במסגרת בלוג זה אני מצר , לא אחת, על רמת החינוך בישראל , ההולכת ומתדרדרת עם השנים , שומטת את היתרון האיכותי היחסי שלנו לעומת ארצות העולם , וכמובן יש לה גם השלכות כבירות על דמות החברה , התנהגות , ערכים וכיו"ב.

אין לי כל ספק כי הסכנה הגדולה ביותר לקיומנו כאן היא הלכידות הפנימית שלנו בוילה שלנו בג'ונגל, הנהיה מסוכן יותר כל יום - והכל מתחיל בחינוך...

נתקלתי במייל בנושא , שאם לא היה אמיתי ועצוב , היה גם יכול להיות מצחיק ...

מוקדש לתרנגול הצעיר , שמחר יעבור את הבחינה האימתנית במתמטיקה , כחלק מהתהליך הטבעי של כל מתבגר , ולצד רצונו להתקבל ללימודי רפואה במסגרת העתודה האקדמאית

בשבוע שעבר קניתי מוצר ב- 158 ₪. נתתי למוכרת שטר של 200 ₪ וחיפשתי בכיס 8 ₪, משום שלא רציתי לקבל מטבעות כעודף.
המוכרת קיבלה את הכסף והסתכלה אל הקופה, בלי לדעת מה לעשות.
ניסיתי להסביר לה שכך היא תיתן לי שטר של 50 ₪ כעודף, אך משום מה היא לא השתכנעה, וקראה למנהל המשמרת כדי שיעזור לה.
היו דמעות בעיניה בזמן שהוא הסביר לה ועשה רושם שאיננה קולטת.....

אז חשבתי על איזה שינויים היו בהוראת המתמטיקה משנות ה-50 ועד היום, הן בחינוך הממלכתי והן בפרטי, מעבר ליחס לתלמידים שהפכו להיות חסינים מכל ביקורת של המורים.....

הנה דוגמה של השינוי:

איך לימדו מתמטיקה בשנות ה-50:
חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה הוא 4/5 ממחיר המכירה.
מהו הרווח ?

איך לימדו מתמטיקה בשנות ה-70:
חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה הוא % 80 ממחיר המכירה.
מהו הרווח ?

איך לימדו מתמטיקה בשנות ה-80:
חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה הוא 80 ₪.
מהו הרווח ?

איך לימדו מתמטיקה בשנות ה-90:
חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה הוא 80 ₪.
מהו הרווח ?
בחר את התשובה הנכונה:
( ) 20 ₪     ( ) 40 ₪    ( ) 60 ₪    ( ) 80  ₪   ( ) 100 ₪ 

איך לימדו מתמטיקה בשנת 2000:
חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה הוא 80 ₪.
הרווח הוא של כ- 20 ₪
זה נכון ?
( ) נכון         ( ) לא נכון

איך מלמדים מתמטיקה בשנת 2010:
חקלאי מוכר עגלת תפוזים ב-100 ₪. עלות יצור אותה עגלה הוא 80 ₪.
אם אתה יודע לקרוא תעשה X במספר 20, שזה הרווח...
( ) 20 ₪     ( ) 40 ₪    ( ) 60 ₪    ( ) 80  ₪   ( ) 100 ₪

אסיים באימרת השבוע:

"במתמטיקה, כמו בדמוקרטיה, האחד שואב כוח ממספר האפסים שמאחוריו" ( לא ידוע )

אחרי ימים לא פשוטים , מבחינת חדשות ומועדים , הגיע הזמן לרכך מעט את האווירה , ולחזור לחיים...

בחיל הים, איתרו צוללת שאף אחד לא יודע את זהותה.  .
אחד המפקדים אומר לחייל שלו: לך, תצלול ותגיד לי של מי הצוללת.
 החייל צולל, חוזר ואומר למפקד שלו- "של סינים"
 המפקד שואל אותו-"למה"?
 החייל עונה-" היה על הצוללת כתוביות ייצור בסינית."
 המפקד עונה-"אז מה, היום הכל מיוצר בסין!"
 "לך תצלול עוד פעם".
 החייל צולל, חוזר ואומר- "של אמריקאים".
 המפקד שואל- "למה"?
 הוא עונה- " שמתי אוזן על הדלת שמעתי שמדברים אנגלית".
 המפקד עונה לו-"אז מה, היום מדברים בכל העולם אנגלית. לך תצלול עוד פעם"!
 החייל שוב צולל, חוזר ואומר- "של כורדים".
 המפקד שואל- " למה"?
 החייל עונה- " דפקתי  על הדלת, הם פתחו..."

