משום מה היה ברור לי שהיומולדת של טול זו הזדמנות ממש טובה ומוצלחת לחזור לחברות הישנות שלי. ליישר קווים, לדבר עם שחר ועופרי, לשפוך ת'לב ולנסות להחזיר את העבר... אולי רק בקצת.
אבל... הנה שחר דאגה להזכיר לי למה אני לא בקשר איתה
היא שוב התחילה עם הסינונים שלה. לא ענתה והתייחסה בזילזול ליומולדת של חברה שלה. בקושי שאלה אותי מה שלומי וסתם הייתה כל הזמן עסוקה במתי היא עפה משם (כי כנראה הבנות שהיו שם לא ברמה שלה..).
אולי אני מדמיינת, או אולי אני סתם מגזימה, אבל מה שבטוח הגעתי להבנה שאני לא רוצה שתהיה לי חברה כזאת. וגם אם זה יעלה לפעמים ב"לבד" ובבכי אני לא רוצה קשר איתה. לפחות לא קשר חברי וקרוב.
דווקא עופרי עוד אולי הייתה בסדר. אבל יש לה ת'רגעים האלה שאני לא יכולה להיות איתה. שהיא עושה עליי את הפוזות המסריחות האלה של "אני כוסית וכל הבנים רוצים אותי" ואני לא סובלת את זה! פשוט ל=א!!
וניצן... וואו כמה שהיא השתנתה. זאת ממש לא אותה אחת שהכרתי. לא אותה ילדה נחמדה ומצחיקה שהייתה חברה טובה שלי. היום, אני לא יכולה לדבר איתה בלי להרגיש שהיא וונאבי "עופרי ושחר"! זה דוחה אותי...
אני לא יודעת מה קורה איתי בזמן האחרון. יכול להיות באמת שאני נסחפת ורואה רק את השלילי, אבל זה מה שהחברה פה נותנת לי להרגיש.
הבנות פה נוראיות! אני לא יכולה להיות בחברתן יותר מדי זמן. (וטול- אני ממש לא מתכוונת אלייך ואת יודעת את זה). אבל רציני, אני לא יודעת איך באמת הבנתי את זה רק בזמן האחרון, אבל אני פשוט חייבת חברות חדשות! אני מחכה לצבא, להכיר בנות אחרות...קצת לגוון..להכיר.
אני יודעת שבזמן האחרון אני בכלל לא נמצאת עם חברות (אני אפילו לא בטוחה שיש לי כאלה..חח) אבל הנה, אתמול יצאנו כולנו, חשבתי שהולך להיות כייף ומצחיק, אבל כנראה שטעיתי. ועובדה שאת אותו ערב סיימתי אצל שמיין!!!
מה יהיה?! אה?!
אבל אני מצליחה לחזור לעצמי. עם הרבה עבודה על החשיבה החיובית וכל השיט הזה... אולי זה יעזור..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
sher=]]