לכבוד יום העצמאות שחלף אותנו בלוויית עמוד עשן מנגלים ותמרות אש, משט ספינות ח"י, מטס ח"א וצניחה אומללה, לצד סרטי "הלהקה", "גבעת חלפון" , פטישי הפלסטיק, ספריי השלג והשבשבות, רציתי להביא לכם סיפור קטן ואמיתי על דבר מה שחירפנו נפשנו תמיד אליו - דגל ישראל.

הגוזל קשור מאד למולדת בכלל ולדגל ישראל בפרט. במהלך יום העצמאות הסתובב בין החוגגים באירוע שהיינו בו, חלש וחולה אחרי ששוב חלה בדלקת גרון חריפה ( האבחנה, כמובן , רק למחרת האירוע... ) ובגאווה גדולה שמר על הדגל שקיבל מהגננת ענבל, עד שנפל שדוד על משמרת הספה ונרדם לו , והדגל , כמובן, שמור לבטח בידו...

מי יתן וכל אחד מאיתנו ילמד מאנקדוטה זו שיעור קטן על אהבת מולדת, שאין היא משל פשוט כפי שמובאת בסיפורי זה...

וכמעט באותו עניין, אסיים באימרת היום - הוכחה נוספת , גם עבורי שמנהיגות ותקווה אינם מגיעם מדרגות על הכתפיים - יתכן ולא הוא אשר חיבר את האימרה, אך שמעתי אותה מפיו בסרט הטלוויזיה של ערוץ 1 על החיים מאז הפציעה - הקצין שגם במצבו הקשה , באלונקה שהורדה ממסוק בביה"ח רמב"ם , סימן באצבעותיו את הסימן V

"קשה יש רק בלחם" ( תומר בוהדנה )