אסיים באימרת השבוע:

"אם יש לזה ארבע רגליים וזה לא כסא, אם יש לזה שתי כנפיים וזה לא מטוס, ואם זה שוחה וזה לא צוללת - הסינים יאכלו את זה" ( הנסיך פיליפ )

יצירתיות היא מבחינתי טעם החיים והסיבה לקום בבוקר , בימים קשים ומבורכים כאחד - לעשות אחרת דברים , ולו הפשוטים ביותר , על מנת להגיע אל המטרה הנכספת - ובכייף...

במסגרת לימודי התואר השני במנהל עסקים , למדתי את הנושא במסגרת קורס ספציפי שהוקדש לנושא , ואחד הויכוחים הגדולים שליוו את מהלכו היה האם יצירתיות היא דבר מולד או נרכש ?

המסקנה הסופית מקורס מענג זה היתה כי חייבים בסיס אישי מסויים על מנת להתפתח בנושא זה , אך בעזרת לימוד מסודר ניתן תמיד לעלות מספר שלבים בסולם היצירתיות - אך אין ספק כי אם כישורייך המובנים בתחום מציבים אותך במקום גבוה בסולם זה , הרי שלא ניתן לתרום לך הרבה בנושא.

כל יום אני שואל את עצמי, השכם והערב - "איך ניתן לעשות את זה אחרת ?" ולפעמים , ברגע אחר לגמרי מהרגע בו עלתה השאלה , אני מוצא לעצמי את התשובה או הכיוונים אליה.

"בוא נישן על זה" הוא משפט שאני אומר לעצמי ואחרים בהקשר זה פעמים רבות, כאשר אני מציין כי התשובה יכולה לבוא ממצבים שונים לחלוטין, בתחומים אחרים , ואף מרעיון חדש לחלוטין שטרם נבדק או נוסה אף פעם.

"לכל בעיה קשה וסבוכה קיים פתרון קל - ומוטעה..." הוא משפט בו אני משתמש לא פעם - אך מעבר להומור שבו ונכונותו , צריך לזכור כי קל וקשה הינם מושגים אישיים מאד , וכי הנעלות על קונצפציה כזו או אחרת היא בעיניי המתבונן - וכי לאף אחד אין מונופול על הצדק או החוכמה , וללא כל קשר להשכלתו , נסיונו או הכשרתו.

"לעגל את הריבוע" היא תכונה וצורך בסיסי , במערכות גדולות או קטנות, בהקשר של חקיקה ורגולציה ובחיים בכלל - על מנת לעשות את החיים המאתגרים מעניינים ופשוטים כאחד - וגם ליהנות מהם יותר.

בתחילת 2011 הכריז מנכ"ל החברה על מבצע שנתי בחתך רבעוני ושנתי , שבו תימדד יצירתיות אנשי מערך המכירות של החברה - דבר שאיתגר אותי עדמאד , למרות שבתנאים האובייקטיבים שהי בשטח, הייתי לכאורה בנחיתות לעומת המתחרים - אך כדרכי , הכרזתי על כך שאקח את אחד המקומות הראשונים בכל פורום ...

ההתנהלות לא היתה פשוטה - אך עם רעיונות מקוריים וכיוונים חדשים , הצלחתי להתברג פעמיים בארבעת הרבעונים שנבחנו , פעם למקום הראשון ופעם למקום השלישי.

אתמול קיבלתי במהלך הכנס הראשון של מערך המכירות של החברה ב 2012 את הפרס השנתי במבצע היצירתיות לשנת 2011 למנהל במערך המכירות - מעבר לפרס עצמו , נהניתי מאד מההכרה והמאמץ שהתחיל בסימון המטרה הייחודית - והגעה אליה כנגד כל הסיכויים...

מאחל לכם שבת חמה , נעימה - ומלאת חלומות ותכנונים - לחיים, לעבודה ובכלל...

אסיים באימרת השבוע:

"תהילה היא אלילה מרשעת. תהילה היא הונאה, בנאדם. תהילה זה כלום. תהילה תשבור את ליבך, אחי. אבל יצירתיות, תקשיב לזה, היא תשוקה, והיא אינסופית. אם תרדוף אחר התהילה, תאבד את נשמתך. אם תרדוף אחר היצירה, תמצא אותה" ( ג'ון גאלט )