בו בורי בורימו רימו רימו מוממממ...

לא רוצה להסתפק במילה אחת.

מילה שהיא לא שלי.

שמלווה בהרגשה של "נו יאלה..".

רציתי, פעם, וגם היום. מחר?!

מחר אני עדיין רוצה. כי זאת האידיליה.

ובכלל מאייתים את זה ככה?

מיליון מחשבות עוברות בראש.

ל מתנהל כמו פעם. ביקורתי, מסודר, מכונה קוראים לזה...

סוג של מכונה..

ואיזה נפילה...

יותר מזה. איזה ריקנות.

i break in 2

בגללי.

אם כבר מכונה אז חלודה. במובן המגעיל של המילה. ההתפוררות. הפתטיות.

הטמטום.

לעמוד על הראש, וככה יזרום יותר דם למוח.

והיפוך הנחות יסוד,

למציאות אחרת.

מפוזרת, מבולגנת, קרועה, שבורה.

אז בעצם מה שלם?

ומה פה בכלל מעוות?

ולהתחיל מכישלון, דבר שאני עאושה כבר הרבה זמן.

ולמה לצעוק?

ומה זאת ההתנשאות הזאתי? למה מי אני?

ומאיפה זה בא.

ומתי כבר אני אוכל לצאת לחופשה...

.k.o.s