... life is not the number of breath you taken, it's the number of moments that took your breath away

אני לא רוצה שזה יהיה פוסט דיכאוני.

הרבה זמן לא עדכנתי. והיה לי רע. וכבר הספקתי לבכות מאז...

כי נראה שהחיים שלי התפרקו. לגמרי.

אבל הצלחתי לחבר.. לא הכול, ולא בצורה מושלמת, עם ויתורים. בעיקר ויתורים לעצמי.

כישל אותי, אני מרגיש שיצאתי מזה עם תובנות.

עם איזושהיא הרגשה של שלמות עם עצמי, שלמות של הבנה שיש בי חסרונות, ואני לא רוצה להגיד הרבה אבל כן...

דברים נכנסו לפרופורציה.

והרבה דברים קורים עכשיו...

דברים מתחילים לזוז, משמרת מועצה ליד בגרות בתאטרון פולין הכול...

ויש לי חיוך קטן כזה על הפרצוף,

הרגשה כזאת של חמוץ בפה, שמכווצת את הלחיים, מותחת את השפתיים, מגלה שיניים...

עם צחוק מתייפח,

אני מרגיש קליל, אני מרגיש נסחף..

אני מרגיש רוח, או יותר נכון אוירה אביבית כזאת.. כיף לי עם זה...

וההרגשה שעברתי אתגרים, ויש עוד הרבה לפניי, היא לא מייאשת, היא גם לא מלהיבה.. היא סתם..

נותנת תחושה של צייפה.

כי בסחה"כ הכול נושא של טקט.

הכול עבר כאילו רענון, הכול התחזק, הכול השתפר.

בעיקר עם חברים, כל כך טוב לי עם זה, ואני לא רוצה לגמור את זה בסיום מפגר של שלוש נקודות...

18.3-25.3 פולין

27.4 השתלמות טראומה ב'

3.4-5.4 בר מצוה לאחי

11.4 בגרות בתאטרון

[13.4-15.4 טיול שנתי ?]

15.4-17.4 כנס עתידנות

.k.o.s