בזמן האחרון או שאני ממש במצב רוח מרומם ושטותי או שאני ממש בדאון מדכא ומגעיל.

כרגע אני פה, אז לא בדיוק ברור לי מה ולמה.

בזמן האחרון, האחריות גוברת, וכך גם הלחץ.

אני מרגיש שאני באמת מוביל, מנהיג, משנה, נלחם, נאבק. מרצוני ולא מרצוני.

לחשוב שאתה הכי טוב, להיות הכי טוב, ולהכשל?.

אני נהנה מההרגשה הזאתי של זה שאנשים אשכרה מקשיבים לי, אבל שאנשים מתעלמים ממני, או יותר גרוע לוקחים אותי כמובן מאליו זה כבר מעצבן.

הגעגוע לישון נורמלי, כמו בשביתה גובר, וזה הפך לדי מתסכל.

אין לי חשק, אבל אני מלא ברצון. ואני מרגיש שאני מתבזבז בדברים שלא באמת חשובים לי. את הזמן שלי אני רוצה להשקיע במה שאני באמת אוהב, ככה זה גם יוצא לי הכי טוב.

ודברים נשכחים, מתגלגלים לשקרים, להכחשה, לתסבוכת עם עצמי ואחרים. גורמים לי לחרדה.

מתמטיקה.

LEAD.

מי זוכר?

אני, בהכחשה ששכחתי.

תעוזה, חוצפה, הגזמה, זלזול, שקר, צביעות.

לבד, כי אני לא מחפש את הביחד.

צעד קדימה ושניים לאחור.

ותק זה סתם חרא, מסתבר.

.k.o.s