אז הייתה לי עכשיו תקופה של ממש נפילה רוחנית כזאת..
בין היתר תקופה של כעס,טינה,חוסר הבנה,גאווה..
פשוט כעסתי על ו' כי הייתי בטוחה שהיא לא אוהבת אותי.
ממש נעלבתי עליה.
היום בבוקר בדרכי לנשר אני יושבת ברכבת וקוראת סמסים מעודדים ששלחו לי. אז אחד הסמסים היה מק' המקסימה.
ב26.12.2010 היא שלחה לי פסוק מתוך ה1 לפטרוס ה' 10: ''וֵאלֹהֵי כָּל חֶסֶד אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם אֶל כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָמִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אַחֲרֵי סִבְלְכֶם הַמְּעַט הוּא יַשְׁלִים אֶתְכֶם וְגַם יְיַצֵּב וִיחַזֵּק וִיכוֹנֵן אֶתְכֶם.''
הפסוק הזה גרם לי לחשוב על השיר של kutless - ''what faith can do''
והשורה הראשונה פשוט נתקעה לי בראש:
''Everybody falls sometimes''
וחשבתי לעצמי - למה אני כ''כ תקועה בתחת של עצמי?
אולי ו' מתנהגת ככה כי היא עצמה עוברת משהו?
ובמקום לחשוב רק על עצמי, אני זאת שצריכה להפגין אהבה -
להתפלל,לשלוח פסוקים,לחבק ולחזק.
ואז פשוט נתקע לי פסוק בראש:
''שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל-פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה'' משלי י' 12
חוסר אהבה מעוררת מריבות, סכסוכים כעס וכאב.
אבל על כל פשע, חטא, דבר שהוא לא בסדר - האהבה מכסה.
ובדיוק כמו שאהבתו של ישוע כיסתה על חטאיי,
אהבתי צריכה לכסות על הכעס והאכזבה.
ואז גלי אהבה ענקיים תקפו אותי.
אהבה לו',אהבה לק',אהבה לכל חבריי וידידיי,
העובדה שאלוהים אוהב אותי,
ואהבתו הנצחית..
וזה מדהים איך שאלוהים פועל,
ואיך שאכפת לו.
הוא טוב, והוא חי, והוא אמיתי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
