שגוי, וזה חבל (ואם תשימו לב, כל זה בניגוד הפוך ל'פרנויה').

הספר מצליח להיכתב בצורה מעניינת, מצליח לגעת בטעם של פרנויה (ועדיפה בהרבה על 'המנכ"ל' האנמי).

בכל מקרה פיינדר ביסס את מקומו בתור אחד מסופרי המתח המוצלחים ביותר וספרו הבא 'Powerplay', העוסק בענף התעופה, עתיד לצאת במהלך 2007.

ציון סופי במדד איקס: 9

והנה ידיעה קצרה אך משמעותית - נחשף (סוף סוף) שמו של הספר האחרון בסדרת הארי פוטר: Harry Potter and the Deathly Hallows, לא'דע מה איתכם אבל גילי בר-הלל הולכת כנראה שוב לשבור את הראש עם הכותרת הזאת =/

בכל מקרה תאריך עדיין אין אבל כן יודעים ששתי דמויות ימותו (האובססיה של רולינג לפרסם אם ימותו דמויות או לא מתחילה להציק, מה רע בסתם להיפצע אנושות?).

הכי מצחיק שהשם מגיע לאחר שבלומסברי (המול"ית בבריטניה) חוותה אזהרת רווח, בעיקר מפני שלא שמעו כלום מסדרת הדגל שלה כבר זמן רב.

לי האמת יש אלטרנטיבות אחרות לשם: "הארי פוטר ומטחנת הכספים" או "הארי פוטר והגרעין האיראני", זה ימכור המון.

ה מ נ כ " ל/ג'וזף פיינדר

ביקורת ספר

סיימתי שלשלום לקרוא את הספר השני ב'טרילוגיה' של פיינדר שהצבתי לעצמי לסיים, לא יודע האמת למה לקח לי כל-כך הרבה זמן כי את 'פרנויה' קראתי בשקיקה, זה אולי כנראה כי לאורך הספר כולו כל הגיבורים שרויים במלכנוליה עמוקה, יותר מדי ציניות וחיים אומללים של הדמויות לאורך המחצית הראשונה של הספר, רק במחציתו השנייה העלילה מתחילה לזוז סוף סוף, וגם אז זה לא קורא באותו המתח כמו בפרנויה כי בעוד בזה הקודם לאורך הספר הגיבור היה שרוי בדילמה מתמדת כחייו הולכים ומשתנים במנכ"ל אנו זוכים לראות את ניק קונובר - מנכ"ל של קרטל ריהוט מפורסם, נאלץ לפטר מחצית מהעובדים (הוראה של הבוסים מלמעלה) וכעת עיירה שלמה שונאת אותו כי כולם מכירים לפחות מישהו שעבד שם (עיירה קטנה, חברה גדולה. חלק מתהליך הפרבור של ארה"ב בשנים האחרונות). לא מספיק הבלגן הזה ניק נאלץ להתמודד מול אשתו שנהרגה בתאונת-דרכים מול מול עיניו וילדיו - ג'וליה בת ה-10 (ילדה בת 10 טיפוסית אם כי תמימה עד כדי שיגעון) ולוקס בן ה-16 שאישיותו התהפכה אחרי מות אימו וכעט נעשה אחד שדורש מכות. עד כאן הכל טוב ויפה אבל כאשר סדרה של פריצות לבית שלו ששיאם היה שחיטת שהכלב שלו, ניק הבין שכנראה מדובר בעובד ממורמר לשעבר שהחליט לעשות לו את החיים קשים, נדלג כמה פרקים קדימה והגענו לקטע שבו ניק פשוט יורה בבחור, קורא למנהל האבטחה של החברה שלו, אדי רינאלדי, שיעזור לו וההוא משליך את הגופה בסמטה חשוכה. העניינים רק מתדרדרים, ומי רוצה לקרוא במשך 500 עמודים כיצד העניינים מתדרדרים? לא אני זה בטוח.

ניק המשיך בחייו, המצפון מעיק עליו ובלשית משטרה כושית (ונוצרייה אדוקה) בשם ריימס מתחילה לחקור את המקרה כאשר באותו הזמן ניק מנהל רומן עם...הבת של החבוב שהרג, מסובך? לא כל-כך, סכ"ה מהרגע הזה הכל הולך לאט לאט, הקורא כבר מת שיקרה משהו ושהוא לא איזושהי שיחה צינית נוספת בין 2 דמויות, לא עוד חשד של ניק שהבוסים תוקעים לו סכין בגב ולא עוד פילוסופיות עמוקות על החיים. או בקיצור - לא קורא פה שום דבר שאמור לעניין, הבנו כבר מההתחלה שלא ממש מתים עליו בעיירה אבל חורשים על זה כל-כך הרבה עד שזה נמאס, גם הבלשית ובעיותיה האישיות אינן תורמת לאווירה הכללית שטעמה רק הולך ונעשה מגעיל יותר.

בכל זאת חייבים לזרוק מילה טובה על סגנון הכתיבה של פיינדר, הוא משתדל להיות עממי ככל האפשר אך לשמור על רמה נאותה של כתיבה ספרותית, הוא מצליח להעביר את התחושות של הדמויות עד כדי כך שהצופה מזדהה ומאמין שככה הוא עצמו היה פועל, פיינדר ביצע עבודת תחקיר עמוקה (כפי שניתן לגלות ב'תודות' בסוף הספר) והשתמש במושגים רבים מעולם העסקים, המשטרה וכו', לא עבודה מזלזלת זה בטוח.

בשורה התחתונה אפשר לומר כי על הספר ניתן לדלג, ספרים רבים אתה לא רוצה לסיים את את בספר הזה אתה כבר מת להגיע לסוף שהיה צפוי מראש (אם כי נעשה בצורה טובה חייבים להודות). תקראו את פרנויה ורצח בעיניים (שאני עכשיו בתהליכי קריאה שלו והוא נראה לי מעניין הרבה יותר מהמנכ"ל, הביקורת - כשאסיים).

ציון סופי במדד איקס - 7