לכל מי שהסתכל בהעדפות הבלוג "על הדבש ועל העוקץ - מוסיקה ישראלית שלי" ומצא שם את מאיר אריאל , אספר , ראשת כל, כי יוכל למצוא אותי ביום ב' הקרוב, 29.8.2011 במופע המסורתי המתקיים כל שנה לזכרו מאז מותו, ו"מורם" ע"י אלמנתו, תרצה אריאל, ויואב קוטנר.

את מאיר אריאל הכרתי בגיל 18 ע"י חבר מקורס חובלים בתקליט "שירי חג מועד ונופל" - והתחברתי אליו מיידית - לשפה העשירה, לדיבור המדוייק , לשנינות , לחוכמת החיים - ולמספר הסיפורים הגדול הזה, ששר את סיפוריו.

עם הזמן התחברתי וגיליתי שירים רבים שכתב לרבים וטובים שנהיו גם הם נכסי צאן ברזל - "שלל שרב" , "אגדת דשא" , "סוף עונת התפוזים" , "מכופף הבננות" , "סוף שבוע בכפר" , מתחת לשמיים" , "ערב כחול עמוק" ועוד רבים וטובים.

הייתי גם במספר הופעות שלו ורק נכבשתי יותר - מכך שהיו כל כך שונות זו מזו, מהחיוך והעיניים, הקול והסיפורים...

למותר לציין כי כבר בחייו, כחובב מוסיקה ישראלית , ריכזתי את כל תקליטיו, לרבות זה שהקנה לו את התואר "הצנחן המזמר" , "ירושלים של ברזל" שיצא כקונטרה לשיר "ירושלים של זהב" אחרי מלחמת ששת הימים , ולמעשה קבר את הקריירה שלו עד לתקליט הבא שיצא עאמור ב 1978 - "שירי חג מועד ונופל"

מאיר אריאל היה אדם גלוי וישיר, ואמר תמיד בסגנונו המיוחד את כל אשר ליבו - בענייני פוליטיקה , חברה , סמים וכיו"ב - אלו בנוגע להומוסקסואלים קוממה עליו באחרית חייו את החברה הישראלית כך שכמעט נודה לקראת מותו וגם אחריו.

ובכל זאת - התקבל כאייקון של שירה ומוסיקה עברית - בעיקר בגלל התכונות המיוחדות שצויינו כאן באופיו ואישיותו - ובעיקר כי עד היום לא קם לו יורש בעל שיעור קומה שיכול להכנס לנעליו הענקיות של מאיר - בכתיבה, בהלחנה - ולבטח , בהגשה המיוחדת של שיריו ושל שיריו לאחרים...

התלבטתי באם להציב כאן קליפ של מאיר או מילים מנוקדות לשיריו - והחלטתי שלא - כל שביב כזה מיצירתו הוא מבחינתי חלק קטן מצבע בודד בקשת יצירתו המדהימה.

אסיים באימרת השבוע:

"וגם היתה לי בחורה קצת פראית קצת לא ברורה, אך לא הגיע לה שאשתגע - אז במכונית שכורה הרסתי לה את הצורה, ועכשיו אני מתגעגע" ( מאיר אריאל )