כל מי שקרא על מסעות הג'יפים הנהדרים שבהם השתתפתי בצפון יוון ובקפדוקיה שבטורקיה , לא ירים גבה לידיעה שביום א' הקרוב נצא , הקיפודה ואני , למסע ג'יפים של שבוע לגאורגיה.

מדובר בנסיעה המתוכננת זה זמן רב , אך בניגוד לנסיעה ללונדון שאת התמונות ראיתם כאן , שאף היא תוכננה במשך תקופה ארוכה , הופקדה על הביצוע אחת החברות העוסקות בתחום, שזכיתי להשתתף בעבר בשני טיולים שאורגנו על ידה - ונהניתי מכל רגע.

בעיניי , חובב הצילום , הנופים והאווירה , עדיפים הנופים הפראיים , האנשים הפשוטים וטובי הלב והתנאים הבסיסיים על נופי הערים המגוונים בצבעי מותגים , אנשים השייכים למפלגת "העבדים המודרניים" בארצות המפותחות , והמלונות המפוארים - ואני מחכה בקוצר רוח לראות את המכלול הזה , בו טרם הייתי בעבר.

במציאות חיי התובענית, אין ולו רגע דל לקראת יציאה או חזרה מחופשה כזו או אחרת, בארץ ובחו"ל - ולמרות הזמן הקצר שחלף מן המשחקים האולימפיים , אני מרגיש צורך עז לצאת לחווייה מתקנת שכזו , ושמח ששתיהן יצאו יחד , אם כי אין ספק שכלכלית , עדיף שהיה פער גדול בין שתי הנסיעות...

החווייה הקווקזית שלנו תכלול נסיעות בשטח ( שבילים ולא מעבר לכך...) באיזור הקווקז הנמוך בכלל והגבוה בפרט , כפרים ונופים בראשיתיים , הרים עד לגובה של כ 3 ק"מ , מעברי הרים , נהרות ואגמים המהווים חלק מתרבות מדהימה שנקראה בבוז ע"י הרוסים "גרוזינים" ע"מ להפחית מכבודם ולפגוע בעם המיוחד והגאה הקרוי על שם המלך העצמאי גאורג - "ארץ הלב הרחב" - אעיד כי יש לי חבר טוב מגאורגיה , והשם המתייחס לארץ הלב הרחב , אינו רק מליצה...

מניח שתראו כאן תמונות מיוחדות של אנשים ונופים מיוחדים כשנחזור מהטיול...

אאחל לששת קוראיי גמר חתימה טובה, וצום קל

אסיים באימרת השבוע:

"ספק אם אותם אלה שנמצאים תחת דיכוי נלחמים עבור חופש. הם נלחמים עבור גאווה וכוח - הכוח לדכא אחרים. המדוכאים רוצים מעל הכל לחקות את אלו המדכאים אותם; הם רוצים לנקום" ( אריק הופר )

במשך 7 השנים שאני בישרא, עלתה החשיבות שאני מייחס לצבא , בהיבטים רבים ושונים , פעמים רבות , ואין לי ספק כי בכל הקשר , זורם לו המלח בעורקיי.

אחד ההיבטים הללו הוא נושא המילואים - מאחר ואני סבור כי המספר ההולך ופוחת של משרתי המילואים מחליש את החברה הישראלית, וגם היחס האוהד למילואימניקים , בשוק עבודה הנהיה אכזרי מיום ליום , כל זאת לצד אתגרים ביטחוניים העומדים בפנינו , מחייב דוגמה אישית של כל אחד מאיתנו , אני מקפיד לשרת במילואים , כבר כמעט שנתיים על תקן מתנדב ( שכן בגיל 45 אינני חייב עוד לשרת במילואים אלא אם כן אביע הסכמתי לכך )

ביחידה שלי יש אנשי מילואים רבים, המחזיקים מוצבים מבצעיים על טהרת המילואים, וכפי שאמרו מפקדים בקבע , עושים זאת במיומנות גבוהה יותר מאנשי הסדיר והקבע , ואף תורמים מנסיונם הרב גם למוצבים האחרים בכל עת.

בעיניי , זאת חובה וגאווה לעשות מילואים , גם בהקשר של דוגמה אישית , ולכן, שמחתי והתרגשתי מאד כאשר לפני כשבועיים התקשרו אלי מהיחידה ובישרו לי כי נבחרתי לקבל דרגת סגן אלוף לקראת ראש השנה תשע"ג בטקס שיתקיים בחיל.

ההתרגשות המשיכה במשפחה המורחבת - לכל מי שאינו זוכר , יש לי שני אחים, גדול וקטן, ששניהם חובלים גם כן - כמובן שגם הם , יחד עם הוריי והילדים , הוזמנו לטקס שניהל מפקד חיל הים.

הטקס היה מרגש מאד , ונכח בו כמתבקש כל סגל הפיקוד של חיל הים, ומקבלי דרגות אחרים ( קצינים מדרגת סרן ונגדים ) , וכאשר עליתי לבמה , תזכרתי את מפקד החיל על שני האחים החובלים הנוספים השוהים בטקס , מה שגרר מחיאות כפיים סוערות מצד סגל הפיקוד ( המכירים לפחות אחד משלושת האחים...) וצילום משותף של האחים עם מפקד חיל הים.

מעבר לכך, הוסיפה לשמחה מתנה מהמשפחה המורחבת של דגם ספינה עם הקדשה לרגל קבלת הדרגה.

שם כאן תמונה חלקית מהאירוע - ומאחל לכל ששת קוראיי שנת בריאות ושמחה , הצלחה והגשמה עצמית , בכל מעשה ידייכם...

אסיים באימרת השבוע:

"לאחת הבעיות הבוערות שיש לנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה. זהו צירוף המילים "יהיה בסדר". צירוף המילים האלו , שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המילים האלו חבוי בדרך כלל מה שאינו "בסדר" : יהירות ותחושת בטחון עצמי מופרז , כוח ושררה , שאין להם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב , שנים , והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה"יהיה בסדר" , אותה טפיחת כתף חברמ'נית , אותה קריצת עין , אותו "סמוך עליי" הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת , למקצוענות שאיננה , לבטלנות שישנה.

אווירת ה"חפיף" היא , לצערי הרב , נחלת ציבורים רבים בישראל , לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת אותנו בכל פה , ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאד לא "בסדר". ( יצחק רבין )