אז נכון שיש את כל הדבר הזה עם הקבוצה בפייסבוק?
ודי, זה כל כך מעצבן.
ואני מרגישה כל כך דפוקה לפעמים.
לי אישית, בתור מי שאני, יש צורך לבטא את עצמי.
אם אני לא מסכימה על משהו אני אומרת. ומפרטת.
אני לא יכולה לראות משהו שאני לא מסכימה איתו ופשוט להשאיר את המצב ככה, בלי להגיד כלום.
וכל דיון מסכן ישר נחשב ''ויכוח''. וזה לא נכון בעיניי.
ואני לא חושבת שיש כל דבר רע בלפתוח נושא שלא מדברים עליו בדרך כלל. זה נותן הזדמנות לחשוב, לגדול, לשמוע דיעות שונות.
פסוקים ושירים זה טוב ויפה, אבל מה שטוב בדיונים שזו הזדמנות ללמוד משהו חדש, אבל גם לראות נקודת מבט שונה.
וזה לא ויכוח!!
וכל עוד שומרים על דיבור נאות, וצורת דיבור, הכל טוב ויפה.
זה מעצבן אותי הגישה של לברוח מהעומק בכנסי נוער, עכשיו גם בפייסבוק.
זו הזדמנות כל כך טובה לדבר על דברים שלא מדברים עליהם בדרך כלל ולהיבנות ביחד.
ואני מודה לאל על הבלוג שזו תכל'ס הזדמנות להביע את עצמי בדרך שאני כל כך מחפשת בפייסבוק - ופשוט לא מאפשרים לי כדי לא להכשיל אף אחד.
אני לא רוצה שהבלוג הזה יהיה רק קיטורים/התלהבויות זמניות שלי. אני רוצה להביע את עצמי, להגיע למסקנות, לשתף רעיונות.
אני באמת מאמינה שאם לכולם יש רק דיעה אחת - כולם או טועים או צודקים. אין כזה דבר דיעה אחת לכולם. (חוץ מהדברים החשובים באמת באמונה). ואני באמת לא מבינה מה הבעיה לדון על נושאים.
אוף.
תסכוליישן.
יש אולי מישהו שרוצה לשמוע את הדיעה שלי על נושא מסוים? ואפילו לפתח איזה דו שיח משהו?
(צומי וזה)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
