כאן גרה כאשוש

חופשת חורף מושלמת..

ביום שלישי קיבלנו תעודות.. יצאה תעודה קצת חרא אבל לא נורא

אחר כך יצאנו ליציאת משמרת..

הלכנו לגן סאקר..

אכלנו מלא על האש..

כמובן שהעברתי להם דברים להפגת השיעמום..

אח אני אוהבת להרגיש את הכוח בזה שמקשיבים לי..

עושים מה שאני אומרת..

אחר כך הלכנו לגן משחקים שם.. שיחקנו כמו ילדים..

צחקנו בטירוף ונהננו!!

סוף סוף נהנתי!!

ואז יום רביעי הלכתי למודיעין.. לדנית..

היה כל כך כיף..

ואז השלמתי איתו..

הוא כל כך מתוק ונשמה..

"מצטער נרדמתי רק רציתי להגיד שאני חולה עלייך:) ושממש נהנתי"

הודעה כל כך מתוקה..

ואז יום חמישי היה את הל"ה היינו יחד..

כולם חשבנו שאנחנו זוג ולא ניסינו להסתיר

יד ביד

נשיקות

חיבוקים

מושלם

כל כך התגעגעתי לזה..

אבל עכשיו?!

הלב נצבט מהמחשבה עליו

רוצה לנשק אותך,

לחבק אותך,

לשחק איתך,

להריח אותך

אחח לאהוב אותך..

ומחר ממשיכים ללמוד..

מקווה לראות אותך בקרוב..

כמה אמונה צריכה להיות לבנאדם כדי להמשיך ככה

הא שוכב שם ספק חי ספק מת..

מאכילים אותו כמו ילד קטן,

מקלחים אותו כמו ילד קטן,

מבקשים ממנו תגובות,

כשהוא נחנק מסקשנים אותו

אך עדיין מאמינים שהוא יחזור להיות כמו שהוא היה בעבר..

אדם עם תגובות רגילות..

שידבר איתם

אדם בן 71 במצב כזה לא יחזור לעבר..

אך הם מאמינים.

אני מעריצה אותם על זה..

אך שונאת אותם על זה..

הם ממשיכים לדבר איתו, להאמין, לחגוג לו, לאהוב אותו ולהפגע בשבילו..

הם יעשו הכל בשבילו.

ילחמו עם כולם בשבילו..

אבל תבינו שלנו זה קשה המצב..

אנחנו לא רגילים..

אנחנו עדיין מובכים..

כולנו רוצים להאמין שביומולדת הבא שלו הכל יהיה בסדר..

הוא יוכל לחייך אלינו ולהגיד תודה שבאנו

אבל כולנו יודעים שהסיכויים קטנים...

אהבנו אותו מאוד

וקשה לדבר עליו ככה

אבל זה המצב..

לא מאחלת דבר כזה לאפחד..

לא את המצב שלו..

אלא את הסבל שלהם,

הם אלה שצריכים לטפל בו ולכאוב בשבילו..

הוא חי בעולם שלו בלי לדעת מה קורה סביבו.

נקווה שהוא יחזור לעצמו

לא עידכנתי יותר מדי זמן..

לא כי לא היה לי מה לכתוב..

יש לי יותר מדי..

אבל או שלא היה זמן או שלא מצאתי את הניסוח שאהבתי..

אבל החלטתי לכתווב עכשיו מכמה סיבות..

1.מלחמה בדרום.

2.סתם לעדכן...

3.אולי כי משעמם לי..

אז המלחמה בדרום..

איך שהיא התחילה המשצים ישר נרתמו לנושא..

כאילו המשצים אוהבים מלחמות כדי שהם יוכלו לעזור..

וזה מאוד מעצבן אותי!!

אבל כמובן שהייתי חייבת לקחת חלק בזה..

טוב הלכנו והתרמנו מוצרי מזון..

היה מצחיק ונחמד..

