מוזר לעדכן פתאום...
מה הספקתי לעבור עד עכשיו?
ב14.10.12 התגייסתי לתצפיתנית באיסוף קרבי. עברתי בגבורה את שרשרת החיול (4 חיסונים ובדיקת די.אן.איי!! וי' הכינה לי צ'ופר אחרי זה P: ), עליתי לאוטובוס עם כ30 בנות מתוסכלות מהתפקיד שקיבלו (אני הייתי די בסר עם זה) ונסענו בסביבות ה5 וחצי שעות עד בית הספר לאיסוף קרבי, בסיירים (חצי שעה מאילת). שיחת בום, חלוקה לחדרים, שעת ט''ש ראשונה, ולישון. היום השני בצה''ל היה די שוקיסטי ומלא דמעות אבל גם את זה עברנו. בסוף השבוע חילקו אותנו לגדודים, מחלקות וצוותים. שובצתי במחלקה 3: מחלקה מעורבת בין גדוד 869 (צפון) וגדוד 636 (איו''ש) - שאליו שובצתי. לא חשבתי אז שאתאהב ככה בצוות שלי, במחלקה. עברו להם ככה 11 שבועות מבורכים, מייגעים, כיפיים, מלמדים על עצמי ועל העולם... למדתי טופו', זט''ר, אמצעי תצפית שונים, על עבודת האיסוף, תוד''א ופשוט נהייתי צהובה ומורעלת לתפקיד הזה (כשבמקביל התחלתי לפתח סלידה לצהבת הזאת...). היו המון קשיים. אני יכולה להעיד שבכיתי כמעט כל שבוע, כמה פעמים, שברי מאמץ, מסעות, שמירות, טחינה של תורנויות מטבח (זה הגיוני לעשות תורנות מטבח 5 ימים ברצף?! כמובן שחוץ מה5 ימים האלו היו עוד ימים אבל לא ברצף כזה מזעזע...). הכרתי חברות מדהימות, צחקתי, אהבתי, הובכתי, התגעגעתי, כעסתי, חלמתי... ופתאום, זה נגמר.
סיימתי את הקורס בתור מצטיינת מחלקתית (שאני עדיין לא מבינה למה דווקא אני??) ויומיים אחרי כבר הייתי בדרך לגדוד. לפני שבוע שובצתי בפלוגה י' - חטמ''ר עציון, והתחלתי לחפוף. ואז חטפתי את השוק. הכל כ''כ שונה ממה שחלמתי עליו, החפיפה מזעזעת, הבנות... טוב, אני לא אכתוב... המטבחון והמגורים שאף אחד לא שם פס עליהם - כאילו, אתן גרות פה. למה זה חייב להיות כ''כ מטונף?!
גם התנאים עצמם של החפיפה לא הכי קלים... זה הרבה דברים לזכור בע''פ, זה לשבת 16 שעות ביום בחמ''ל סגור, מול מחשב, והקשיי קשב וריכוז לא כ''כ עוזרים... זו העייפות, האווירה שלא רגילים אליה.
אני מודה ומתוודה, הייתי אחת השבוזות.
ועכשיו חזרתי לסופ''ש הביתה. הכל נראה הרבה יותר יפה כשאת בבית, חושבת בהגיון. צברתי קצת כוחות ואני רוצה לסיים את החפיפה הזו כמו שצריך.
במקביל - כל הזמן הזה אלוהים נמצא בתמונה. הוא זה שמוביל, מדריך, פועל, משנה, מכין. וזה כל כך קשה לפעמים לחשוב על זה מנקודת המבט הזו - שדרך הקשיים הוא מברך. כאילו, אם חושבים על זה, כשאתה נמצא בחוץ בזמן סופת גשמים הדבר האחרון שאתה חושב עליו שגשם זו ברכה. הגשם מביא צמיחה, התחדשות, הנבת פרי.
אני רוצה לגדול מהגשם הזה ולצאת יותר ממנצחת.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
