אני לא אבשלום קור, אני כן מכיר את הבן שלו אבל אין לכך שום קשר לפוסט הזה.
חשבתם פעם כמה חשיבות יש לחלק הזה בגוף- ללשון, לפה..?
לולא הלשון לא הייתם יכולים לומר מיני מילים שונות! למשל.. "לשון"! או למשל- "למשל"..
לא הייתם יכולים לטעום, חוש הריח שלכם היה מתבטל.. לא היה הבדל בין גלידה לבין ארטישוק.
וגלידת ארטישוק גם כן..
ולפה שלכם?
אתם בטוחים שהענקתם לו את החשיבות הנכונה ואת המקום הראוי שאליו פה אמור להיות משוייך?
חשבתם דרך אי-אלו חורים מוזרים בגוף הייתם צריכים להחדיר את המזון.. לא מוצק אלא נוזלי בוודאי.
ועל המילים שמוצאות את דרכן על לשונכם ודרך חלל הגרון והפה- עליהן חשבתם?
ומתי בפעם האחרונה לא חשבתם לפני שאמרתם משהו.. והצטערתם על כך?
מתי לאחרונה באמת הערכתם את כוחן של המילים שאותן כל כך קל לנו להגות?
אני מניח ש"שמירת הלשון" -ו- "לשון הרע" הם מושגים ידועים לאלו מכם שחיו במגזר הדתי.
או שמא מדובר בתופעה כלל עולמית שיש לה ביטויים שונים- לאו דווקא "לשון הרע" אלא "רכילות"
מילים בעלות משמעות דומה עם משקל דומה שמביעות רק דבר אחד- טיפשות זמנית שגורמת לנזק כבד.
כן, אפשר לגרום צער כבד במילים, אפשר להעליב, לפגוע.. להמית.
"חיים ומוות ביד הלשון" זהו לא רק ביטוי- זו אמת לאמיתה ודבר של יום ביומו.
המחשות לכך אפשר למצוא בכל מקום אפשרי.
חיפוש מהיר בארכיון של nrg, מעריב, של הערך "התאבד" הוביל אותי לפרשיית הרשקוביץ.
מכיוון שאני לא איש חדשות בצורה כללית ופרטנית הרצתי ערך חיפוש "הרשקוביץ"
הרי היא לפניכם- תפארת הלשון ומעשה האדם, בכיר מע"צ התאבד אחרי תחקיר נגדו.
אני לא אכנס עכשיו כמובן לדיונים על "האם המעשה הזה היה נכון?" "מישהו צריך לשלם את הדין?"
אין בידי המפתח לפיתרון הפרשה מאחר ואני עוד נער שרואה את הדברים בצורה אחרת.
אבל כן יש בידיי את העובדה כי מותו ומותם של רבים אחרים נגרם באמירה- במילה, בלשון האדם.
דיבה היא עוד מילה שיכולה להוציא אדם מעשתונותיו ולהניע אותו לשים קץ לחייו.
יסורי הדיבה גדולים מייסורי המוות לעיתים, אנשים יעדיפו למות מאשר שהדיבה תנעץ בהם את ציפורנייה.
אין בכך שום דבר שהוא אינו-נכון. אין אדם שרוצה להיות מנודה ולהחשב כ"מטרה" בחברה.
הצורך הבסיסי של האדם הוא לחיות בצורה טובה ונוחה, עם שם טוב ומעמד חברתי.
לכן כל אדם שמאבד את מעמדו החברתי, את זכותו לשמו-הטוב... אינו זקוק יותר לחייו.
כך חשב הרשקוביץ, כך חשבו רבים לפניו ואחריו.
"לשון הרע" הוא אינו מושג חדש.
זהו מושג שחז"ל תבעו ואולי אף רבים לפניהם שהבינו את גודל כוחה של השפה, הלשון.
שעת לשון היא לא שעה אחת ביום שאנו אמורים להשקיע בה את מוחנו ולאמץ כדי לפענח את מורכבות הלשון.
שעת לשון היא כל שעה ושעה משעות היממה- כל שעה ושעה בה אנחנו שולטים בחייהם של אחרים ובחיינו
בעזרת מתנת חיים שיכולה להפוך עולמות- הלשון שלנו, השפה שלנו, התקשורת שלנו.
תחשבו לפני שאתם אומרים- לפני שאתם פוגעים.
יש לכם כוח, תנצלו אותו בצורה טובה- למטרה טובה.
ואם כבר במטרות טובות עסקינן, פינה קטנה שאולי תהפוך לקבועה.
אכן רבותי, תחרות לתור מוטור בעיצומה והבלוג הבלוגרים של תפוז יצא ברעיון מדהים עם מטרה טובה ומתוקה
הצטרפו גם אתם למעגל עוד היום כדי להבטיח זכייה בעלת משמעות אמיתית.
הלינקוק שלי להיום:
כׂח המילים- שם הבלוג מדבר בשם עצמו, לא כן?
כינוי:
the_beast
בבלוג זה
בכל הבלוגים
