אני לא אפסיק לחייך.

במיוחד לא בשיעמום הזה, שכבר אין לי הרבה מה לעשות. שהזמן סתם נמרח בעיסוקים מזדמנים, שאני הרבה בבית, אבל גם הרבה בחוץ.

בלי יכולת לשים את האצבע על איפה בדיוק הייתי, ומה בדיוק עשיתי. הכל הפוך ומבולגן.

מצבים לא נעימים, מתערבבים עם רגעים של כיף, יוצר הרגשה אפופה שמשאירה אותי עם הרגשה מיותרת. עם רצון די להפסיק הכל.

ואני כבר לא מבין מה אני רוצה. ואני לא מבין איך אני רוצה את זה.

ומה לעזאזל אני צריך לעשות עכשיו?

ומה זה נותן לי שאני ער ב3 בלילה, שאני בכלל לא עייף. רק מעביר את הזמן...

לאן אבל?

אין דרך, אין מטרה. הכול נראה ריק וחסר תועלת.

ונראה שהכל מתרחק, ונעלם, ונרמס,ומתעקם. בצורה בלתי ניתנת לתיקון.

סוג של "אבוי".

אבל איך שהוא, זה מרגיע בסחה"כ הכול, כי אין הרבה דברים שידאיגו אותי. אבל מצד שני שאני חושב על זה, פתאום דברים יוצאים מפרופורציות. הערות ציניות, שיכלו לעבור כהרף עין מהדהדות לי בראש עוד רגעים ארוכים אחרי שנאמרו, גורמות לי ללכת למקומות כל מגעילים ולא קשורים, לחשוב על דברים תפלים יותר מידי. והדברים החשובים, או לפחות שהיו לי חשובים, כל יום עולים לי בראש, עושים לי "נו נו נו!" ונוזפים בי, אבל עוברים תוך שניה.

השתפרתי בתשבצים, זה כן.

וכן גם ממש ממש השמנתי.

~מה שמזכיר לי, אני לא סובל שאנשים מעירים לי על מה שאני אוכל. "אתה לא צריך את זה". דחפו אצבעותנו לי להחליט לבד. זה ביידים שלי, ורק ביידים שלי. ואתם באמת חושבים שההערה הזאת תועיל? כי היא לא. היא רק תשאיר אותי מרוגז, ותעשה בדיוק ההפך ממה שאתם חושבים. אז די. וזה מכוון אליך.~

במתמטיקה לא התקדמתי.

בתאטרון היה שוונג שנעצר.

בפרויקט שלי, ההתקדמות היא כמו של צב.

והעיינים כואבות לי. עומדות להעצם מעצמן.

זה סימן לישון.

ואני חייב להגיד, יש איזה משו בנוחות שיש לי עם החברים הקרובים שלי, שהביאה אותי לאי נוחות כל כך גדולה, לעצבים ולסלידה. אני לא יודע מה לעשות עם זה.כי אין לי גם מושג איך להסביר את זה, ומעורב בזה יותר מידי פוליטקלי קורקט, ואני מעדיף להדחיק ולהתעלם מזה. אבל זה מפריע לי, ואני מוצא לא רק בי כאשם בחלק מהמיקרים.

ופליטות פה, ותשובות לא שקולות זה גם דבר שמפריע לי בעצמי כרגע. פזיזות. כי נראה שהמוח שלי עובד לאט, יותר מאצל אנשים אחרים. במיוחד במצבי לחץ ואי נוחות, שאני המוקד. המילים מתבלבלות לי, ממהרות לצאת ומה שמתקבל זה מטומטם אחד גדול. אבל זה גם נגרם מאנשים שאני כל כך לא אוהב, שהציניות שולטת בהם, והם כאלה "מגניבים" שבאמת אני מעדיף לא להיות איתם.

"עודד, בוקר טוב.."... "אממ.. אה.. בוקר טוב!...?.." (20:45)

אז כנראה שחזרתי לחייך.

ושוב זה הוביל אותי לחשוב. ועם זה אני הולך לישון.

מעניין כמה אנשים מבינים, מה זה אומר לחזור לחייך...?

תחסכו מאתנו את ההסברים.

.k.o.s