אז מה אם אני רק רוצה לברוח מפה?
בלי לראות את כולם בלי בעיות,צרות, דאגות על הראש.
רק לכמה ימים פשוט לצאת אל הדרך בלי לתכנן מראש לאן,לקחת מפה ופשוט לברוח מפה.
יש אנשים שיגידו שטוב להם פה אבל אני מהאלה שיגידו שלא טוב להם פה ויחפשו מקום אחרי כי ככה..
המקום הזה עשה לי רע.
בלי כל יום לחפש מה לעשות בערב, למה בכלל צריך לחפש מה לעשות בערב? למה זה לא יכול למצוא אותי??
פעם היה לי יותר פשוט בתור ילד קטן בלי יותר מידי החלטות,בלי יותר מידי סיבות מה שהיה ככה זה היה
תבכה על זה או שתילך עם זה.
אני פשוט רוצה ללכת מפה לקחת כמה בגדים,כסף, אולי בגד ים ולצאת לדרך ולאן שהיא תוביל אותי, לפגוש אנשים חדשים,לעשות מה שבא לי בלי לחשוב על הצעד הבא שלי ולאן הוא יקח אותי,בלי מחשבות על הצבא,ומתי זה מתגייס או מתי זה משתחרר או סוגר שבת או אפילו יוצא שבת.
בלי לחשוב על העתיד שמצפה לי, בלי הלימודים ועבודה ולחיות את החיים יום אחרי יום,בלי הדברים שחוזרים על עצמם ומתי שהם מתחילים לשעמם ממשיכים איתם עוד ואז מפסיקים.
מה לעשות שיש דברים שפתאום קופצים עלי בלי לחשוב פעמים ואפילו מבלי לדעת שאני לא מוכן אני עדיין לוקח אותם אבל מפיל אותם כי אני יודע שאחרי זה אני במלא הרים אותם, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי נכון?
ויש כאלה שלא ממש אכפת להם הם עדיין עושים דברים שמכאיבים וממשיכים כאילו לא קרה כלום, והכל בסדר מסביבם שבעצם הם עומדים על אוויר כי האדמה מזמן נטשה אותם והפרח היחיד שהם מחזיקים זה פיסת נייר קרועה וצבועה כמו השקרים שלהם.
ואני,אני רק זה שמחפש מה אלאה מה אפשר לעשות שלא יחזור על עצמו כדאי שלא ישעמם,אני עדיין חושב שעשיתי כמה טעויות וכמה פניות חדות בדרך שלי ובגלל זה אני מנסה לחזור,להסתכל טוב איפה דרכתי,איפה שיניתי כדאי שאני אחזור לאותו מקום טוב שהייתי בו אם בכלל היה אחד כזה או שפשוט החיים שלי ניראים יותר רע עכשיו מאשר פעם .
אבל אכפתיות באדם זה מה שעושה אותנו מה שאנחנו ואם אין לנו את זה אז אנחנו כניראה לי זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
