שבוע ראשון במקום העבודה הישן / חדש.

את התובנה הנחשבת בעיניי קיבלתי ממנהלת בכירה בה נתקלתי באקראי בחדר האוכל והחלפנו ברכת שלום חטופה. אח"כ התקרבה אליי ואמרה ששמעה שחזרתי , אבל כאשר;ראתה אותי, נראה לה הדבר כל כך טבעי שהסתפקה בשברכת השלום.

אמרתי לה, שבעיניי זאת מחמאה גדולה, בין אם התכוונה אליה ובין אם לא...

התגובות הן בדרך כלל מפרגנות מאד, אם כי גם של פליאה על החזרה לעיתים.

העבודה היא, ביחס לתקופה והאיזור הגאוגרפי בו עבדתי בעבר, כפי שהסברתי למנהלי הישיר אז ( וגם היום ) , "מדברים אנגלית בשני המקומות, אך המבטא שונה להחריד"...

אני עדיין בשלבי קליטה בתפקיד החדש והמאתגר, ולמרות קשיים אובייקטיביים רבים מרגיש כי חזרתי הביתה.

תמונת היום מתייחסת לתפוזי דם, בהם נתקלתי השבוע בכפר אז"ר, והחזירו אותי אל בית סבתא ז"ל בחדרה , לערסל שהיה תלוי בין עץ הפיג'ויה לעץ תפוזי הדם , ואת הטעם המדהים והשקט של לפני 30 שנה, ושנות השבעים ...

ליד המקלדת כוס של מיץ סחוט טרי , מן הידיים נודפת ארומת הדרים חמצמצה, והטעם...הוי הטעם...

אסיים באימרת היום: