ערב ראש השנה תשע"ה  

לכאורה , עוד שנה עומדת לפני סיום , ועוד שנה עומדת להתחיל - אך בניגוד למעברים קודמים שכאלה , אני סבור שאנו נמצאים בהחלט בנקודת מעבר הסטורית ברמה הלאומית והעולמית כאחד - וכדרכי גם אפרט:

לאומית:

1. הון / שלטון - לא נביא אנוכי , אך השנה נראים סימנים מוחשיים להיחלשות הקבוצות החזקות מול החוק - בפסקי דין ובכתבי אישום ( הולילנד ) וברגולציה כאחד - אין לי ספק כי מדובר בתהליך ארוך , אך השנה ולהבא , תהיה האצה בתהליך הזה , לרוות כולנו , הגם שתהיה איטית.
2. תהליך מדיני - מן המערכה בעזה , שאולי גם לא נמצאת מאחורינו , התובנה הנפוצה היא כי לעולם נחיה על חרבנו , מה גם שגם השכונה שלנו נראית רע יותר . אינני יודע עד כמה התובנה והייאוש נכונים , אך לדעתי גם אצלנו ועוד יותר בצד הפלסטינאי , ניאלץ להמתין עוד 2 דורות לשלום המיוחל.
3. מחאה חברתית - רוחשת מתחת לפני השטח , ואולי תקבל השנה , עם כל הצרות הרבות המקיפות אותנו , את הניצוץ להתעורר בעוצמה שטרם נראתה - ברור לרובו המכריע של הציבור עד כמה , ובכל מובן , קשה לחיות כאן כאזרח מן השורה , ואני משער כי אם המעברים למדינות אחרות היו פשוטים יותר והאנטישמיות החדשה לא היתה קיימת , היינו רואים גם גדול של ירידה מהארץ , למרות כל האהבה והאיחוד שראינו במבצע "צוק איתן"
4. ביטחון - נהיה מורכב יותר כל יום , מהבחינה הפנימית ובזירות החיצוניות הרבות , כך שהדימוי שטבעתי לפני כ 3 שנים , אוהל על אי בודד בצונאמי , נראה נכון יותר ויותר . אני מקווה שהלכידות הפנימית שלנו תחזיק מעמד בתקופות הלא פשוטות שעוד נכונו לנו בעתיד הקרוב והרחוק כאחד .
5. כלכלה - לפי הרבה פרמטרים , אנו כבר במיתון , כאשר באווירה שציינתי כאן ולמטה , אנו עומדים לדשדש לדעתי זמן לא קצר , והשילוב עם כל ההיבטים הללו יעשה את חיינו למורכבים עוד יותר מכל הבחינות - כולי תקווה שהפרשנות שלי מוטעית.

עולמית:

1. התעוררות הלאומיות - האצה בתהליך ההתפוררות של מדינות , לעיתים נכשל בטווח הקצר ( סקוטלנד הבוקר ) ולרוב מצליח ( המזה"ת ) או בתהליך ( קטלוניה ) , אך הכיוון ברור , ו"קץ ההיסטוריה" לא נראתה מאז רישומה ע"י פרופ' פרנסיס פוקויאמה , רחוקה כל כך.
2. עולם רב מעצמתי - השנה , בניגוד לשנים קודמות , ברורה דעיכתה של ארה"ב וגם של האיחוד האירופי , לצד עלייתן של סין ורוסיה כמעצמות - אמנם אנו רק בתחילת התהליך , אבל ריבוי המעצמות משנה את חוקי המשחק והיציבות כאחד.
3. האיסלם הרדיקלי - עולה ופורח בעולם כולו , מידת החדירה משתנה , אך ברור לכל בר בי רב , גם אם לא כולם יודו בכך בפומבי , כי האכסניה שניתנה ע"י מדינות רבות , בטוב לב וכוונות טובות , הביאה את הסכנה לחצרו הקדמית של העולם המערבי , ומדובר כבר בסכנה ברורה ומיידית.
4. המזרח התיכון - נתפס כפתיל שיכול להדליק את העולם , אך מהשנה ברור כי הפתיל כבר בוער מזמן , וכי עם כל הביקורת , המצדקת או לא , על ישראל - הבעיה גדולה ומקיפה - וקשה לטיפול באמצעים מערביים / דמוקרטיים.
5. כלכלה עולמית - נמצאת על כרעי תרנגולת , וזאת מאחר והכיוון אינו של יציבות - הוסיפו לכך אבטלה עולמית , ירידה בביקושים , חוסר יציבות פוליטית , התעוררות האימפריות החדשות ויחסי הון / שלטון שאינם תמיד סמויים - וקבלו את המשבר הבא 

שולח לכל תשעת קוראיי ( מוקדש ל CORALAYA באהבה  ) את הברכה הזו , שקיבלתי לפני מספר שנים , ואני מזדהה איתה עד מאד...

אסיים באימרת החג:

"על אחד מענפי התאנה הצומחת בחצר תלויה כל השנים קערית מוחלדת. אולי דייר אשר נפטר מזמן השליך אותה אי-פעם מחלון הקומה הגבוהה ובתוך נפילתה נתפסה בענפים. כאשר נכנסנו לגור כאן, כבר מכוסה חלודה היתה הקערית מבעד לחלון המטבח. ארבע, חמש שנים. גם רוחות-החורף החזקות לא הטיחוה ארצה. ובכן, בבוקר חג ראש השנה עמדתי אני ליד כיור המטבח ובמו עיני ראיתי איך נשרה הקערית מן העץ. רוח לא נשבה בה, חתול או צפור לא זיעזעו את הענפים. רק חוקים חזקים שאינני יודעת אותם הבשילו אותו רגע. המתכת התפוררה והכלי נחבט ארצה. רוצה אני לכתוב זאת כך: כל אותן השנים ראיתי אני מנוחה שלמה בדבר אשר איזו זרימה פנימית סמויה התרחשה בו כל אותן השנים" ( עמוס עוז ) 

יהיה זה פוסט של ניגודים , מאחר וחיינו מושפעים מאד מהתנהלותה של "חמות ללא תקווה" כפי שפירטתי לפני כחודש.

בקרוב ימלאו חודשיים ליציאתה מדירתה ברמת גן , כאשר המסלול היה המחלקה הפנימית בביה"ח תל השומר , ביה"ח שיקומי "הרצוג" בירושלים וכעת ( עדיין ) במחלקת החלמה באחד מבתי הדיור המוגן בירושלים.

עדיין מרמור יוצא דופן , כעסים על כל העולם , הזעפת פנים למבקרים הבודדים ( ביתה היחידה ואני ) , בקשות רבות שמתמלאות ללא שמץ הכרת תודה ...

הלו - זה פוסט העוסק במה משמח אותך...

במיוחד בתקופה לא פשוטה זו , כאשר חמותי מנסה למשוך אותנו על סחי חייה כתמיד ( ונכשלת כתמיד...) אני לומד שוב להעריך את כל הדברים הקטנים לכאורה והפשוטים שאנו חווים בחיי היום יום , וגם מתחזק יותר ויותר בדרך ניהול חיי האישיים והמקצועיים , שכוללים אינטרקציות בינאישיות חמות ועמוקות , כדרך למילוי המצברים הנדרשים לספק כעת, אנרגיה גבוהה יותר מבלי להתבלות...

הכלב "אושו" שמסתער עלייך באהבה רבה וללא תנאי וביללות שמחה בערב כאשר אני חוזר הביתה...

האפרוח הקטן שבא לתת נשיקת לילה טוב לפני ההליכה לשינה ( הוא בן 10.5 ואני מניח שתיכף גם זה יעבור לו...)

התרנגול הצעיר שמגיע לחופשה מהצבא גאה במדים ובעשיה...

הקיפודה ששורדת את העובדה שחייזרים השתלטו כנראה על אמה בצורה מעודדת כבוד...

ההורים שלי , שגם הם במצב רפואי לא פשוט , ובכל זאת מפרגנים , מחייכים , ואומרים תודה על המעט שאנו יכולים לסייע בהבינם את הנסיבות...

ציוץ הציפורים בבוקר הנשמע מחלוני...

החברים התומכים...

העבודה הלא פשוטה שאני עושה אך מתגמלת הרבה יותר מכסף עם רוב האנשים איתם אני בקשר...

בקיצור - יש לי שיר בלב...

שיר של יום חולין - אילנית

מילים: רחל שפירא
לחן:   יאיר רוזנבלום

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט 
אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט 
אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט 
אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט 

אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד 
הרוח משנה תכופות את כיוונה 
ניסינו לעזוב אבל אני יודעת 
אנחנו נשארים שנה אחר שנה 

בחדרים שלך השמש משרטטת 
קוים ורצועות של אור על הכתלים 
אני למענך כל בוקר מלקטת 
פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין 

האם אתה משיב, האם אתה עונה לי 
אולי באזנך הולמים גם שאוני 
אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי 
הן בפניך משתקפים פתאום פני 

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט... 

יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד 
ובחסדו שורות אליך נכתבות 
קח את ידי עכשיו עשני מפוייסת 
ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות 

אסיים באימרת השבוע:

"לשאלה אם אני אדם פסימי או אופטימי אני עונה שהידע שלי פסימי, אבל כוח הרצון והתקווה שלי הם אופטימיים" ( אלברט שוויצר )

עוד שבוע חלף.

מאז המעבר חזרה למקום עבודה בירושלים , לפני 8 חודשים , חל שיפור גדול באיכות חיי , שאת עוצמתו הפנמתי השבוע , לאחר שהייתי בבית 5 ימים עקב שפעת חריפה ממנה התחלתי לצאת אתמול - העבודה מעמיסה פחות , קשר חם עם רוב האנשים , ניצול זמן מיטבי - וגם זמן למשפחה - כך שיכולתי להסתדר לא רע , בחלק מהזמן , עם המחשב מהבית / מיטה - ובא לציון גואל.

התרנגול הצעיר סוגר כבר כ 7 חודשים בצבא , ובעוד חודש לערך יסיים את הקורס הייעודי שלו , ויתחיל שירות משמעותי בחיל המודיעין - בכלל, אני סבור שהתקדם והתבגר הרבה מאז הגיוס , כצפוי - דבר המשרה אווירה טובה בבית כאשר הוא מגיע , כמעט כל סוף שבוע.

האפרוח מתפתח ומתקדם יפה בביה"ס - דבר חשוב מאד לילד הנמצא בכיתת תקשורת - אך זהו נושא לפוסט מיוחד , וגם מושא לגאווה גדולה עבורנו כהורים לילד כזה ...

הקיפודה תומכת בי ואני ניתמך בה , כב 20 השנים האחרונות - זוגיות טובה , שיש רק במה להיתפאר בה.

והכל ביחד - שיגרה. שיגרה טובה , של ביחד - ובכייף...

החברים של נטאשה - "שיגרה" ( מתוך האלבום "רדיו בלב בלה" )

הבוקר הזה יהיה מיוחד למישהו, איפשהו... 
ולטוב ולרע. 
לרובנו הבוקר הזה מתחיל כמו ודומה לבוקר אחר שהיה. 
שיגרה - בואו ונקרא לזה שיגרה. 
כי עוד מעט השמש תהיה באמצע השמיים, 
ונבחן את הכל בטווח המוגבל של העיניים. 
שיגרה - בואו ונקרא לזה שיגרה. 
זה נורא? 
זה לא רע! 
ונגיד - בעיני זה כן! ובעיני זה לא! 
ונגיד ונגיד מדי פעם נפסיק להגיד... 
נשמור בבטן, נכתוב ביומן, נקרא בעיתון... 
נקרע אחד לשני את הצורה! 
שיגרה - בואו ונקרא לזה שיגרה. 
זה נורא? 
זה לא רע! 
שיגרה. 

אסיים באימרת השבוע:

"לא רק המחנך מחנך את הילדים אלא גם הילדים מחנכים את המחנך. מי שאינו יודע ללמוד מהילדים, מאבד את הקשר איתם, שוקע מהר בשיגרה, מנסה לפתור בעיות חינוכיות באורח שרירותי, וכופה על הילדים את החינוך הטוב, כביכול" ( אלכסנדר לוין )