איזה אחד שם סוג של התחיל איתי..

קיצר היה משעשע ואספנו דיי הרבה..

אחר כך הלכנו וארזנו את זה..

היה נחמד אבל עדיין הקטע של המשצים מעצבן אותי...

מעבר לכל התרומה שמחוז ירושלים מנסה לתת

יש גם את ה"תרומה" הקטנה "שלי"

אח שלי..

עכשיו הוא בצבא.. איך שהוא הגיע לבסיס היה לו מטווחים..

זאת אומרת שהוא עתיד להכנס לעזה..

זה דיי מפחיד אותי..

אם יקרה לו משהו חס וחלילה?

איך אני אתמודד?

מפחיד אותי שאני לא קשורה אליו והוא ילך מחיי בלי להשלים דברים..

מפחיד אותי לראות את התמונה שלו בעיתון

אני לא יודעת איך אני אגיב אבל כנראה ובטוח שאני אקח את זה קשה..

זה תופס לי את המחשבה הרבה פעמים בזמן האחרון..

נקווה שהמלחמה הזאת תעבור מהר ובשלום..

ושגלעד שליט יחזור הביתה!

נתחיל מהמאוד מאוחר לעכשיו..

אוקיי אז השלמנו..

כאילו השלמתי עם סוג של בן זוג..

זה יצר אצלי רווחה שאי אפשר לתאר..

כל כך שמחתי באותו יום..

כל התפתחות הכי קטנה מאז משמחת אותי..

מקווה שיהיו עוד הרבה התפתחויות ואולי יהיה משהו גדול..

עשיתי את הדיאלוג הראשון שלי..

הוא יצא טוב..

אבל כנראה לא ממש טוב..

המורה האמין בנו מאוד..

כולם החמיאו..

באותו רגע הייתה תחושה של היי מטורף...

אבל לא יודעת אולי זה לא היה כל כך טוב...

בכלופן היה כיף..

עכשיו נשאר לחפש דיאלוג לסיום השנה...

נקווה שזה יקרה מהר!!

כנס חנוכה

וואווו היה מדהים מדהים מדהים מדהים..

היה לי כל כך קר אבל למזלי היה לי חרמונית של כפיר..

זה דיי חימם..

הרגשתי ממש טוב שם..

לראות אנשים חדשים..

היכולת להתחבר עם אנשים חדשים..

לעשות שטויות..

ואפילו היה אותו..

כן מאוד נהנתי איתו..

כנראה שאיתו זה משהו חד פעמי..

עצוב אבל מתגברים..

כנראה הכל בדמיון..

סילבסטר..

את הסילבטר ביליתי באריזת מוצרים לחיילים ולתושבי הדרום..

זה היה אחד הימים היותר קרים שהיו..

באתי הביתה ונרדמתי..

למחרת הייתה לי מתכונת באנגלית..

לא יודעת איך היה.. מקווה רק לטוב

יום שישי הייתי במסיבה של מיכלי..

היה כל כך כיף...

שמחתי שהיא דאגה שיעבירו לי את ההודעה..

כשהגעתי עם הגר היא כל כך שמחה לראות אותי..

נתנו לי צ'ייסר חינם אבל העדפתי לתת אותו להגר..

הנחתי שהוא דיי דוחה..

שתיתי סתם בירה במקום..

התחלנו לרקוד והיה ממש כיף..

חזרתי הביתה באיזה 3

יום למחרת קמתי ב-5 וחצי בבוקר חח

הייתי כל כך עייפה..

הלכתי למדא רבתי קצת עם מישי..

אבל זה הסתדר.

בסופו של דבר עשיתי משמרת עם ירון..

היה כל כך כיף..

נזכרתי כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא אוהב אותי..

וואו פוסט ארוך..

בנימה אופטימית זאת אני אסיים..

ובתקווה שבפוסט הבא כבר תסתיים המלחמה הזאת

ובלי הרבה הרוגים לכח שלנו!