הגוזל שלי עוד לא עזב את הקן, ומאידך, נראה שרק אתמול בקע את קליפת הביצה, והופ - הנה הוא מתחיל את כתה א'...

רק כעת אני מתפנה לכתוב על היום המרגש שעבר , עלינו ועליו כאחד, עם תמונות שכל אחד ואחת מאיתנו זוכרים לכבי עצמו...

ילקוט העור המריח ריח נפלא של פעם, התחלף בתרמיל ספורטיבי של BEN 10 המלא מכל טוב, המחברות החומות של ילדותנו התחלפו עם מחברות צבעוניות עליהן מודבקות מדבקות זוהרות, הקלמר של פעם נשאר דומה, אך מגוון כלי הכתיבה התרבה עד מאד - ואת החולצה האחידה והמכופתרת החליפה  T SHIRT פשוטה...

אך ילד הוא ילד הוא ילד - ואת ההתרגשות מהטקס ומהכתה בה אין מזמן לוח וגיר , אלא טושים מחיקים - לא ניתן לתאר...

מזל טוב, והרבה הצלחה לך, גוזל קטן גדוך שלנו, בשם הקיפודה, האפרוח ואנוכי...

אסיים באימרת השבוע:

"כל השכלה היא בית-סוהר. המשכיל שנסגר בו, נפגע בסורגיו, אולם התוצאה היא חירות של ממש" ( יוהאן וולפגנג פון גתה )