רות פרק ג

א ותאמר לה, נעמי חמותה:  בתי, הלא אבקש-לך מנוח אשר ייטב-לך.  ב ועתה, הלא בעז מדעתנו, אשר היית, את-נערותיו; הנה-הוא, זרה את-גרן השעריםהלילה.  ג ורחצת וסכת, ושמת שמלתך (שמלתיך) עליךוירדתי (וירדת) הגרן; אל-תודעי לאיש, עד כלתו לאכל ולשתות.  ד ויהי בשכבו, וידעת את-המקום אשר ישכב-שם, ובאת וגלית מרגלתיו, ושכבתי (ושכבת); והוא יגיד לך, את אשר תעשין.  ה ותאמר, אליה:  כל אשר-תאמרי     (אלי), אעשה.  ו ותרד, הגרן; ותעש, ככל אשר-צותה חמותה.  ז ויאכל בעז וישת, וייטב לבו, ויבא, לשכב בקצה הערמה; ותבא בלט, ותגל מרגלתיו ותשכב.  ח ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש וילפת; והנה אשה, שכבת מרגלתיו.  ט ויאמר, מי-את; ותאמר, אנכי רות אמתך, ופרשת כנפך על-אמתך, כי גאל אתה.  י ויאמר, ברוכה את ליהוה בתיהיטבת חסדך האחרון, מן-הראשון:  לבלתי-לכת, אחרי הבחוריםאם-דל, ואם-עשיר.  יא ועתה, בתי אל-תיראי, כל אשר-תאמרי, אעשה-לך:  כי יודע כל-שער עמי, כי אשת חיל את.  יב ועתה כי אמנם, כי אם (  ) גאל אנכי; וגם יש גאל, קרוב ממני.  יג ליני הלילה, והיה בבקר אם-יגאלך טוב יגאל, ואם-לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי-יהוה; שכבי, עד-הבקר.  יד ותשכב מרגלותו, עד-הבקר, ותקם, בטרום (בטרם) יכיר איש את-רעהו; ויאמר, אל-יודע, כי-באה האשה, הגרן.  טו ויאמר, הבי המטפחת אשר-עליך ואחזי-בהותאחז בה; וימד שש-שערים וישת עליה, ויבא העיר.  טז ותבוא, אל-חמותה, ותאמר, מי-את בתי; ותגד-להאת כל-אשר עשה-לה, האיש.  יז ותאמר, שש-השערים האלה נתן לי:  כי אמר     (אלי), אל-תבואי ריקם אל-חמותך.  יח ותאמר, שבי בתי, עד אשר תדעין, איך יפל דבר:  כי לא ישקט האיש, כי-אם-כלה הדבר היום.

רות פרק ד

א ובעז עלה השער, וישב שם, והנה הגאל עבר אשר דבר-בעז, ויאמר סורה שבה-פה פלני אלמני; ויסר, וישב.  ב ויקח עשרה אנשים, מזקני העירויאמר שבו-פה; וישבו.  ג ויאמר, לגאל, חלקת השדה, אשר לאחינו לאלימלך:  מכרה נעמי, השבה משדה מואב.  ד ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר, קנה נגד הישבים ונגד זקני עמיאם-תגאל גאל, ואם-לא יגאל הגידה לי ואדע (ואדעה) כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך; ויאמר, אנכי אגאל.  ה ויאמר בעז, ביום-קנותך השדה מיד נעמי; ומאת רות המואביה אשת-המת, קניתי (קנית)להקים שם-המת, על-נחלתו.  ו ויאמר הגאל, לא אוכל לגאול- (לגאל-) ליפן-אשחית, את-נחלתי; גאל-לך אתה את-גאלתי, כי לא-אוכל לגאל.  ז וזאת לפנים בישראל על-הגאלה ועל-התמורה, לקים כל-דבר, שלף איש נעלו, ונתן לרעהו; וזאת התעודה, בישראל.  ח ויאמר הגאל לבעז, קנה-לך; וישלף, נעלו.  ט ויאמר בעז לזקנים וכל-העם, עדים אתם היום, כי קניתי את-כל-אשר לאלימלך, ואת כל-אשר לכליון ומחלוןמיד, נעמי.  י וגם את-רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה, להקים שם-המת על-נחלתו, ולא-יכרת שם-המת מעם אחיו, ומשער מקומו:  עדים אתם, היום.  יא ויאמרו כל-העם אשר-בשער, והזקניםעדים; יתן יהוה את-האשה הבאה אל-ביתך, כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את-בית ישראל, ועשה-חיל באפרתה, וקרא-שם בבית לחם.  יב ויהי ביתך כבית פרץ, אשר-ילדה תמר ליהודהמן-הזרע, אשר יתן יהוה לך, מן-הנערה, הזאת.  יג ויקח בעז את-רות ותהי-לו לאשה, ויבא אליה; ויתן יהוה לה הריון, ותלד בן.  יד ותאמרנה הנשים, אל-נעמי, ברוך יהוה, אשר לא השבית לך גאל היום; ויקרא שמו, בישראל.  טו והיה לך למשיב נפש, ולכלכל את-שיבתך:  כי כלתך אשר-אהבתך, ילדתו, אשר-היא טובה לך, משבעה בנים.  טז ותקח נעמי את-הילד ותשתהו בחיקה, ותהי-לו לאמנת.  יזותקראנה לו השכנות שם לאמר, ילד-בן לנעמי; ותקראנה שמו עובד, הוא אבי-ישי אבי דוד.  {פ}

יח ואלה תולדות פרץ, פרץ הוליד את-חצרון.  יט וחצרון הוליד את-רם, ורם הוליד את-עמינדב.  כועמינדב הוליד את-נחשון, ונחשון הוליד את-שלמה.  כא ושלמון הוליד את-בעז, ובעז הוליד את-עובד.  כבועבד הוליד את-ישי, וישי הוליד את-דוד.  {ש}