עוד מצלצלות באוזניי המטבעות הקטנות שהחזיק בידיו- עובר מאחד לאחד ומחבר כמה אגורות לשקל.
לא השגחתי בו כבר כשיצא החוצה והדליק לו איזה סיגריה בצורה שנראתה טבעית ודוחה כאחד.
אבל עדיין חזר באוזניי המשפט ששמעתי ממנו קודם לכן-
"שייתגשמו כל משאלותייך ורצונותייך לשנה החדשה, אדוני"
הוא חזר על המשפט הזה כמנטרה מעוותת כל אימת שצנחה מטבע נוספת לידו.
שהייתה פתוחה אל מול המתפללים שרק ביקשו להסיר את עיניו הכחולות מהם.
עוד חוויה מוכרת מבית-הכנסת אבל במחשבה קצת שונה.
עוד קבצן שחיזר וחזר אלינו כמה פעמים אבל- אולי סיפור קצת שונה.
מה מסתתר מאחורי החזות הזו?!
קבצן מתחזה?
אדם ערירי שנזקק לתמיכה?
אב לילד חולה סרטן או זקוק להשתלה?
או אולי- אולי זה עוד אדם.. מאוכזב...
איך יכולנו לשכוח שיש סיבה לכל דבר ולכל דבר יש גורם שמפעיל אותו ומניע אותו?
איך יכולנו לצעוק על אי-אלו דברים שחשבנו שנשנה אותם והכל יראה טוב, כשבעצם התבוננו לכיוון הלא נכון?
במקום לשלשל את כספנו אל ידם של קבצנים אמיתיים או מתחזים ולתהות על כך- יכולנו לגדל בכסף ילדים ולבנות בו בית ולשלם בו משכנתא.
אלמלא, אלמלא מישהו היה עושה כאן טעות.
האצבע המאשימה שהופנתה עד עתה כלפי אותם מסוממים או חסרי דיור שזקוקים לרחמים-
אותה אחת אמורה להיות מופנה לכיוון אחר.. לא בטוח אם לממשלה אבל בטוח שמישהו מהשלטון עשה כאן טעות, טעות פטאלית.
איל יכול להיות שיש עשירון עליון ויש עשירון תחתון?
ואיך?!- איך יכול להיות שכולם נוהגים שם במכוניות שרד?
מה התקציב הממשלתי למסיבות עיתונאים, טיסות, מכוניות, פתיחות חגיגיות ושאר הנאות?
ומה התקציב הממשלתי.. לעם?
איך זה שבטלוויזיה רואים אנשים מלאים בעלי עצמות שמנות ושכבות שומן מיותרות- אוכל בשפע ושמפניה נשפכת..?
למה רואים שם תמיד בקבוקי מים מינרליים בישיבות ממשלה, מיובאים או לא מיובאים-
כמה אלפי שקלים היו יכולים להחסך בשנה אם אלה היו מי ברז?
למה בסלון אי שם ברחבי הארץ יושב אדם עם לחם עבש וצופה בחיי הזהב האלה דרך מסך טלוויזיה שחור שקיבל במבצע?
למה תקציב של מנהל מקנה לו את האפשרות לקנות מכוניות דגם 2005 בעוד העובד שלו חולם על תיק לילד שרק עכשיו נכנס לכיתה א`?
והכי, ויותר מכל- למה לעזאזאל אף אחד לא חשב על זה קודם?
אנחנו יושבים מנגד.. ורואים תקציב של מליארדי שקלים מתבזב על חליפות יקרות ומסיבות מלאות בשר ומטעמים- וחסרות כל פשר.
אנחנו יושבים מנגד.. ורואים את העשירון העליון מדבר על העשירון התחתון בנחת רוח כשכוס שמפנייה בידו האחת וקוויאר בידו השנייה.
אנחנו יושבים מנגד.. ומדברים, כולנו דיבורים.- למה לא נתנו עד עתה לאף אחד, לאחר?- למה לא נתנו בשביל החיים?
קשה יהיה לעבור למכונית מדגם ישן יותר ללא ריפוד עור?
קשה יהיה לעבור לחליפות שנתפרו בקפידה לפי התאמה אישית לא ביד מעצב-על אלא בידיו של חייט זקן שזקוק ללחם?
קשה יהיה לוותר על כל תוכניות-העל לכלכלה נכונה וליישם משהו אמיתי לפני שמעלים הכל- בתאוריה?!
למה מי שהיה חלק מהעם כבר לא מרגיש יותר את העם אלא את טעם הזהב בידיו-
למה הוא שוכח שאנחנו כאן.. יותר אמיתיים מהקוויאר.
יש כל כך הרבה שאלות על מצב לא-הוגן שאין בו אזור אפור אלא רק תהיה על דברי הבל ושטות.
כך כל הרבה שאלות שלילד בן 17- אין עליהן תשובות
כינוי:
the_beast
בבלוג זה
בכל הבלוגים
