אם הייתה דת בשם "אנהיזם", והייתי צריכה לספר לכם איך הגיעו בני האדם לכדור הארץ, זה היה הולך ככה:
בהתחלה לא היה שומדבר. חוץ מהלבנה והשמש.
הלבנה רצתה להתגלות במשך היום, אבל היה משהו הרבה יותר זוהר שמילא את כל השעות האלה. הלבנה נעשתה רעבה. היא רזתה ורזתה עד שהפכה לצל של עצמה והתכווצה. הקצוות שלה היו חדים כמו סכין. בטעות- מפני שכך רוב הדברים קורים- היא עשתה חור בלילה. ואז נשפכו החוצה מליון כוכבים כמו מזרקה של דמעות. הלבנה המבוהלת ניסתה לבלוע אותם ולפעמים זה הצליח כי היא נעשתה שמנה יותר ועגולה יותר, אבל בדר"כ זה לא הצליח כי היו כ"כ הרבה כוכבים והם לא הפסיקו לצוץ עד שהפכו את השמיים לבהירים כ"כ שאפילו השמש התמלאה קנאה.
היא הזמינה את הכוכבים לצד של העולם ששייך לה, שם תמיד היה אור. אבל מה שהיא סיפרה להם זה שבמשך היום לעולם לא יוכלו לראות אותם. אז הטיפשים שביניהם ניתקו מהשמיים על האדמה וקפאו על מקומם תחת משקל הטיפשות של עצמם.
הלבנה עשתה כמיטב יכולתה. היא פיסלה כל אחד מגושי הצער האלה בצורת גבר או אישה, ובשאר זמנה השגיחה שהכוכבים האחרים שלה לא יפלו. בשאר זמנה נאחזה נואשות בשיירים שנותרו לה.
(מתוך "שומרת אחותי" מאת ג'ודי פיקו)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
