בין גיהנום לגן עדן



הילד האידיוט צעירררר מת מבולבל ופחדן הזה!!!!! לפעמים אני תוהה למה לעזאזל יצאתי איתו?!?!?!

ברצינות, מה הוא חשב לעצמו?! אחריי שנה וחצי שולח הודעה שהוא רוצה לחזור, ואז לא מדבר איתי. ועכשיו אחריי שבועיים שוב שולח הודעה. "אהלן". מה נראה לו, שישבתי שבועיים וחיכיתי שהוד רוממותו יטרח ליצור איתי קשר?? ברצינות שאני לא מבינה מה עובר לילד הזה בראש. בהתחלה רציתי להוציא עליו את כל העצבים שלי על ההתנהגות הפחדנית שלו, עד שבסוף החלטתי שזה לא שווה את זה. אני גם ככה לא רוצה אותו, אז למה לתת לו את הסיפוק? פשוט עניתי מייבש עד שהוא הפסיק לשלוח הודעות. 

אני יודעת שזה לא יפה שאני אומרת את זה, אבל מתחיל להימאס לי מכל ההתנהגות המרגיזה של גברים בזמן האחרון. אני מבינה שזה קשה גם לגברים, ובתור בחורה אני בכלל לא בטוחה שהייתי מסוגלת להציע לבחור לצאת בכלל, אבל מה לעשות - אני רוצה את הגבר שלי גבר גבר. אני רוצה מישהו שיודע מה הוא רוצה, ולא יפחד לחשוף את עצמו בשביל להשיג את המטרה. והכי אני רוצה מישהו שסגור על עצמו ולא ילד שלא יודע בכלל מה הוא רוצה. 

יש לי חולצה של באטמן, שרשום עליה I like the stong silent type. לפעמים אני חושבת לעצמי שזה נכון, בקשר יש מקום אחד ליצור עדין ורגשני. הצד השני צריך לאזן. ואני מודעת לחלוטין לתסביך האדיפאלי שאני הולכת להציג פה (או יותר נכון תסביך אלקטרה), אבל אני רוצה שהגבר שלי יהיה כמו אבא שלי - מישהו שכן אפשר לדבר איתו ולחפור איתו, אבל בבסיס הוא רציונלי, חזק ובטוח בעצמו.

האמת שהדבר שהכי מרגיז אותי זה שהוא פשוט מתעקש להישאר בחיים שלי. אולי אני צריכה למחוק אותו מהפייסבוק או משהו, אבל זה נראה לי ילדותי... כבר אמרתי לו שעדיף שלא נדבר, זה לא היה אמור להספיק? למה הבן אדם מתעקש שלא לתת לי שקט?!

בקיצור אקסים זה רע. וסתם עושה כאב ראש.